פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1568/17
לפני:
כבוד השופטת א' חיות
המבקש:
גיסין את קידר
נ ג ד
המשיבים:
1.
אבנר חיפושי נפט - שותפות מוגבלת
2.
אבנר נפט וגז בע"מ
3.
אבנר נאמנויות בע"מ
4.
משרד המשפטים מחלקת ייעוץ חקיקה
5.
רשות המסים, פקיד שומה למפעלים גדולים
6.
רשות ניירות ערך
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב
מיום 16.1.2017 בה"פ 41282-10-16 שניתנה על ידי השופט ח' כבוב
בשם המבקש: עו"ד
עמוס נוה
בשם המשיב 2: עו"ד
אורי שורק; עו"ד תום כהנא
בשם המשיבים 4 ו-5: עו"ד
רוני זלושינסקי
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) מיום 16.1.2017 אשר קבע כי תביעה שהגיש המבקש אינה "עניין כלכלי" כמובנו בסעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק ).
1.המשיבה 1 - השותפות המוגבלת אבנר חיפושי נפט (להלן: השותפות ) - נוסדה בשנת 1991 במטרה להשתתף בפעילות חיפושי נפט וגז והפקתם בישראל. השותפות הוקמה על-פי הסכם שותפות מוגבלת שנכרת בין המשיב 1 (להלן: השותף הכללי ) ובין המשיב 3 (להלן: השותף המוגבל ). בהסכם השותפות נקבע כי המבקש ישמש כמפקח על ביצוע הסכם השותפות (להלן: המפקח ) ועליו להבטיח כי פעילותו של השותף הכללי תשרת את מטרותיה של השותפות המוגבלת ולא תקפח את זכויות השותף המוגבל. ביום 30.10.2016 הגיש המפקח למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה דחופה למתן הוראות לפי סעיף 65כג לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: הפקודה ). בבקשתו עתר המפקח כי בית המשפט יקבע, בין היתר "מהו מתווה תשלום המס שיש ליישם כהסדר קבע בין השותפות לבין פקיד השומה למפעלים גדולים באופן שימנע את החשש מקיפוח זכויות מחזיקי יחידות ההשתתפות או מי מהם" וכן "מהו האופן שבו יש ליישם את סעיף 19(א)(6)
לחוק [ חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, תשע"א-2011 ] ביחס לחיובי המס לשנת 2015 ...".
2.בהחלטתו מיום 17.11.2016 ציין בית המשפט כי הסעד שהתבקש על-ידי המפקח אינו נוגע לפקודה אלא לפרשנות של הוראת חוק בתחום המס. על כן, הורה בית המשפט לצדדים להגיש את עמדתם בסוגית סמכות המחלקה הכלכלית להכריע בבקשת המפקח. המפקח טען כי הבקשה עוסקת בעניין כלכלי מובהק כהגדרתו בסעיף 42ב לחוק, שכן מטרתה היא למנוע קיפוח שעלול להיווצר כתוצאה משינוי בהתנהלות השותפות בנוגע לחלוקת הרווחים על רקע תשלום המס. עוד נטען כי אף אם ייקבע שעיקרה של הבקשה אינו עניין כלכלי, הרי שמדובר בעניין אזרחי הכרוך בעניין כלכלי כאשר חלקו של העניין הכלכלי הוא משמעותי.
3.ביום 16.1.2017 קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מפורטת ומנומקת כי העניין הכלכלי בתביעה איננו דומיננטי ועל כן אינו מקנה סמכות למחלקה הכלכלית והדיון בהליך הועבר, אפוא, לשופט מ' אלטוביה ומתנהל בפניו מאז.
4.מכאן הבקשה דנן שבה שב המפקח וטוען כי התביעה שהגיש נוגעת ל"עניין כלכלי" המסור לסמכותה של המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. לחלופין עותר המפקח להעביר את הדיון בהליך לבית המשפט המחוזי בתל-אביב "ולהורות על העברת הדיון בפני שופט מתאים".
המשיבים 5-4 סומכים ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי. המשיב 2 מצטרף לטענות המבקש.
5.דין הבקשה להידחות.
סעיף 41(ג)(2) לחוק מורה כי לא תינתן רשות ערעור:
(2) על החלטת בית משפט מחוזי בשאלה אם עניין מסוים או עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב או עניין כלכלי-מינהלי כמשמעותו בסעיף 42ג, אם לאו, ואולם תינתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט כי עניין מסוים אינו עניין כלכלי אם תוצאת ההחלטה היא שבית המשפט המוסמך הוא בית משפט שלום.
בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי תביעת המבקש אינה ב"עניין כלכלי" וכי הסמכות לדון בה מסורה לבית המשפט המחוזי. משכך, לא נתונה למבקש רשות לערער על ההחלטה ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה (השוו: רע"א 5893/16 כהנמן נ' מקוביץ' , פסקה 2 (27.3.2017)).
המבקש יישא בהוצאות המשיבים 5-4 ובשכר טרחת עורך דין בבקשה בסך 20,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז
בניסן התשע"ז (23.4.2017).
ש
ו פ ט ת