פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשג"ץ
1528/99
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערער
:
נסים
חדד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערעור על החלטת הרשמת ח' מ
אק-קלמנוביץ
בדנג"ץ
1116/99 מיום 1.3.99
בשם
המערער: בעצמו
החלטה
ערעור על החלטת הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ בדנג"ץ 1116/99 שלא לפטור את המערער מתשלום אגרה להגשת בקשה לדיון נוסף.
1.המערער עתר לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ארבע פעמים באותו נושא ממש. בבג"ץ 3474/97 נדחתה עתירתו על הסף מחוסר עילה, תוך ציון כי אינו מנוע מלהגיש עתירה ברורה יותר על כל המסמכים הנלווים הרלוונטים. המערער אכן הגיש עתירה נוספת באותו עניין (בג"ץ 3856/97), ולאחר שזו נדונה לגופה נדחתה אף היא, ביום 17.7.97, מחוסר עילה.
2.עתירתו השלישית של המערער (בג"ץ 463/98) נדחתה ביום 17.9.98 מהטעם שלא היה מקום להגיש עתירה חדשה לאחר שעתירה קודמת באותו עניין נדחתה. המערער הזדרז לעתור שוב, בפעם הרביעית (בג"ץ 6372/98 שהוגש ביום 14.10.98). עתירתו זו נדחתה משקבע בית המשפט כי אין לה יסוד, ותוך שהוא מביע צער על כך שהמערער חוזר ומגיש עתירות בנושא שעליו כבר נפסק.
3.המערער עתר לקיום דיון נוסף בפסק הדין בבג"ץ 6372/98. כמו כן ביקש המערער פטור מאגרה להגשת העתירה לדיון נוסף. רשמת בית המשפט העליון דחתה את בקשתו של המערער לפטור מתשלום אגרה מהטעם שפסק הדין עליו מבוקש הדיון הנוסף אינו קובע הלכה כלל, וממילא אין הוא נופל בגדר המקרים המצדיקים דיון נוסף. משכך קבעה הרשמת כי העתירה לדיון נוסף אינה מגלה עילה וסירבה לפטור את המערער מאגרה. על החלטת הרשמת הוגש הערעור שלפני.
4.טענותיו של המערער הינן כי פסק הדין בבג"ץ 6372/98 עומד בסתירה לשלוש החלטות אחרות של בית משפט זה בעניינו, וכי בעתירתו לדיון נוסף הוא מעלה טענות של אפליה ושל סתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק. מטעמים אלה, סבור המערער, כי עתירתו לדיון נוסף מגלה עילה.
5.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתה של כבוד הרשמת. ההחלטות אליהן מפנה המערער הינן החלטות ביניים שניתנו על ידי דן יחיד ואשר אינן קובעות עמדה לגופו של עניין. אין הן קובעות הלכות וודאי שאין הן מהוות הלכות קודמות סותרות של בית המשפט העליון, כמשמען בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-.
6.טענותיו האחרות של המערער נדונו והוכרעו לגופן עוד ביום 17.7.97. אפילו היה פסק הדין בבג"ץ 3856/97 מגלה עילה לקיום דיון נוסף (ולא כך הוא הדבר - ראה החלטתי בבשג"ץ 6549/97), הרי הזמן להגשת עתירה תקפה לעניין זה חלף זה מכבר, ואין העותר יכול להתגבר על מכשול זה על דרך של הגשה חוזרת ונשנית של אותה עתירה וניסיון להסתמך על דחיית ניסיונותיו אלה.
7.בנסיבות אלה דין הערעור להדחות.
הערעור נדחה.
ניתנה היום, כ"ח באדר התשנ"ט
(16.3.99).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99015280.
A02
/דז/