רע"א 1509/18 פלוני נ. בית החולים ביקור חולים בירושלים(בפירוק) ע"י עו"ד ח

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (כב' השופט א' בכר ) בת"א 14622-06-17 מיום 22.1.2018.

1.

עניינה של התביעה מושא הבקשה במותה הטראגי של פלונית ז"ל (להלן: המנוחה ), בהיותה כבת 16, ושל צעיר נוסף (להלן: המנוח ), כתוצאה מהרעלה בשל שתיית כמות קטלנית של תחליף סם מסוג מתאדון. כפי שעולה מכתב התביעה שצורף לבקשה, ביום 7.6.2010 קיבל המשיב 1 (להלן: ביקור חולים ) צעיר שהתלונן על חשד להרעלה, לאחר שמשקה ששתה נמהל בסמים (למען הדיוק, וכפי שעולה מהמסמכים המצוטטים בכתב התביעה, אותו צעיר הגיע למיון עקב הקאות מרובות לאחר שתית אלכוהול ונרשם כי "החולה חושד ששמו לו משהו", והרופא כתב כי "חושד שמשהו שמו במשקה (סמים?)"). הצעיר עבר שטיפת קיבה ושוחרר לביתו. את המשקה המורעל שתה הצעיר יחד עם המנוחה והמנוח, ולאחר שטופל בבית החולים התקשר אליהם והאיץ בהם לסור לבית החולים, אך אלה סירבו. למחרת נמצאו המנוח והמנוחה בביתם ללא רוח חיים.

המבקשים – הוריה ועיזבונה של המנוחה – הגישו תביעה נגד המשיבים על נזקיהם בגין פטירת המנוחה, וזאת בעילה של חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998. טענתם היא כי אילו ביקור חולים היה מוסר דיווח מתאים למשטרת ישראל, היו חייהם של המנוח והמנוחה ניצלים.

2.

התביעה הנ"ל הוגשה ביום 7.6.2017 – יום אחד לפני תום תקופת ההתיישנות – וביום 13.11.2017 הוגשה לבית משפט קמא מטעם התובעים חוות דעתו של ד"ר טל-אור, מומחה לרפואה דחופה (להלן: חוות הדעת ). על מנת להבהיר את טענות המבקשים וקביעות בית משפט קמא, אציין בקצרה כי בסיכום חוות הדעת נכתב כי ""צוות המחלקה לרפואה דחופה חרג מפרקטיקה רפואית ומנהלית נכונה [...] ולא הופעל שיקול הדעת המתאים אשר היה צריך לגרום להעברת דיווח למשטרה עם סיום בדיקתו של 'מ' בחדר המיון".

המשיבים 2, 4 ו-5 (להלן: המשיבים ) עתרו להוצאת חוות הדעת מהתיק, בטענה כי לשם הגשת חוות הדעת היה על המבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, ודין בקשה כאמור היה להידחות מחמת התיישנות התביעה. נטען אפוא, כי חוות הדעת הוגשה בדרך שהוגשה, על מנת לדלג על משוכת ההתיישנות.

בהחלטתו מיום 22.1.2018 נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים והורה על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט תוך חיוב המבקשים בהוצאות המשיבים. ראשית, נקבע כי בהתאם להלכה הפסוקה, ככל שתובע מעוניין לצרף חוות דעת רפואית לאחר שהוגשה התובענה, עליו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה ולצרף אליה תצהיר המבהיר את הנסיבות המצדיקות את התיקון. משלא הגישו המבקשים בקשה כגון דא, אין מקום לצרף את חוות הדעת לתיק בית המשפט, ואף אם היו מצרפים בקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שהיה על בית המשפט לבחון אם אין היא כוללת עילת תביעה שהתיישנה. עוד נקבע כי אף אם הייתה מוגשת בקשת הצירוף, לא הייתה מתקבלת שכן לא מדובר בחוות דעת שברפואה. חוות הדעת אמנם ניתנה על-ידי רופא, אך היא אינה מבקשת להוכיח טענות שבתחום הרפואה אלא בתחום פרוצדורת הדיווח הראויה – שאלה משפטית החורגת מתחום מומחיותו.

על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים טענו בבקשתם דכאן כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו להורות על משיכת חוות הדעת. לטענתם, לא היה מקום למשיכת חוות הדעת בשל השלב המוקדם בו הוגשה – עוד בטרם הוגש כתב הגנה מטעם המשיבים. זאת, על אחת כמה וכמה כאשר לא מדובר בשינוי כתב התביעה אלא בצירוף חוות כראיה לנטען בכתב התביעה הקיים.

