רע"א 1552/19 יצחק ביטון נ. בנק ירושלים בע"מ

לפניי הליך נוסף, אחד מיני רבים, שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ולבית משפט זה באותו עניין.

1.

בתמצית, ייאמר כי ביום 14.8.2017 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בת"א (מחוזי ת"א) 21230-07-15 (כבוד השופט יונה אטדגי ) במסגרתו התקבלה תביעת המשיב (להלן: " הבנק ") וניתן סעד של רישום משכנתה על נכס בבעלות המבקשים (להלן: " בני הזוג ביטון "), להבטחת פירעון 78% מסכום הלוואה שנטלו האחרונים, שלא נפרע (להלן: " פסק הדין "). בחלוף כחצי שנה, ביום 31.5.2018, הגיש המבקש 1 (להלן: " המבקש ") בקשה לביטול פסק הדין, בטענה כי הוא לא הופיע ולא היה מיוצג במסגרת ההליך שקדם לפסק הדין. ביום 13.6.2018 ניתנה החלטה מנומקת על ידי בית המשפט קמא, אשר דחתה את הבקשה לביטול פסק הדין מהטעם " שבמהלך כל הדיון ועד למתן פסק הדין, המבקש היה מיוצג על ידי עורך דין " (עו"ד רן בנימין, אשר ייצג גם את אשתו של המבקש). בהחלטה אף מובהר מהו הבסיס לקביעה זו של בית המשפט (להלן: " החלטה מס' 1 ").

2.

על החלטה מס' 1 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 14.8.2018 ברע"א 5956/18 (להלן: " החלטה מס' 2 "). על החלטה מס' 2 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה בהחלטתי מיום 4.9.2018 (להלן: " החלטה מס' 3 ") וכן בקשה נוספת לעיון חוזר אשר נדחתה בהחלטתי מיום 11.11.2018 (להלן: " החלטה מס' 4 "). במקביל, הגיש המבקש עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 6507/18) במסגרתה התבקש להורות על ביטול פסק הדין. ביום 16.9.2018 ניתן פסק הדין הדוחה את העתירה (השופטים נעם סולברג , ענת ברון ו יעל וילנר , להלן: " החלטה מס' 5 "). על פסק הדין הדוחה את העתירה הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט ביום 14.10.2018 (השופטים נעם סולברג , ענת ברון ו יעל וילנר , להלן: " החלטה מס' 6 ").

3.

אלא שהמבקש לא אמר נואש, וביום 6.2.2019 הגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי שדן בתיק במסגרתה התבקש שוב סעד של ביטול פסק הדין ואשר לתמיכה באמור בה הוגשו מסמכים אשר מרביתם כבר הוגשו לבית משפט זה. ביום 7.2.2019 נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין (השופט יונה אטדגי , להלן: " החלטה מס' 7 "). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. יוער כי במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי לא ציין המבקש, המייצג את עצמו, את ההליכים הרבים שהתנהלו בעניינו – החלטות 1 עד 6 לעיל). עוד יוער כי עיון במערכת "נט-המשפט" מעלה כי המבקש אף הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מס' 7, אשר נדחתה ביום 13.2.2019 (השופט יונה אטדגי , להלן: " החלטה מס' 8" ) - ועוד היד נטויה.

4.

מחול בקשות הביטול המתואר לעיל חייב להיפסק. המבקש מגיש פעם אחר פעם, פעמים רבות בנוסח זהה או דומה, את אותה הבקשה לבית המשפט המחוזי ולבית משפט זה, בכובעיו השונים, כמו מנסה הוא למצוא פרצה או היסח דעת אשר יביא לתוצאה המיוחלת מבחינתו. אולם ניסיונות אלו הם מהלכי סרק, אשר כל 'תועלתם' היא הכבדה על המערכת, וככל הנראה דחיית הקץ בכל הנוגע למימוש פסק הדין אשר המבקש אינו שבע רצון ממנו (אף שבפועל לא הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע כמתחייב על פי דין).

5.

בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש היה מיוצג בהליך במסגרתו ניתן פסק הדין (החלטה מס' 1). בית המשפט העליון קבע כי אין מקום להתערב בעניין זה בקביעתו העובדתית החדה והברורה של בית המשפט המחוזי, ומכאן שאין עילה לביטול פסק הדין (החלטה מס' 2). בכך תם ונשלם הליך הערעור.

6.

וכבר צוין כי " לכל התדיינות משפטית יש סוף. משהתבררו זכויות וחובות הצדדים בהליכים המשפטיים השונים, ונתקבלה החלטה סופית, הרי שאין לשוב ולהידרש לעניין מחדש. הדבר מערער את היציבות המשפטית. הדבר פוגע בזכויות המתדיינים עצמם. הדבר פוגע ביעילות המערכת המשפטית " (דברי הנשיא אהרון ברק בע"פ 7853/05 רחמיאן נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (27.11.2006). וראו גם: בג"ץ 9060/08 יאסין נ' שר הביטחון , פסקה 7 (7.5.2012); בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקאות 14-15 (19.9.2012). ואם בהליכים פליליים ומנהליים כך, לא כל שכן בהליך אזרחי. כפי שהבהיר השופט יצחק עמית באחת הפרשיות:

מן המפורסמות הוא שבית המשפט העליון אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו בהתייחס לפסקי דינו כבית משפט לערעורים, ואף לא כערכאת ערעור על החלטותיהן של ערכאות שיפוטיות אחרות, כל עוד הדבר לא נעשה במסגרת הליכי הערעור עצמם (לדוגמה אחת מני רבות, ראו בג"ץ 3424/18 טסלר נ' היועץ המשפטי לממשלה ,

פסקה 8 (7.8.2018) והאסמכתאות שם). קל וחומר שערכאות המחוזי והשלום אינן יושבות כערכאות ערעור על בית המשפט העליון, שאם לא כן, פגעת במבנה ההיררכי של מערכת השיפוט ופגעת בעקרון סופיות הדיון – שני עקרונות המהווים את היכין והבועז של מערכת השיפוט והשפיטה.

ע"א 920/18 ספאלדין אל סייד נ' הנסון ישראל בע"מ , פסקה 5 (23.08.2018).

7.

והדברים יפים גם לענייננו. ודוק, גם אם סבור עדיין המבקש כי נפלה שגגה באילו מחמשת ההחלטות ופסקי הדין של בית המשפט העליון שניתנו בעניינו, הרי שמדובר בהחלטות חלוטות, שעקרון סופיות הדיון חל לגביהן. לפיכך אין כל מקום לאפשר עיון ודיון נוסף בהן.

8.

סוף דבר : דין הבקשה להידחות בהיותה משוללת כל יסוד, ומנוגדת להוראות הדין. המבקש יישא בהוצאות בסך 7,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה.