רע"א 1510/16 רע"א 1510/16

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 23.11.2015 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיאה י' ענבר והשופטות י' שבח ו- ע' רביד ), שניתן בע"א 17208-11-14, בגדרו נדחה ברובו ערעורו של המבקש על החלטתו מיום 17.9.2014 של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת י' הניג ) בת"א 161740-09, לפיה נדחו על הסף מחמת התיישנות חלק מעילות התביעה של המבקש ונמחקו סעיפים נוספים מתביעתו.

רקע

1.המבקש, שאינו מיוצג, הגיש החל משנת 2007 מספר תביעות נגד גורמים בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל, שעניינן פגיעות שנגרמו לו עת שריצה עונשי מאסר בבתי כלא שונים. בתביעות, אשר אוחדו להליך אחד המתנהל בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 161740/09), נטען כי בהזדמנויות שונות הופרה הסודיות הרפואית של המבקש, נפגעה פרטיותו והוצאה דיבתו רעה, בכך שנחשפה ללא הסכמתו עובדת היותו נשא HIV . בהמשך הוגשו מספר כתבי תביעה מתוקנים (המעודכן ביותר מתפרש על פני כ-80 עמודים), כתב הגנה וכתב תשובה, וכן הוגשה מטעם המשיבים בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות. בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 17.9.2014, הורה על מחיקתם של חלק מסעיפי התביעה נוכח העובדה שהם אינם רלבנטיים לעילות התביעה ואינם עומדים בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ); ועל דחייתן על הסף של חלק מעילות התביעה מחמת התיישנות. כמו כן, חייב בית משפט השלום את המבקש בהוצאות בסך 9,440 ש"ח.

2.המבקש ערער על החלטתו של בית משפט השלום, וטען נגד מחיקתם של חלק מהסעיפים כאמור, ונגד דחייתן על הסף של חלק מעילות התביעה מחמת התיישנות, וביקש לבטל את ההוצאות שהוטלו עליו. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 23.11.2015 נקבע בהסכמת המשיבים כי לא חלה התיישנות לגבי כמה מעילות התביעה שנדחו על הסף בהחלטתו של בית משפט השלום, וכי אלה יתבררו על-ידו לגופן. יתר חלקי הערעור נדחו מטעמיו של בית משפט השלום, משנמצא כי לא נפלה כל טעות נוספת בהחלטתו. בנוסף, בית המשפט המחוזי ביטל את חיוב המבקש בהוצאות.

הבקשה

3.בבקשה שלפניי חוזר המבקש על הטיעונים שהעלה בערעור, כנגד דחייתן על הסף מחמת התיישנות של חלק מעילות תביעתו, ומפנה לכך שעילות אלה נטענו על-ידו עוד במועדים שבהם טרם התיישנו (בתוך כך, מתייחס המבקש למועדים בהם העלה טענות בדבר התחדשותן של העילות). עוד טוען המבקש נגד מחיקתו של אחד מסעיפי תביעתו (סעיף 82, למעט תת-סעיף 82.3), על שום כך שאינו מפרט אירועים קונקרטיים המבססים עילת תביעה, אלא עוסק באופן כללי בלבד בסימון " HIV " אשר הופיע על גבי מסמכיו הרשמיים בשירות בתי הסוהר. לטענת המבקש, גם ללא פירוט נוסף יש באמור די כדי להקים לו עילת תביעה.

דיון והכרעה

4.דין הבקשה להידחות אף מבלי שתתבקש תשובה. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים ולכן אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)) , ולא מצאתי כי נגרם עיוות דין חמור המצדיק התערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

5.מעבר לצורך, אציין כי גם לגופם של דברים לא נראה כי יש ממש בטענות המבקש. הטענות הנוגעות לשאלת התיישנות חלק מסעיפי התביעה, שהיא שאלה עובדתית ביסודה ובכל מקרה מתייחסת לעובדות הפרשה הנדונה ואין לה כל היבט כללי, התבררו כבר בשתי ערכאות קודמות ואין זה המקום לבחינתן מחדש, אך גם נראה על פניו כי בחינה כזו הייתה מביאה לדחייתן. באשר לטענות בעניין מחיקת חלק מאחד הסעיפים שבכתב התביעה, אשר למעשה נמחק יחד עם סעיפים רבים נוספים לגביהם נקבע כי אינם רלבנטיים לעילות התביעה הנטענות, הרי שגם כאן לא נפל פגם בקביעות הערכאות הקודמות. גם אם ניתן היה להגיע למסקנה שונה לגבי אותו קטע שאורכו כשתי פסקאות, ולהותירו כחלק מכתב התביעה, לא היה בו להוסיף אלא מידע כללי המצוי ברקע הדברים ואינו נדרש לצורך העמדת עילת תביעה, ולפיכך אין מקומו בכתב טענות. כתב טענות הוא מסמך שאמור להציג בתמצית

ובקיצור את העובדות המקימות את עילת התביעה, ואותן בלבד , ואין להפכו למניפסט להצגת רעיונות ודעות ואף לא לתצהיר עדות ראשית. נוכח העובדה שכתב התביעה נוסח באריכות רבה שלא לצורך ותוך התעלמות מדרישת תקנה 9 לתקנות, אל למבקש להלין על כך שבית המשפט מחק חלקים ממנו. בית המשפט רשאי, ולעיתים אף חייב, למחוק מכתב הטענות עניינים שנכללו בו שלא כדין, שאחרת לא ניתן יהיה לתחום את המחלוקות ולקבוע את היקפה של זירת ההתדיינות.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.