רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ. אפרים חנסב

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא י' טימור) אשר דחה את בקשת המבקשים להורות על משיכת מסמכים ששוגרו על ידי המשיבים למומחית בתחום הפסיכיאטריה שמונתה מטעם בית המשפט.

2.

ביום 25.3.2002 מצאה עליזה חנסב ז"ל (להלן: המנוחה) את מותה בתאונת דרכים. בעקבות מות המנוחה, הגישו ביום 7.1.2003 אלמנה של המנוחה, המשיב 1, ילדיה, המשיבים 2-5, ועיזבונה, המשיב 6, תביעה לפיצויים כנגד המבקשים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במהלך שנת 2007, הגישו המשיבים שלוש בקשות לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת סעדים להם זכאית המשיבה 5, הסובלת מתסמונת דאון, עקב נזקים נפשיים שעל פי הטענה נגרמו לה כתוצאה ממות המנוחה ולמינוי מומחה רפואי לצורך בדיקתה. בתמיכה לשתי הבקשות הראשונות צירפו המשיבים חוות דעת רפואית שחיברה ד"ר טטיאנה שכטמן, כשבמסגרת הבקשה השנייה צורף גם מסמך רפואי. בית המשפט דחה את הבקשות בקובעו כי אין להגיש חוות דעת רפואית בתביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). במסגרת הבקשה השלישית הגישו המשיבים מסמך רפואי מיום 2.9.2007 ובו ממצאי בדיקתה של ד"ר שכטמן את המשיבה 5. ביום 27.2.2008 קיבל בית המשפט את הבקשה השלישית ומינה את ד"ר שושנה ארבל כמומחית רפואית לצורך בדיקתה של המשיבה 5.

3.

ביום 17.4.2008 פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן הוראות בדבר משיכת מסמכים ששוגרו על ידי המשיבים למומחית. הבקשה עסקה במספר מסמכים: האחד, המסמך רפואי מיום 2.9.2007 שנערך על ידי ד"ר שכטמן; השני, מסמך בכתב יד, ללא תאריך, הנחזה להיות חלק ממסמך רפואי שלם; ובנוסף, שלושה מסמכים מתאריכים שונים שנערכו על ידי יועצת המוסד שבו לומדת המשיבה 5. ביום 1.6.2008 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למשיכת המסמכים ככל שמ דובר

במסמך הרפואי מיום 2.9.2007 ובשלושת המסמכים שנערכו על ידי יועצת המוסד. מנגד, קבע בית המשפט שאין להציג את המסמך בכתב היד, שאינו נושא תאריך, למומחית. בנימוקיו להחלטה הסתמך בית המשפט המחוזי על מגמת ההגמשה ביישום הוראת תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז- 1986 (להלן: התקנות), בפרט כאשר מ דובר על מומחים בתחום הפסיכיאטרי. באשר למסמך מיום 2.9.2007 קבע בית המשפט כי "העובדה כי ד"ר שכטמן ערכה עבור המשיבים חוות דעת בהתבסס על בדיקתה את המשיבה 5, אותה סיכמה במסמך כלשהו, אינה הופכת את אותו מסמך לחוות דעת". באשר לשלושת המסמכים שנערכו על ידי היועצת קבע בית המשפט המחוזי כי הביטוי "טיפול רפואי" כמשמעו בסעיף 8(א) לתקנות אינו מתייחס דווקא לטיפול הניתן על ידי רופא. בית המשפט המחוזי קבע בנוסף כי המסמכים שבהם עוסק סעיף 8(א) לתקנות אינם אך ורק מסמכים שנערכו על ידי רופא.

על החלטה זו הוגשה בקשת הערעור בענייננו.

4.

המבקשים טוענים כי המסמך הרפואי מיום 2.9.2007 הוא חוות דעת ובשל כך אסור בהצגה למומחית לפי סעיף 8(א) לתקנות. בנוגע למסמכים בעריכת היועצת טוענים המשיבים כי הם לא נועדו לצרכי טיפול רפואי, לא נערכו על ידי גורם בעל הסמכה רפואית ואף לא על ידי פסיכולוג או גורם בעל סמכות זהה, ומשום כך גם הם אסורים בהצגה למומחית. המשיבים מנגד סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי. טענה נוספת של המשיבים היא כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהיא הוגשה בשיהוי ניכר ומכוון. לטענתם, ההחלטה נשוא הבקשה ניתנה ביום 1.6.2008 ואילו המבקשים הגישו בקשה להורות למומחית שלא לעיין במסמכים שהומצאו לה רק ביום 24.6.2008 – בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור. לטענת המשיבים, שיהוי זה נועד ליצור עילה לפסול את המומחית (לאחר שזו נחשפה כבר למסמכים).

5.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו כן החלטתי לקבל את הערעור בחלקו כמפורט להלן. אכן, קיימת הגמשה ביישום הוראות סעיף 8(א) לתקנות כאשר מ דובר

במינוי מומחים בתחום הפסיכיאטרי (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור, פ"ד מט(4) 865, 875 (1996)). יחד עם זאת, גם במקרים אלו, הצורך להבטיח את קיום שיקול הדעת העצמאי של המומחה, והרצון למנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר, מחייבים זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה. במקרים שבהם קיים ספק בעניין זה יש לשקול, בין היתר, האם מ דובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק. נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי.

6.

