פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1486/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אלרם מערכות שמש בע"מ
2. וליד אלנקיב
3. ג'מאל אלנקיב
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.1.2014 בתיק ע"א
12039-12-12 שניתן על ידי סגן הנשיא שילה
והשופטות נד"ב ופלאוט
בשם המבקשים:
עו"ד שי רשף
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיא שילה
והשופטות נד"ב ו פלאוט ) מיום 21.1.14 בע"א 12039-12-12, בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (השופטת ד"ר רבינוביץ'-ברון ) מיום 11.10.12 בת"א 5749-05. הבקשה מסבה עצמה על אחת מן הסוגיות שנדונו בהתדיינות הצדדים בבתי המשפט הקודמים, ונטען בה כי היה על המשיב להעמיד למבקשת 1 אשראי בריבית נמוכה יותר מזו שהועמדה לה בפועל; זאת – כך נטען – מכוח חובות האמון והנאמנות המיוחדות החלות על המשיב.
ב.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הגם שחובת האמון שחב תאגיד בנקאי ללקוחותיו היא נושא חשוב כשלעצמו והיא עשויה, במקרים מסוימים, לעורר שאלות עקרוניות, איני סבור – נוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, כפי שיפורט – כי הבקשה דנא באה בקהלם של אותם מקרים. אסביר במה דברים אמורים.
ג.ברע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
(2012) – הנזכרת בסעיף 19 לבקשה – נאמר, מפי השופט זילברטל, כי לחובת האמון שחב הבנק ללקוחותיו ישנם גבולות וסייגים. נאמר שם (פסקה 13), כי "ישנם תחומים בהם לא ניתן להחיל על הבנקים את חובת האמון במלוא היקפה, כיוון שזו עלולה להביא לשיתוק פעילותם, בהיעדר יכולת לגבות רווח מן הלקוח. כך הדבר, למשל, לעניין שיעורי עמלות או ריביות. אם אלו תהיינה נמוכות מדי, הבנק יימנע מלהציע את שירותיו. שיעורי העמלות והריביות אמורים להיות מוסדרים על ידי שוק בנקים תחרותי, היצע וביקוש, ובמקום בו זה נכשל, על ידי פיקוח ורגולציה - ולא על ידי הטלת חובת אמון מוגזמת, שתשתק את פעילות הבנקים. על כן, האינטרס של הלקוח לשלם פחות, אינו גובר על אינטרס הבנק להשיא רווח. הבנק יכול לנהל משא ומתן עם הלקוח, על מנת להבטיח את רווחיו במתן השירות", וכי "חובת האמון שחב הבנק ללקוחו אינה משחררת את הלקוח מן החובה לדאוג לענייניו, בהתאם לניסיונו וכישוריו. כך הדבר גם בפעילות הבנק כמלוה, אז אינו מחויב בדרך קבע לבחון את שיקוליו של הלווה ולכוון את דרכו ... ובפעילות הבנק כנותן אשראי, אז אינו חייב לשנות ביוזמתו את פרמיית הסיכון שהוא גובה בהתאם לשינויים ברמת הבטחונות". אכן, התמונה עשויה להיות מורכבת, ומובטחני כי אין לפרש דברים אלה כפוגמים בחובת האמון כשלעצמה, נוכח הבדלי הכוחות (על פי רוב) והידע (על פי רוב) בין הלקוח לבנק – אך לא כל אשם מוטל לפתח הבנק.
ד.בנדוננו ציין בית משפט השלום בפסק דינו, כי לא הובאה בפניו "אינדיקציה ברורה לכך שהנתבעת [מבקשת 1 – א"ר] ביקשה באופן מסודר במסגרת בקשותיה השנתיות לעניין אשראי, הלוואות 'בק טו בק' וכי עמדה על בקשתה לעניין זה" (פסקה 47), כי "הנתבעת התנהלה במצב של חוסר בבטחונות. מעיון בגליונות האשראי עולה שהקושי היה קיים גם בשנים קודמות" (פסקה 46), וכי "מערכת השיקולים של הבנק, שעה שהינו מחליט האם להעניק הלוואה מסוג כזה או אחר, מושפעת ממצב הבטחונות הכולל. הרעיון שלפיו ניתן 'לצבוע' את האשראי הניתן כנגד הבטחונות הנזילים אינו עולה בהכרח בקנה אחד עם מצב דברים בו מכלול האשראי המתבקש הינו גדול יותר ויש חוסר בבטחונות".
ה.על רקע האמור, ונוכח קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, כפי שצוטטו מעלה, איני סבור כי יש מקום להתערבות במסקנה המשפטית אליה הגיעו בתי המשפט הקודמים. שלא כנטען בבקשה (פסקאות 23-21), איני סבור שניתן לבחון את טענותיהם של המבקשים במנותק מן המצב העובדתי תוך התעלמות מן התמונה הכוללת של הבטחונות שהעמידה המבקשת, ומידיעתה בדבר מכשירים פיננסיים שהמשיב יכול היה לאפשר לה. ההכרעה המשפטית יונקת את חיותה מן העובדות (דברים אלה – "הדין נגזר מן העובדות" – מוצגים במקום בולט בלשכת חברתי המשנה לנשיא נאור); כך בכלל, וכך גם בנדון דידן.
ו.כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור.
ניתנה היום, י"ג בסיון התשע"ד (11.6.2014).
ש ו פ ט