פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשג"ץ
4585/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המערער:
אליעז דניאל דוד משה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת רשם
בשם המערער: בעצמו
פסק
דין
1. מונח לפני ערעור על החלטת כב' הרשם
ג' לובינסקי זיו
בבג"ץ 4125/17
(להלן:
ההליך העיקרי
),
במסגרתה
התקבלה באופן חלקי בקשת המערער
לפטור מאגרה
–
וזו הופחתה עד כדי 500 ₪. לטענת המערער, המקבל גמלת הבטחת הכנסה, החלטה
זו אינה עולה בקנה אחד עם תקנות 14 ו-19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות ), המקנות לו פטור גורף ומוחלט מתשלום האגרה.
2.דין הערעור להידחות. קבלת גמלת הכנסה משמשת, אמנם, "ראיה לכאורה" לחוסר יכולתו של המקבל לשאת בתשלום האגרה – אך אינה שוללת את שיקול הדעת של בית המשפט הדן בבקשת הפטור, ואינה מקנה פטור "אוטומטי". בהתאם לתקנות 140(ג) ו-(ה) לתקנות, על מקבל גמלה להוכיח כדבעי – דרך משל, באמצעות תדפיסי חשבונות בנק, פירוט הוצאות חודשיות ותצהיר תומך – כי הוא נעדר מסוגלות כלכלית. זאת ועוד, עליו להראות שההליך "מגלה עילה" ואינו חסר סיכוי (בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל , פסקאות 5-6 (טרם פורסם, 21.7.2014)).
בענייננו, לא עלה בידי המערער להסיר את סימני השאלה המרחפים מעל קיום שני התנאים האמורים. ראשית, מלבד המסמכים המאשרים כי המערער מקבל גמלת הבטחת הכנסה, לא הוצגו – בפני הרשם, כמו במסגרת הערעור – ראיות כלשהן אודות מצבו הכלכלי, כנדרש על פי התקנות. גם אם התצהיר המצורף להודעת הערעור בעל משקל מסוים, בהעדר פירוט – ולמצער, הצהרה מפורשת בדבר חוסר יכולת לשאת בתשלום האגרה – אין בו די.
זאת ועוד, ההתפתחויות בהליך העיקרי מעצימות את הספקות באשר לממשות ההליך והתאמתו לדיון בפני בית משפט זה (ראו תגובתה המקדמית של המשיבה, והחלטת חברי השופט א' שהם מיום 6.5.2017).
בנסיבות אלה, אין מקום להתערב באיזון שערך כב' הרשם חרף החסר במסמכים שהוגשו.
3.אחרון, תקנה 19 לתקנות מעניקה פטור מלא – אך המערער אינו משתייך לאף אחת מן הקבוצות המנויות בה.
4.הערעור נדחה. המועד לתשלום האגרה מוארך עד ליום 29.6.2017.
ניתן היום, י"ז
בסיון התשע"ז (11.6.2017).
ש
ו פ ט