המבקשים הוסיפו כי כלל לא היה מקום לדון בבקשות בטרם המשיבים פרסו בפני בית המשפט את נימוקי הגנתם, שכן אין זה רצוי לאפשר לצדדים להתאים את הגנתם לקביעות שיפוטיות שכבר ניתנו בתיק.

לעניין תוכן חוות הדעת, טענו המבקשים כי קביעותיו של בית המשפט כי היא אינה חוות דעת מתאימה ומנגד כי הוגשה מוקדם מדי – הן קביעות סותרות. לגופו של עניין, טענו כי מדובר בחוות דעת רפואית המעריכה את שיקול הדעת הרפואי שראוי שייבחן על-ידי מומחה מתחום הרפואה; וכן טענו כי מלבד ההיבט הנורמטיבי התייחסה חוות הדעת גם לסוגיות בעלות אופי "מנהלתי" הנוגעות להחלטות המתקבלות במוסדות רפואיים.

המבקשים התייחסו בהרחבה גם לטענת המשיבים בבקשות בדבר הרחבת עילות התביעה שנטענו בכתב התביעה, אך משבית משפט קמא לא דן בטענות אלה ולא הכריע על בסיסן, אף אני איני רואה צורך להידרש אליהן במסגרת זו.

4.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

כפי שציינתי במקום אחר, כשלעצמי אני סבור כי ניתן לנקוט בגישה מרחיבה בכל הנוגע לצירוף חוות דעת רפואיות, ובמיוחד בשלביו המוקדמים של ההליך (רע"א 5302/17 בית החולים נצרת אי.מ.מ.ס. (האנגלי) נ' פלונית , בפסקה 6 (23.8.2017)), אלא שבמקרה דנן, ייתכן כי המבקשים היו נתקלים במחסום ההתיישנות.

כידוע, צירוף של חוות דעת רפואית לכתב התביעה, לאחר תום תקופת ההתיישנות, אינו יכול לשמש כ"מקצה שיפורים" להוספת עילת תביעה חדשה. ההלכה היא, כי כאשר יש בתיקון כתב התביעה משום הוספת עילה חדשה שכבר התיישנה, בית המשפט לא יתיר את תיקון כתב התביעה ( ראו, לדוגמה, ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד , פ"ד לד(4) 126 (1980)). מכאן, ש " רק כאשר אין מדובר בהוספת עילת תביעה, אלא אך בביסוס הטענות שכבר נטענו בכתב התביעה המקורי, ניתן לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רפואית, גם לאחר שהתביעה התיישנה, שהרי גדרי עילת התביעה אינם נפרצים" (רע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית , פסקה 9 (24.2.2013)).

5.

החלטת בית המשפט קמא "עקפה" את סוגית ההתיישנות בכך שלא דנה בשאלת הרחבת עילות התביעה, ודומני כי בכך היא אך מיטיבה עם המבקשים. אסביר.

עיינתי בחוות הדעת, ועל אף שנכתב בה כי עורך חוות הדעת לקח בחשבון את הפרקטיקה הרפואית הנוהגת, אני נוטה לדעתו של בית המשפט קמא כי חוות הדעת "אינה מבקשת להוכיח טענות שבתחום הרפואה אלא בתחום פרוצדורת הדיווח הראויה". ודוק: לטעמי, גם חוות דעת העוסקת בפרקטיקה הנוהגת לגבי חובת דיווח, עשויה להיחשב כחוות דעת מומחה לכל דבר ועניין (כפי שניתן להגיש חוות דעת רפואיות בנושא היקף חובת הגילוי הנוהגת לצורך העילה של העדר הסכמה מדעת). אלא שחוות הדעת במקרה דנן נחזית יותר כניתוח משפטי-עובדתי לגבי האינדיקציות המחייבות, לדעת עורך חוות הדעת, דיווח למשטרה.

מכל מקום, החשוב לענייננו, שהמבקשים לא קופחו עקב משיכת חוות הדעת. אם וככל שבית המשפט קמא היה מגיע למסקנה כי חוות הדעת משקפת עילת תביעה חדשה, הרי שהיה על המבקשים להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, בקשה שהייתה עלולה להידחות עקב מחסום ההתיישנות. אך בית המשפט קבע במפורש בהחלטתו כי יתאפשר למבקשים להגיש ראיות לגבי אופן ההתנהלות הראויה, באמצעות עדים מתאימים, לרבות עדותו של ד"ר טלאור , שערך את חוות הדעת. בסיפא להחלטתו חזר בית המשפט קמא והדגיש כי על המומחה להגיש לכל היותר תצהיר מטעמו כחלק מהמערך העובדתי עליו מבקשים הם לסמוך את תביעתם. מכאן, שיתאפשר למבקשים להעיד את ד"ר טלאור הגם שלא כעניין שבמומחיות.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.