רע"א 1519/08 חב' סילבר טאוארס נ. עזבון המנוחה ווזינצ'ה רעיה ז"ל

1.

בפניי שתי בקשות רשות ערעור, המופנות נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת מ' אגמון גונן).

2.

המסכת העובדתית העומדת ברקע ההליכים הינה סבוכה למדי, ואנו נעמוד על תמציתה בלבד. נציין, כי התמונה העובדתית שנפרשה בכתבי הטענות אינה מלאה וחלק מן העובדות שתתוארנה בהמשך נלמדו מפסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בתל אביב מיום ט"ו אלול תשס"א (להלן - פסק הדין הרבני). בשנת 1937 רכש חנוך קליין ז"ל (להלן - קליין) את זכות הבעלות בנכס בבני ברק, הממוקם בפינת הרחובות רבי עקיבא והבעל שם טוב (להלן - הנכס). בשנת 1948 התחתן קליין, בנישואים שניים, עם שפרינצה איזיקוביץ ז"ל (להלן - שפרינצה). ככל הנראה, לא נרשמו נישואים אלו אצל הרשויות. בשנת 1950 העביר קליין לשפרינצה מחצית מזכויותיו בנכס. העברת הזכויות נרשמה בטאבו, כך שמחצית מהזכויות בנכס היו רשומות על שם קליין והמחצית האחרת על שם שפרינצה. בשנת 1951 נפטרה שפרינצה. לאחר מותה של שפרינצה נישא קליין, פעם שלישית, לאלקה פריד (להלן - אלקה). קליין נפטר בשנת 1956, ואילו אלקה האריכה ימים אחריו ונפטרה בשנת 1969. עד מותה, התגוררה אלקה בדירה בנכס. בשנת 1987 ניתן צו ירושה על עיזבונה של שפרינצה. על פי הצו, התחלקה ירושתה של שפרינצה בחלקים שווים בין ארבעה יורשים: הנכד, מרדכי לוי (להלן - לוי); יורשי הבת רעיה ווזניצ'ה (להלן - עיזבון ווזניצ'ה); הבן, יצחק איזקוביץ (להלן - איזקוביץ); והחתן, מרדכי שפירא (להלן - שפירא) (להלן ביחד - יורשי שפרינצה). בצו הירושה לא הוכרו קליין או יורשיו כיורשים של שפרינצה. לטענת המשיב 4 ברע"א 1519/08, סידני קסירר (להלן - קסירר), נושלו יורשי קליין ממעגל היורשים עקב תרמית שננקטה על ידי לוי, אשר בבקשה לצו ירושה טען כי שפרינצה לא הייתה נשואה בשעת מותה.

3.

כשנודע ליורשים של קליין (להלן - יורשי קליין) על צו הירושה שניתן על עיזבונה של שפרינצה, הם החלו לפעול בשני מישורים: האחד, הוצאת צו ירושה על עיזבונו של קליין; השני, תיקון צו הירושה שניתן על עיזבונה של שפרינצה. בשנת 1990 ניתן צו ירושה על נכסיו של קליין. מכוח הצו, נרשמו זכויותיו של קליין בנכס על שם יורשיו. יוער, כי מן החומר שבפניי עולה שאלקה או יורשיה לא הוכרו כיורשים של קליין. יורשי קליין ניסו להביא לתיקון צו הירושה על עיזבונה של שפרינצה, אולם מאמציהם לא נחלו הצלחה יתרה. בעקבות פניית יורשי קליין שינה משרד הפנים את רישומה של שפרינצה בנוגע לזמן בו הלכה לעולמה, מ"אלמנה" (מנישואים קודמים) ל"נשואה". כמו כן, נפתח הליך משפטי לתיקון צו הירושה על עיזבונה של שפרינצה. אולם, ההליך נמחק לבקשת יוזמיו, לאחר שלא עלה בידם להמציא ייפויי כוח מכל יורשי קליין. בשנת 1991, לאחר שניתן צו ירושה על עיזבון קליין אך טרם שהוגשה הבקשה לתיקון צו הירושה על עיזבון שפרינצה, מכרו יורשי קליין את זכויותיהם בנכס לקסירר ולשני רוכשים נוספים. בחוזה המכר נכתב, כי לרוכשים ידוע שעל שמו של קליין רשומה רק מחצית מהנכס, "אולם רישום זה בטעות יסודו ויש לתקן צו הירושה של אשת המנוח ובעקבות כך לתקן את הרישום באופן שירשמו ע"ש המנוח 3/4 או יותר חלקים של החלקה..." (הציטוט לקוח מפיסקה ה' לפסק הדין הרבני). בהמשך, רכש קסירר משותפיו את חלקם בזכויות שנרכשו מיורשי קליין. כלומר, המצב כיום הוא שכל הזכויות של יורשי קליין בנכס עברו לקסירר.

4.

נפרט עתה, בקצרה, את השתלשלות העניינים בנוגע לזכויותיהם של יורשי שפרינצה בנכס ובנוגע להחזקה ולשימוש בנכס. בשנת 1993 הועבר חלקו של שפירא בנכס ל"עמותת בית החסידים דגור" (להלן - העמותה). על פי פסק הדין הרבני, העברת זכויותיו של שפירא בנכס נעשתה לאחר מותו, ולא ברור מי עומד מאחורי המהלך. בהמשך, בנקודת זמן שעל חשיבותה נעמוד להלן, הועברו זכויותיה של העמותה לחברת "סילבר טאוארס בע"מ" (להלן - החברה). לעת הזו, רישום הזכויות בנכס הוא אפוא כדלהלן: 4/8 על שם קסירר; 1/8 על שם לוי; 1/8 על שם החברה; 1/8 על שם עיזבון ווזניצ'ה; 1/8 על שם איזקוביץ. באשר לשימוש ולהחזקה בנכס, התמונה אינה ברורה לחלוטין. כיום, נראה שחלק מהנכס משמש כבית כנסת של קהילה הנמנית על חסידות גור ואילו בחלקו האחר פועלת חנות. לטענת מתפללי בית הכנסת, נוסד בית הכנסת בשנת 1980 על ידי יורשי שפרינצה וחלק מיורשיו של קליין והללו העניקו למתפללי בית הכנסת זכות שימוש בלתי הדירה, וזאת בתמורה להנצחת זכרם של המורישים ואמירת קדיש ולימוד משניות לעילוי נשמתם. חשוב לציין, כי ככל הנראה אין טענה מצד מי מיורשי שפרינצה נגד השימוש בחלק מהנכס כבית כנסת. באשר לחנות, אין זה נהיר לחלוטין לידי מי שולמו דמי השכירות בגין השימוש בה. יצוין, כי מן החומר עולה שבוצעה בנכס בנייה בלתי חוקית, אשר הביאה לשינויים במבנה ולהגדלת שטחו.

5.

נשוב עתה לתיאור המהלכים שננקטו סביב ירושתה של שפרינצה. משנכשלו המאמצים לתקן את צו הירושה, הגיש קסירר תביעה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. קסירר, לוי והעמותה חתמו על הסכם בוררות, המקנה לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעה כבורר. בשלב מסוים, בעוד ההליכים בפני בית הדין הרבני מתנהלים, העבירה העמותה את זכויותיה בנכס לחברה, כנזכר לעיל. החברה לא נענתה לקריאתו של בית הדין לחתום על הסכם בוררות ולהצטרף להליך. בשנת 2001 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני. בפסק הדין ציין בית הדין, כי העברת זכויותיה של העמותה לחברה היא הברחת נכסים, שיש לראותה בחומרה. לגופו של עניין קבע בית הדין, כי בזמן מותה של שפרינצה היה קליין היורש היחיד שלה על פי ההלכה. בית הדין דחה את הטענות לפיהן התחייב מי מיורשי קליין להקים בנכס בית כנסת. בית הדין פסק, כי על לוי להעביר את הזכויות בנכס הרשומות על שמו לקסירר וכן עליו לעשות את כל הפעולות הנדרשות על מנת שגם זכויותיהם של היורשים האחרים (עיזבון ווזניצ'ה ואיזקוביץ) יועברו לקסירר. עוד נפסק, כי על העמותה לגרום לכך שהזכויות הרשומות על שם החברה יירשמו על שמו של קסירר. תוצאת פסק הדין הייתה, אפוא, כי קסירר זכה בנכס כולו. על פסק הדין הרבני הגישו לוי והעמותה ערעורים לבית הדין הרבני הגדול, אולם הערעורים נדחו.

6.

בעקבות פסקי הדין של בית הרבני האזורי ושל בית הדין הרבני הגדול הגישו לוי והעמותה בקשות לביטול פסק בורר לבית המשפט המחוזי בתל אביב. החברה הגישה בקשת הצטרפות לבקשה לביטול פסק הבורר. קסירר, מצידו, הגיש בקשה לאישור פסק בורר. הדיון בבקשות אוחד. בגדר ההליך, הגיש קסירר בקשה למינוי כונס נכסים זמני על הנכס. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) נעתר לבקשה. בית המשפט ציין, כי ההליכים סביב הזכויות בנכס נמשכים כבר שנים ארוכות, וקיימות טענות לפיהן הנכס מנוהל בצורה לא נאותה. בהחלטה נקבע, כי כונס הנכסים ינהל את הנכס ויגבה דמי שכירות עבור השימוש בו וכי הכספים שיתקבלו יישמרו אצלו בנאמנות. על החלטה זו הגישה החברה בקשת רשות ערעור (רע"א 1519/08). בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מונה כונס נכסים זמני (להלן - הכונס). בהחלטה נוספת קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן), כי על המשתמשים בנכס לשלם לכונס דמי שכירות ראויים ואם לא יעשו כן ניתן יהיה לפנותם מן הנכס ולהשכירו לאחרים. נגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת (רע"א 4481/08).

7.

יחד עם בקשת רשות הערעור השנייה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי בנוגע לבקשה זו קבעתי, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי תעוכב כנגד הפקדת 160,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית. ערבות בנקאות בגובה הסכום האמור הופקדה בקופת בית משפט זה. בהחלטה שניתנה על ידי לאחר מכן הובהר, כי עיכוב הביצוע יחול רק לגבי בית הכנסת. ביום 5.4.09 הגיש קסירר בקשה להגדלת סכום הערובה. בבקשה מפנה קסירר לחוות דעת שמאית שהוגשה על ידו, ולפיה דמי השכירות הראויים עבור החלק בנכס המשמש כיום כבית כנסת הם כ-54,000 ש"ח לחודש. מטעם מתפללי בית הכנסת הוגשה חוות דעת שמאית נוגדת, לפיה דמי השכירות הראויים עבור שטח בית הכנסת הם בין 1,000 ל-2,500 ש"ח.

החלטתי לדון בבקשות לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים על פיה.

8.

כאמור, על פי פסק דינו של בית הדין הרבני, זכאי קסירר להירשם כבעלים של כל הנכס. בשלב זה קשה לקבוע מהם הסיכויים שפסק הדין יאושר או יבוטל. עוד יש לזכור, כי לא כל יורשי שפרינצה היו צד להליכי בוררות. גם אם יאושר פסק הבוררות, ספק אם יהיה בכך כדי לסיים את ההליכים. מנגד, יש ליתן משקל לכך שמחצית מהזכויות בנכס רשומות על שמו של קסירר. מצב זה לא ישתנה גם אם יבוטל פסק הבוררות. אף כי דומה שלמבקשים ישנן השגות מסוימות גם לגבי זכויותיו של קסירר בירושת קליין, ככל הידוע לא ננקטו הליכים משפטיים בעניין זה. בנסיבות אלו, סבורני כי האיזון הראוי בין בעלי הדין הוא כדלקמן: מינוי הכונס ייוותר על כנו. עם זאת, השטח המשמש כבית כנסת לא יפונה ולא ישולמו עבורו בשלב זה דמי שכירות לכונס. תחת זאת, על מתפללי בית הכנסת להפקיד בקופת בית המשפט המחוזי הדן בהליכים לאישור ולביטול פסק הבוררות סך של 160,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית. סכום זה ישמש כערובה לתשלום דמי שכירות ראויים עבור שטח בית הכנסת, החל מהמועד בו ניתן על ידי עיכוב ביצוע ועד למתן פסק דין בבקשות לאישור ולביטול פסק הבוררות. היה ולא יופקד הסכום האמור עד ליום 17.9.09, יפקע עיכוב הביצוע. ככל שיבחרו המתפללים להפקיד ערבות בנקאית, ייקבע בה כי התשלום על פיה יבוצע לפי החלטה של כל בית משפט. לאחר שתבוצע ההפקדה בקופת בית המשפט המחוזי, תוחזר הערבות הבנקאית שהופקדה בבית משפט זה. באשר לשטח בנכס שאינו משמש כבית כנסת, יחולו ההוראות שנקבעו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. היינו, המחזיקים בחלק זה של הנכס ישלמו לכונס דמי שכירות ראויים, שאם לא כן ניתן יהיה לפנותם. כפי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, דמי השכירות יישמרו על ידי הכונס בנאמנות.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו. אין צו להוצאות.