בענייננו, המשיבים אינם חולקים על הטענה לפיה הם פנו אל ד"ר שכטמן לצורך הכנת חוות דעת בדבר מצבה של המשיבה 5. ד"ר שכטמן בדקה את המשיבה 5 עובר להכנת חוות הדעת ולצורך הכנתה, כך נכתב בחוות הדעת עצמה. בענייננו נתגלתה אי בהירות בדבר התאריך בו נכתב המסמך שבמחלוקת, אולם כך או כך, אין ספק כי מ דובר בבדיקות שנעשו לצורך הכנת חוות הדעת. בעניין זה יש לציין כי בכדי שבדיקה תיחשב חלק מהליך רפואי – בדיקה לצרכי טיפול – יש להראות כי זו הייתה המטרה הדומיננטית שעמדה ביסודה (להבדיל, למשל, מבדיקה המשרתת את התכלית של מתן חוות דעת). מתן אפשרות להציג בפני המומחה מטעם בית המשפט מסמכים המתעדים בדיקות שנועדו להכנת חוות דעת עלולה לעמוד בניגוד לתכליות שבאו התקנות לקדם. בענייננו, יש להוסיף עוד ולומר שיש דמיון רב בין המסמך נשוא המחלוקת לבין חוות הדעת מטעמה של ד"ר שכטמן. התקנות מוציאות, מפורשות, מכלל המסמכים שניתן להמציא למומחה הרפואי, חוות דעת רפואיות. "איסור זה מתקיים בין אם חוות הדעת הן גלויות ומפורשות ובין אם הן חבויות בתוך מסמכים, הנראים על פניהם כאישורים רפואיים או כמסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי. גם מסמך ערוך על ידי רופא מטפל, המסכם ומפרש את תיקו הרפואי של הנפגע, חורג מגדר המסמכים המותרים בהגשה" (אליעזר ריבלין תאונות הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים 562 (מהדורה שלישית, 1999)) (להלן: ריבלין). לאור כל אלה אני סבור כי המסמך מיום 2.9.2007 אסור בהצגה בפני המומחית. אשר למסמכים שערכה היועצת, לאחר עיון בטענות הצדדים לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

7.

איני מקבל את טענת המשיבים כי דין הבקשה להידחות בשל שיהוי מצד המבקשים בהגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי שיורה למומחית להתעלם מן המסמכים. כאמור, המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי בעניין זה במועד שבו הם פנו בבקשת רשות הערעור לבית משפט זה – כשלושה שבועות לאחר שנתן בית המשפט המחוזי את החלטתו. בשלב זה אפשר בהחלט שהמומחית נחשפה למסמכים. נראה כי בנסיבות אלה – משהמבקשים עצמם השתהו בעתירתם למנוע את חשיפתה של המומחית למסמכים – הפתרון הראוי הוא להורות למומחית להתעלם מן המסמך האסור בהצגה תוך הסתמכות על החזקה לפיה מומחה מטעם בית המשפט יעשה מלאכתו נאמנה וידע ליישם את הוראות בית המשפט. ביחס לטענות אחרות שהועלו לא מצאתי כי יש בהן כדי לשנות את התוצאה.

8.

בדרך אגב אבקש להעיר לגבי החלת כללי בירור הזכויות במקום שבו האדם שמבקשים לבחון את מצבו הרפואי אינו מי שנפגע באופן ישיר בתאונה. ברגיל מבקש התובע או הנתבע להוכיח עניין רפואי הקשור בתובע שנפגע בעצמו, באופן ישיר, בתאונת הדרכים. בעניין זה משמשים הסעיפים 6א ו-6ב לחוק הפיצויים. האם שונה הדין כשמ דובר בהוכחת עניין רפואי הנוגע לתובע שאיננו הנפגע הישיר? לכאורה כך – על פי לשון הכתוב – אך נראה לי כי בסופו של יום התשובה לכך צריך שתהא שלילית. המתווה הדיוני שהוצב בחוק הפיצויים ובתקנות שהותקנו על פיו נועד לכוון את הבירור בשאלות הרפואיות בדרך של הסתייעות בממצאים אובייקטיביים, בין על-פי חוות דעתו של מומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט, ובין בדרך של הסתמכות על דרגת נכות שנקבעה על-פי דין אחר, המקיים את הצורך בבירור אובייקטיבי שלא על-פי חוות דעת שממציא כל צד מטעמו. ההיגיון העומד מאחורי הסדר זה עומד בתקפו גם במקום שבו מצוי בין התובעים גם מי שלא נפגע, הוא עצמו, בתאונת הדרכים; הוא נמנה על בעלי הדין ועניינו הוא חלק בלתי נפרד מן הבירור הרפואי שבתיק. ההיגיון שחל בעניינו של התובע שהוא נפגע ישיר אינו משתנה במקום שבו מ דובר

בתובע שפגיעתו עקיפה (בדרך כלל בן משפחה קרוב). כיוון שכך, נכון עשו הנתבעים משפנו לבית המשפט בבקשה למנות מומחה גם בעניינה של המשיבה 5 – תובעת שאינה הנפגעת הישירה בתאונה. בסברי כך חזרתי בי מן הפרשנות הצרה, התואמת את לשון החוק, שהצעתי בעבר (ריבלין, שם, בעמ' 588).

אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו במובן זה שהמומחית תמנע מליתן משקל למסמך מיום 2.9.2007. המסמך יוחזר למשיבים. בנסיבות העניין לא יעשה צו להוצאות.