רע"א 1545/06 סולומון ווקנין נ. משרד הבטחון-קצין התגמולים

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' זילברטל, מ' מזרחי, נ' סולברג) בע"א 6591/05 מיום 17.1.06, בו דחה את ערעור המבקש על פסק-דינה של ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] בע"נ 7/04 מיום 27.9.05, ולפיו נדחתה בקשת המבקש לשלם לו תגמולים החל מיום שחרורו מהשירות הצבאי.

ב.(1) המבקש, יליד 1945, שירת בשירות חובה בין השנים 1963 - 1966. לאחר שחרורו משירות חובה התגייס לשירות קבע, שוחרר והתגייס שוב בשנת 1979; הפרופיל הרפואי שלו היה 97. ביום 26.5.81 נחבל המבקש בראשו ממכסה מנוע של רכב שעליו עבד. ביום 22.8.81 שוחרר המבקש משירות קבע בפרופיל 65. ביום 11.11.81 הוגשה על ידי המבקש התביעה הראשונה להכרת נכות לפי החוק. תביעה זו נדחתה על ידי המשיב ביום 15.4.85, והמבקש לא עירער על כך.

(2) בשנת 1992 נקבע למערער פרופיל 21, והוא שוחרר לצמיתות משירות מילואים. באותה שנה הגיש המבקש תביעה שנייה להכרת נכות, ואף תביעה זו נדחתה, ביום 1.11.92.

(3) תביעתו השלישית של המבקש למשיב הוגשה ביום 2.7.01 המשיב הפנהו למרכז הערכה, ובאפריל 2002 ניתנה חוות-דעת בעניינו. על יסוד חוות הדעת הוכרה נכותו של המבקש והקשר בינה לחבלת הראש שנגרמה בשנת 1981. בסופו של דבר, נקבעה נכותו של המבקש בשיעור 20 אחוז בשל פגיעה נפשית. המשיב קבע את מועד תחילת הזכאות מיום 2.7.01. על כך הוגש הערעור לועדת הערעורים.

ג.(1) ועדת הערעורים (השופט בדימוס א' בן הדור (יו"ר), ד"ר דגן שוורץ ועו"ד מנחם שח"ק) קבעה, כי יש לראות את החלטותיו של המשיב בתביעות הקודמות של המבקש כסופיות, משלא השיג עליהן המערער. הועדה ציינה, כי הדרך היחידה הפתוחה לפני המבקש לשנות מצב זה היא באמצעות פניה מחודשת למשיב על יסוד הוראת סעיף 35(א) לחוק, לפיו רשאי המשיב ליתן החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם הוחלט בה בעבר בהחלטה סופית, וזאת "אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת כי אותה החלטה בטעות יסודה".

(2) במקרה דנן, קבעה ועדת הערעורים, כי יש לראות בסיכום מרכז ההערכה כראיה חדשה בתיק; על-פי סעיף 35(ב) לחוק, אם ניתנת החלטה חדשה, משולמים התגמולים החל ממועד הגשתה של הראיה החדשה, אך המשיב רשאי להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר "ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות". במקרה דנן הראיה החדשה, קרי – חוות הדעת של מרכז ההערכה - הוגשה באפריל 2002 ולפיכך פסקה ועדת הערעורים, כי התגמולים ישולמו למבקש החל מאפריל 2001.

ד.על החלטת ועדת הערעורים עירער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

ה.בית-המשפט המחוזי בירושלים דחה את ערעור המבקש באמצו את קביעת ועדת הערעורים, לפיה המסלול היחיד הפתוח לפני מי שתביעתו להכרת הנכות נדחתה, הוא המסלול הקבוע בסעיף 35 לחוק. שעה שהגיש המבקש את תביעותיו הקודמות בשנים 1981 ובשנת 1992 לא עלה בידו להמציא ראיה מספיקה שתתמוך בתביעתו. ראיה שכזו באה לעולם רק כאשר פנה המבקש למרכז ההערכה. בשנת 2002 הוגשה אותה ראיה, והיא שהיטתה את הכף לזכותו. במצב דברים זה אכן נותר למבקש לתבוע פיצוי לפי סעיף 35 לחוק, הקובע במפורש – כאמור - כי תשלום לתקופה הקודמת למועד ההכרה בנכות, יכול להיעשות אך ורק לפרק זמן של שנה קודם להגשת אותה ראיה חדשה, ולא מעבר לכך.

