רע"א 1491/17 עמרם גריב נ. מדינת ישראל

בקשת המבקש לפטור מתשלום אגרה עבור תביעה בת 100,000,000 ₪ שהגיש כנגד משיבה 1, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 67548-11-16, כב' השופט ד' טפרברג ) – ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי (להלן: הבקשה ).

אף שבבקשה לא פורטו נימוקים כלשהם, שבתי ובחנתי – לפנים משורת הדין, ובהתחשב בכך שהמבקש אינו מיוצג – את מכלול החומר המצוי בתיק. לא מצאתי שיש בו כדי להצביע על פגם שנפל בהחלטת בית המשפט קמא, בה נקבע כי המבקש לא הרים את נטל הוכחת התנאים המצטברים הקבועים בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ).

אכן, החומר מעלה סימני שאלה ממשיים בנוגע ליכולתו הכלכלית של המבקש. מעבר לחוב המזונות המשמעותי עליו עמד בית המשפט קמא, תדפיסי חשבונו של המבקש בבנק הדואר – אשר הוגשו, בחלקם, כבר בהליך הקודם – מלמדים כי המבקש מקבל גמלת הבטחת הכנסה. בכך יש, לפי תקנה 14(ה) לתקנות, משום ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה.

אף על פי כן, התשתית העובדתית שהציג המבקש אינה מלאה. כך, למשל, נמנע המבקש מפירוט לגבי הוצאותיו החודשיות, ולא סיפק הסבר לגבי מהותן ומקורן של הכנסות "חד פעמיות" המופיעות בדפי החשבון. פגמים אלה – שלא תוקנו גם במסגרת הדיון בבקשת המבקש לפטור מערבון בהליך דנן (ראו החלטות כב' הרשמת ל' בנמלך , מן התאריכים 14.3.2017 ו-21.5.2017) – מלמדים כי חוסר המסוגלות הכלכלית לא הוכח באופן מלא (ראו והשוו בשג"ץ 4585/17 משה נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (11.6.2017)).

מכל מקום, גם אם אניח כי המבקש אכן נעדר יכולת כלכלית, דומה כי ההליך שבו עוסקת בקשת הפטור אינו מגלה עילה – מן הטעמים עליהם עמד בית המשפט קמא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.