פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7717/09
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשות:
1. האני סבאח
2. הראל חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיב:
אחמד עדווי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום
10.9.09 בת.א. 646/07 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד"ר ע' זרנקין
בשם המבקשות:
עו"ד מירה
וינברגן-לייזרוביץ
בשם המשיב:
עו"ד מואיד ג'ראח
החלטה
1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 10.9.2009 (כבוד השופט ע' זרנקין ), שבה התיר בית המשפט את הצגתם של מסמכים מסוימים למומחה הרפואי.
2.
המשיב הוא קטין אשר נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופניים ביום 13.5.2007. לצורך בירור תביעתו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, מינה בית המשפט המחוזי מומחה בתחום הנוירולוגי (להלן: המומחה ). בית המשפט הורה כי המשיב ייבדק על-ידי המומחה ללא שיהוי, וכי יש להציג למומחה "כל חומר שהצגתו מותרת", לרבות – כך נפסק – סיכום של מכון שפיצר מיום 22.6.2008 (להלן: סיכום המכון ), והערכה פסיכיאטרית שנערכה למשיב מיום 22.5.2009 (להלן: ההערכה הפסיכיאטרית ). כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
3.
המבקשות טוענות כי המסמכים האמורים כוללים, בנוסף לתיאור מצבו של המשיב, גם המלצות ואבחנות הגובלות בהבעת חוות דעת רפואית, ובשל כך אסורים הם בהצגה למומחה לפי הוראת סעיף 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנה 8 ). המבקשות גורסות כי המסמכים הנדונים לא נערכו כחלק מרצף טיפולי אלא משקפים בדיקה נקודתית בלבד. כמו כן מדגישות המבקשות כי שני המסמכים ממוענים לבא-כוחו של המשיב, ובכך לעמדתן יש כדי ללמד על היותם מסמכים "מוזמנים".
4.
המשיב מדגיש כי שני המסמכים הם חלק מתהליך הטיפול שבו הוא מצוי. סיכום המכון, כך נטען, נערך בעקבות המלצת בית-החולים לוינשטיין שם אושפז המשיב לאחר התאונה, והוא מכיל רק המלצה על ביצוע אבחוני עזר ולא קביעה סופית לגבי מצבו הרפואי של המשיב. ההערכה הפסיכיאטרית, כך נטען, בוצעה בהמלצתו של מכון שפיצר כדי להעריך את הצורך בטיפול תרופתי, ומכאן שגם היא מהווה חלק רציף וטבעי מהטיפול השיקומי הנדרש למשיב. מכל מקום, אך טבעי – כך סבור המשיב – שהערכה שניתנה על רקע שכזה תכלול המלצות להמשך הטיפול. המשיב מציין כי בא-כוחו הוא שיצר את הקשר עם המכון ועם הפסיכיאטר שביצע את ההערכה, וזאת לגרסתו הסיבה שהמסמכים ממוענים לבא-כוחו.
5.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל בחלקו.
עיקרו של ערעור זה בשאלה האם המסמכים האמורים מהווים "חוות דעת", כטענת המבקשות, או שמא "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי", כטענת המשיב. לפי תקנה 8 על הנפגע להמציא למומחה "את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת", וכל זאת "בלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית". כך, תקנה 8 מוציאה מכלל המסמכים שניתן להמציא למומחה רפואי חוות דעת רפואית, וזאת בין אם חוות הדעת גלויה ומפורשת ובין אם מוסתרת היא בין מסמכים הנחזים על פניהם כמסמכים רפואיים (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים: סדרי דין וחישוב הפיצויים 562-561 (מהדורה חדשה מעודכנת, 1999)). במקרה שלפנינו, בכל הנוגע לסיכום המכון , החלטתו של בית המשפט נראית לי סבירה בנסיבות המקרה ולא מצאתי הצדקה להתערב בה. כפי הנראה מדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי במשיב, כחלק מהטיפול הרפואי, ולא מצאתי כי בוססה הטענה שמדובר במסמך מוזמן (ראו: רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל , פ"ד נ(4) 529, 533-532 (1996); ראו והשוו: רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (טרם פורסם, 10.11.2008)). אמנם נכון שמדובר בגורם פרטי, קרי שלא במסגרת שירותי הרפואה הציבוריים, וכי המסמך ממוען לבא-כוחו של המשיב. אולם אין בנסיבות אלה כשלעצמן, במקרה שלפנינו, להצדיק את אי-חשיפת מסמך זה בפני המומחה.
יחד עם זאת, בעניין ההערכה הפסיכיאטרית עמדתי שונה. אמת, כפי שצוין לא פעם, הגבול בין מסמך המותר בהגשה למומחה לבין חוות דעת האסורה בהמצאה הוא לעתים גבול דק. במקרים שבהם יש ספק בשאלת סיווג המסמך – אם חוות דעת או מסמך רפואי – יש לבחון, בין היתר, אם האבחנות שנכללו בגוף המסמך חרגו מהדרוש לצורך סיכום הטיפול, ואם ועד כמה עשויות ההערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה. במקרה זה, התרשמתי שהדברים המובאים במסמך כוללים סממנים רבים מדי של חוות דעת, שאינם נדרשים בהכרח להמשך הטיפול, ובנסיבות אלה אין להתיר את הצגת המסמך בפני המומחה.
התוצאה היא שהערעור מתקבל בחלקו, כך שסיכום המכון יותר להצגה בפני המומחה, בעוד ההערכה הפסיכיאטרית לא תוצג בפניו. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג בטבת התש"ע (30.12.2009).
המשנה-לנשיאה