רע"א 1513/03 משרד הבריאות-בית חולים הממשלתי "הלל יפה" נ. מתרגם לילך

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.1.2003, לפיה הותר למשיבה לתקן את כתב תביעתה ולצרף חוות דעת מומחה.

2.בשנת 1996 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בגין נזקי גוף שנגרמו לה במהלך לידתה, כשהיא נתמכת בחוות דעתו של פרופ' מודן. בעקבות סירובו של פרופ' מודן להעיד בתיק נמחקה התביעה והוגשה בשנית בשנת 1998, כשהיא נתמכת בחוות דעתו של פרופ' שר ז"ל ובחוות דעתו של פרופ' רופמן. במהלך שנת 2001 לקה פרופ' שר ז"ל באירוע מוחי, ומאוחר יותר הלך לעולמו. באותו שנה לקה ב"כ המשיבה באירוע מוחי, אשר חייב אותו להעביר את התיק לטיפולו של עו"ד אחר. בדצמבר 2002 הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב התביעה, וכן ביקשה להתיר לה לצרף לכתב התביעה את חוות דעתו של ד"ר מגורי (שבא במקום פרופ' שר ז"ל) ולעדכן את חוות הדעת של פרופ' רופמן

( להלן: הבקשה לתיקון ). המבקש הסכים לצירוף שתי חוות הדעת, אך התנגד לתיקון כתב התביעה. בקשתו נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 13.1.2003, אשר התיר למשיבה לתקן את כתב התביעה ולצרף את חוות הדעת האמורות. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה זו לרשות ערעור.

3.טענתו המרכזית של המבקש היא, כי בבקשה לתיקון כאמור ביקשה המשיבה לתקן את כתב התביעה רק באופן חילופי לבקשתה לצירוף חוות דעת המומחים; המבקש הסכים לצירוף חוות הדעת, ועל כן התייתר הצורך לדון בבקשה החילופית לתיקון כתב התביעה. מכאן טענתו, כי בית משפט קמא טעה בכך שדן בבקשה החילופית לתיקון כתב התביעה. המשיבה, לעומת זאת, טוענת, כי מרגע שהותר לה לצרף את שתי חוות הדעת, ממילא היתה רשאית לתקן את כתב התביעה, על-פי תקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), ולפיכך בקשתה לתיקון כתב התביעה נטענה רק לחילופין.

4.עיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתשובת המשיבה על נספחיהן, ובאתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. בית המשפט רשאי היה להתיר למשיבה לתקן את כתב התביעה, בין אם מכוח סעיף 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובין אם על סמך בקשתה החילופית לתיקון כתב התביעה, ובנסיבות המקרה אין הצדקה להתערב בהחלטתו.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה בבקשה זו בסך 15,000 ש"ח.