רע"א 1536/16 אחמד אגבאריה נ. משרד האוצר- רשות המיסים

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין ) מיום 24.1.2016, בה דחה בית המשפט את בקשת המבקש לבטל פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בינו ובין המשיב.

1.המבקש, שאינו מיוצג, הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על שומות המס שהוצאו לו לשנים 2012-2008. במסגרת דיון שנערך ביום 12.1.2016, הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין לפיה ישלם המבקש למשיב סך של 23,500 ש"ח עבור שומות המס לשנים 2008 עד 2012 וזאת לסיום סופי ומוחלט של כל המחלוקות שבין הצדדים לעניין שומות אלה. ביום 14.1.2016 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין משום שלטענתו הפשרה נכפתה עליו ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקבעו כי משהמבקש לא היה מיוצג ניתנו לו הסברים מפורטים בנוגע לאופן ניהול ההליך ובנוגע לסוגיות המשפטיות העולות ממנו וכן באשר לסיכויים ולסיכונים הטמונים בהמשך ניהולו של ההליך. בית המשפט הוסיף וציין כי לצדדים ניתנה שהות הולמת לשקול את הצעת הפשרה שהועלתה וכי הובהר למבקש שהוא רשאי לבחור לנהל את ההליך עד למתן פסק דין. המבקש, כך נקבע, שקל את כל אלו, וביכר את דרך הפשרה ועל-כן אין עילה לאפשר לו לחזור בו מהסכמתו ולבטל את פסק הדין.

3.בבקשה דנן שב המבקש וטוען כי הפשרה לה הסכים נכפתה עליו וכי היא "מושתתת על רצף של פגמים משפטיים, עושק, הטעיות, חוסר תום לב, חוסר שקיפות ונאמנות מצד המשיב". עוד עותר המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה נושא הבקשה דנן.

4.דין הבקשה להידחות. כפי שנפסק לא אחת "פסק דין

שניתן

בהסכמה

והוסכם

כי

הוא

יהיה

סופי

ויסיים

את המחלוקת

בין

הצדדים,

אין

לפותחו

אלא

במקרים

נדירים

כאשר

חל

שינוי

מהותי בנסיבות

היוצר

בעליל

מצב

של

אי-צדק" (רע"א 2919/01 אושרוביץ נ' ליפה , פ"ד נה (5) 592, 597 (2001)). המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים הנדירים הללו. המבקש לא הוכיח, ולו בקירוב, את טענתו כי הפשרה שאליה הגיע עם המשיב נכפתה עליו וטענותיו בעניין זה אינן תואמות את מהלך הדיון כפי שהוא משתקף מן הפרוטוקול מיום 12.1.2016 שצורף לבקשה, ממנו עולה כי המבקש הביע את רצונו להגיע לפשרה עם המשיב לאחר ששמע וקיבל בעניין זה את הסבריו והערותיו של בית המשפט.

הבקשה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.