פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1568/21 -
א'
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקש:
בנק הפועלים בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. מוחמד מאג'ד (אבו שקרה) מחאג'נה
2. עו"ד מרדכי האן מרקוביץ –
כונס הנכסים
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) בת"א 25610-03-20 מיום
23.2.2021
בשם המבקש:
עו"ד חגית בלייברג; עו"ד
איגור גילביץ'
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל ) בת"א 25610-03-20 מיום 23.2.2021 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש (להלן: הבנק ) ומשיב 1 (להלן: המשיב ) ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שנחתם ביניהם.
1.
נגד המשיב נפתחו שני הליכי הוצאה לפועל, בעקבות רכישת בית בד על ידו ואי-עמידתו בהתחייבויות שנלוו לרכישה זו. הליך הוצאה לפועל אחד, נפתח עקב אי-כיבוד שיקים אשר הוצגו לפירעון על ידי מוכר בית הבד, אשר התברר כי לא היה להם כיסוי. הליך אחר, נפתח בעקבות הפרת התחייבויות המשיב לבנק, להחזר ההלוואה שניתנה לו על ידו. במסגרת הליך זה מונה משיב 2 ככונס נכסים (להלן: הכונס ) ומימש את בית הבד.
2.
בעקבות הליכים אלה, ביום 11.3.2020 הגיש המשיב תביעה נגד הבנק והכונס במסגרתה העלה טענות שונות נגד השניים, המתייחסות לשני ראשים. הראש האחד, בטענה כי הבנק התרשל בכך שדחה את השיקים שהוצגו לו לפירעון בשל "אי כיסוי מספיק", אף כי היה עליו לסרב לקבל את השיקים בשל פקיעת תוקפם, ללא קשר להיעדר הכיסוי. אילו הבנק היה עושה כן, לא היה נפתח נגד המשיב הליך הוצאה לפועל בגין אי-הפירעון. הראש השני הופנה בעיקר נגד הכונס, ובו נטען כי הכונס התרשל בעת הליכי מימוש בית הבד. הבנק גם אחראי בגין ראש זה באחריות שילוחית מעצם העבודה שמינה את הכונס שהתרשל במילוי תפקידו.
3.
לאחר שנקבעו מועדים לדיוני הוכחות בתיק, והוגשו חוות דעת מומחים מטעם המשיב ומטעם הכונס, ביום 18.2.2021 הגישו הבנק והמשיב בקשה למתן תוקף של פסק דין להסכם שנחתם ביניהם, על פיו התובענה נגד הבנק תידחה ללא צו להוצאות, והיא תמשיך להתנהל נגד הכונס בלבד. ביום 23.2.2021 נדחתה הבקשה. בית המשפט קבע כי לאור טענות המשיב בתביעתו וטענות הכונס בכתב ההגנה מטעמו, אין מקום, בהתייחס לשלב בו מצוי ההליך, ליתן פסק דין ביחסים בין הבנק למשיב בלבד. עוד נקבע כי על מנת לברר את הטענות שנותרו לדיון, על הבנק להשתתף בדיון ולטעון את טענותיו בהתאם לכתבי הטענות שהוגשו כאשר התביעה נגדו טרם הסתיימה.
4.
מכאן לבקשה שלפנַי ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בבקשה נטען כי בית המשפט המחוזי שגה "שגגה קשה היורדת לשורשו של עניין", עת דחה את הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים, ולא כיבד את רצונם המפורש. בית המשפט התעלם מעיקרון חופש החוזים, מרצונו של המשיב שלא לנהל הליך נגד הבנק והלכה למעשה כפה על הבנק להשתתף בדיוני הוכחות ולנהל הליך משפטי בניגוד לכל כללי ההיגיון והיעילות. בית המשפט גם לא נתן דעתו לכך שמכתב הגנתו של הכונס עולה כי אין לכונס כל טענה כלפי הבנק, ולא בכדי הכונס לא התנגד כלל לבקשה למתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו הבנק והמשיב. הפסקת התובענה גם מתבקשת בראי הוראת תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
5.
דין הבקשה להידחות. על אף שיוזם הליך שיפוטי יכול לחזור בו מנקיטת ההליך, ההכרעה לגבי גורלו של הליך שהוגש ונדון היא לעולם הכרעתו של בית המשפט, אשר עליו לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים לבקשה למחיקת הליך או למתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (וראו: בג"ץ 2445/06 איזוטסט בע"מ נ' הרשות הלאומית להסמכת מעבדות , פסקה 32 (31.5.2009); ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה , פסקה 17 (27.6.2011)). לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב באישור הסכם פשרה, ולא בכל מקרה ייעתר לבקשה משותפת של הצדדים לסיום ההליך ביניהם בהסכמה (בע"מ 646/12 פלוני נ' פלוני , פסקה 5 (4.3.2012)). בוודאי נכון הדבר כאשר מתבקש להמשיך בניהול התובענה נגד צד שלישי וכאשר בית המשפט הגיע למסקנה כי לצורך בירור מכלול התובענה אין מקום לסיום ההליך בקשר לאחד הצדדים בלבד.
לא ראיתי אפוא מקום להתערב בשיקול דעתו הרחב של בית המשפט המחוזי אשר דחה את הבקשה המוסכמת למתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהם הגיעו הבנק והמשיב.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד
באדר התשפ"א (8.3.2021).
ש ו פ ט