ו.נטען על-ידי המבקש, כי לא ייתכן שבשם העיקרון של סופיות הדיון תונצח טעות של רשות המודה בטעותה. תכליתו של סעיף 35 לחוק היא לאפשר למשיב לתקן החלטות מוטעות שקיבל בעבר, ולכן מן הדין כי סעיף 35 יחול אך ורק במקרה בו לפני מקבל ההחלטה לא נמצאו ראיות מספיקות שעה שקיבל את ההחלטה המוטעית. לטענת המבקש, הפרשנות הנכונה לסעיף 35 היא כי משמגלה המשיב עובדות חדשות, יכול הוא לחזור בו מהחלטתו המוטעית. כן טוען המבקש, כי אין לראות בממצאי מרכז ההערכה "עובדות חדשות", כי אם בדיקה מחודשת של עובדות ישנות.

ז.מנגד טוען המשיב, כי אין בידו להסכים לפרשנותו של המבקש. שאלת פרשנותו של סעיף 35 לחוק הנכים נדונה בעבר בפסיקת בית-משפט זה, ואושרה רק לאחרונה במסגרת רע"א 2563/03 בן חור נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת ארבל), ולפיה הדרך היחידה להפוך החלטה סופית של קצין התגמולים, היא באמצעות שימוש בסעיף 35 לחוק הנכים, שהיא חריג לכלל המשפטי בדבר "מעשה בית-דין". עוד טוען המבקש, כי ממצאי מרכז ההערכה מחודש אפריל 2002 היוו ראיה חדשה עליה נסמך קצין התגמולים בהחלטתו מיום 6.3.03 להכיר בנכותו של המבקש. בכל מקרה, לטענת המשיב אין המבקש מעלה בבקשת רשות הערעור שאלה משפטית בעלת חשיבות תקדימית, עקרונית, ציבורית או שאלה אחרת שבירורה מצדיק מתן רשות ערעור.

ח.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, וחרף האהדה למבקש, לא מצאתי כי יש מקום להתערבות נוספת בתיק בגלגול שלישי; זאת שכן אין המדובר בשאלה משפטית שמעבר למחלוקת הצדדים הטעונה ליבון, אשר בשכמותה ככלל נשקל גלגול ערעורי נוסף.

ט.עניין לנו בשאלת פרשנותו של סעיף 35 לחוק הנכים. בבית משפט זה נפסק (ראו פרשת בן חור וכן ע"א 530/68 מרידור נ' קצין התגמולים , פ"ד כב(2) 794 להלן: הלכת מרידור ), כי סעיף 35 לחוק הוא המנגנון היחיד המאפשר שינוי החלטה חלוטה של קצין התגמולים, במקרה בו הוברר, כי יסוד ההחלטה בטעות. סעיף 35 לחוק הוא חריג לכלל המשפטי בדבר "מעשה בית דין".

י.בעניינו של המבקש ניתנו מספר החלטות. הראשונה בהן נדחתה על ידי המשיב ביום 15.4.85, והמבקש לא השיג על הדחייה. בקשה נוספת להכרה בנכות הוגשה על-ידי המבקש בשנת 1992, ואף היא נדחתה. המדובר בהחלטות חלוטות, אשר מאז שנתקבלו עבר זמן רב. סעיף 35 לחוק מורה אותנו, כי מועד תחילת התגמולים יהא מועד הגשת הראיה החדשה, או שנה קודם לכן, לפי קביעת קצין התגמולים. בענייננו תיחשב ראיה חדשה חוות הדעת של מרכז ההערכה וזאת על-פי ההלכה שהתוותה ב הלכת מרידור, ואשר אושרה מחדש בפרשת בן-חור ולפיה "כל חוות דעת חדשה שטרם הוגשה לקצין התגמולים מבססת 'ראיה חדשה' לצורך סעיף 35 לחוק".

י"א. בפרשת בן-חור ציינה השופטת ארבל את אי הנחת בכך שהמבקש נושא במחיר טעות בהחלטת המשיב; אך היא השיבה על אתר, כי "זהו האיזון שבחר המחוקק לערוך בין מטרתו הסוציאלית של חוק הנכים המחייבת לאפשר לנכה את חידוש הדין בעניינו בשל גילוין של ראיות חדשות, אף לאחר מתן החלטה סופית בעניינו, ובין המסגרת התקציבית והדיונית המוגבלת, אותה ניתן להעמיד לצורך יישוב מטרה זו". לדברים אלה אני מצטרף. גישת המחוקק בעניין זה צופה, כאיזון, פני עבר קרוב ופני עתיד, אך ככלל לא פני עבר רחוק. במסגרת זו פועל המשיב.

כ.אין בידי אפוא להיעתר לבקשה. המשיבה לא ביקשה הוצאות, ובמקרה דנא היטיבה בנקטה בגישתה זו, כשם שיפה עושים באי כוח המבקש בייצגם בהתנדבות, כעולה מהחלטת הרשמת מיום 10.5.06.