רע"א 1483/12 הילה מרקוביץ נ. קצין התגמולים

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה א' שילה והשופטות ו' פלאוט ו- ה' עובדיה ) בע"ו 1356-10-11 מיום 1.2.2012, בו נדחה ערעור על החלטת ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ח' לחוביצקי , ד"ר בולסלב קנובל , עו"ד ע' שגיב ) (להלן: הוועדה ) בע"נ 262/08 מיום 22.6.2011, במסגרתה נדחה ערעורה של המבקשת על החלטת המשיב שלא להכיר בקשר הסיבתי בין מחלת סכרת הנעורים בה לקתה ובין תנאי שירותה הצבאי.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

כעולה מהחלטת הוועדה, המערערת ילידת 3.2.1987, התגייסה לשירות צבאי סדיר ביום 15.12.2009 בפרופיל 97 כאשר עובר לשירותה לא נצפו אצלה תסמינים כלשהם הקשורים בסכרת הנעורים. לאחר שעברה קורס ניהול רשת מחשבים, במחצית חודש פברואר 2006 שובצה ביחידת מתקן המחשב של בה"ד 1, תפקיד שהיה בעיקרו משרדי ואינו כרוך במאמץ פיסי כלשהו. ביום 29.5.2007 התעלפה המערערת במסדר בוקר. לאחר מכן התגלה כי התפרצה אצל המבקשת מחלת סכרת סוג 1 – סכרת נעורים. המבקשת הגישה תביעה למשיב בה עתרה להכיר בקשר שבין התפרצות מחלת הסכרת לבין תנאי השירות הצבאי. המבקשת טענה לשני אירועי דחק נפשי שגרמו להתפרצות הסכרת. האחד, מפקד חדש שהיה תובעני, מקפיד ונוקשה יותר מהמפקד הקודם. השני, תלונה שנרשמה נגד המבקשת עקב לבישת מכנסיים בעלי גזרה בלתי תקינה ונמוכה מן הנדרש בהוראות הצבא. לטענת המבקשת היא חששה מהמשפט עצמו ומהאפשרות שתרותק לסוף השבוע לבסיס באופן שהיווה אירוע דחק קשה עבורה.

2.

המשיב דחה כאמור את תביעתה של המבקשת. על החלטת המשיב ערערה המבקשת לוועדה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי המבקשת נחשפה לאירועי דחק נפשי. המחלוקת התמקדה בשאלת הקשר הסיבתי כאשר המשיב טען כי אין אסכולה רפואית המכירה בלחצים נפשיים כגורמים להתפרצות הסכרת. הוועדה קבעה כי אין היא צריכה להכריע בשאלת קיומה של אסכולה רפואית כאמור, שכן המבקשת לא עמדה בנטל הראייתי להצביע כי אירועי הדחק הנפשי אותם חוותה היו במידה הדרושה כדי לעורר את מחלת הסכרת, זאת בין היתר לאור חוות דעתו וחקירתו הנגדית של ד"ר חוליו וינשטיין, המומחה מטעם המבקשת. עוד צויין כי ד"ר וינשטיין אינו פסיכיאטר ולפיכך אין לו מומחיות באשר לאירועי דחק נפשי.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על החלטת הוועדה באמצו את נימוקיה. בית המשפט המחוזי קבע כי ערעורה של המבקשת נדחה מטעמים שבעובדה היות שהוועדה קבעה כי המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת עוצמת אירועי הדחק הנפשי, זאת בין היתר לאחר עיון בחוות הדעת מטעם הצדדים וחקירתו הנגדית של ד"ר וינשטיין, המומחה מטעם המבקשת. עוד ציין בית המשפט כי הוועדה יישמה את ההלכה הפסוקה כפי שהוטעמה לאחרונה ברע"א 8138/07 פאר נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 21.6.2011) (להלן: עניין פאר ). בית המשפט המחוזי ציין כי אין הוא רואה חשיבות בעדותו של מפקדה של המבקשת באשר ללחץ שבו הייתה נתונה ערב המשפט שכן זו עדות סברה המבוססת על התרשמות כללית שכן המפקד הוא אינו מומחה לעניין.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

4.

נימוקי הבקשה אינם שונים במהותם מהטיעונים שהועלו בפני הוועדה ובפני בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי הערכאות התעלמו מהכרה רפואית בקיומו של קשר סיבתי בין אירועי דחק נפשי לבין התפרצות סכרת נעורים. כן טוענת המבקשת כי הערכאות התעלמו מעדות המפקד באשר ללחץ הנפשי בו הייתה שרויה ערב המשפט. לטענת המבקשת הרף אותו קבעו הערכאות באשר לעוצמת אירועי הדחק הנפשי הנדרש לשם הכרה בקיומו של קשר סיבתי כאמור הינו מחמיר מדי. המבקשת טוענת לפיכך כי מתעוררת שאלה משפטית עקרונית – מהו אירוע דחק חריג שבעטיו יוכר קשר סיבתי להתפרצות מחלת סכרת נעורים. הבקשה כוללת נימוקים נוספים אולם סברתי כי אין הכרח להיזקק להם נוכח התוצאה אליה הגעתי ובשים לב למהות העניין.

דיון והכרעה

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיב.

6.

טיעוניה של המבקשת מתמקדים הלכה למעשה בשאלת הוכחת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע דחק נפשי לבין התפרצות סכרת נעורים. לשאלה זו נדרשתי במספר הזדמנויות בהקשר הספציפי של סכרת נעורים תוך שהטעמתי כי ההלכה הפסוקה מתווה היטב את דרך בחינת קיומו של קשר סיבתי בין אירוע דחק נפשי לבין התפרצותה של מחלה קונסטיטציונאלית, ומשכך יישום ההלכה על נסיבות המקרה הקונקרטי אינו מצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה ובהתקיים שאלה משפטית עקרונית [ראו למשל: רע"א 8495/09 בן אסייג נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 12.1.2010); רע"א 7271/10 אדרי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 2.1.2011); ולאחרונה לאחר שניתן פסק הדין בעניין פאר

ראו: רע"א 4984/11 סטניסלב נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 27.12.2011)]. לא מצאתי מקום לחרוג מהאמור בנסיבות המקרה הקונקרטי אשר אין בו כל ייחוד בהשוואה למקרים הנ"ל שגם בהם לא ניתנה רשות ערעור. מעבר לכך, דומני כי נסיבותיו של המקרה דנן אינן אותן נסיבות אשר עשויות להצדיק בחינת השאלה שכביכול מתעוררת לטענת בא כוח המבקשת, נוכח טיב אירועי הדחק הנטענים ומאפייניהם כפי שעמדו על כך הערכאות הקודמות.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופה. החלטת הועדה התקבלה לאחר בחינת חוות הדעת מטעם הצדדים ולאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מד"ר וינשטיין, המומחה מטעם המבקשת. בכגון דא אין לערכאת הערעור יתרון משמעותי על פני הערכאה המבררת בעוד שלוועדה יש יתרון משמעותי וידע מקצועי נחוץ. כמו כן, ערכאת הערעור לא תטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת על יסוד התרשמות מעדותם של מומחים.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.