פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1577/06
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
פישל גולדמן
נ ג ד
המשיבה:
אגודת קרית נוער ירושלים
בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"א
6437/05 מיום 15.1.2005, שניתן על-ידי כבוד השופט א' פרקש
בשם המבקש: עו"ד עמוס
גבעון
בשם המשיבה: עו"ד חיים
מאיר
החלטה
המבקש הועסק אצל המשיבה ופוטר מעבודתו. בעקבות כך הגיש תביעה לבית-הדין האזורי לעבודה בירושלים לקבלת סכומים המגיעים לו, לטענתו, בשל הפיטורים. בהסכמת הצדדים, הועבר הדיון בסכסוך לבוררות.
ביום 12.12.1995 ניתן פסק-בוררות, בו נקבע, כי על המשיבה לשלם למבקש פיצויים בסך של 81,879 ש"ח.
ביום 22.1.1998 הגיש המבקש את פסק-הבוררות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. בעקבות כך, הגישה המשיבה לראש ההוצאה לפול בקשה בטענת "פרעתי", בטענה כי שילמה למבקש את סכום החוב, באמצעות שתי המחאות, בסך 44,000 ש"ח ו-38,801 ש"ח; באמצעות סך של 6,731 ש"ח שהועבר למס הכנסה; ובאמצעות סך של 33,301.92 ש"ח שנותרו בקופת "מבטחים" על שמו של המבקש. בהודעה לראש ההוצאה לפועל, אישר המבקש כי הועברו לו ההמחאות וכי הועבר התשלום למס ההכנסה, אולם טען כי אין לראות בכספים שנמצאו על שמו בקופת "מבטחים" כחלק מתשלום הפיצויים.
ביום 29.8.2005 קיבל ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשם מ' בן-עטר) את טענת "פרעתי" של המשיבה בקבעו, כי הסכום שהועבר על שמו של המבקש בקופת "מבטחים" הועבר לאחר מתן פסק-הבוררות וכחלק מתשלום הפיצויים.
על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש ביום 25.9.2005 ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים בטענו, כי לא הוכח, כי הכספים שהועברו ל"מבטחים" נועדו לתשלום פיצויים וכי לא הוכח, כי הועברו לאחר מתן פסק-הבוררות.
ביום 15.1.2006 החליט בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) לקבל את ערעורו של המבקש. בפסק-הדין קבע בית-המשפט, כי בין המשיבה ובין המבקש הייתה הסכמה, כי הכספים שנמצאו על שמו של המבקש בקופת "מבטחים" ייזקפו על חשבון הפיצויים, אולם קבע, כי המשיבה לא הוכיחה, באמצעות ראיה פוזיטיבית, כי אכן העבירה לאחר מתן פסק-הבוררות כספים לקופת "מבטחים" על שמו של המבקש. עם זאת, בשולי פסק-דינו, קבע בית-המשפט המחוזי, כי באם עד ליום 1.3.2006 תמציא אישור מאת קופת "מבטחים", כי הסכום הנתון במחלוקת אכן הועבר על שמו של המבקש לאחר מתן פסק-הבוררות, הרי שתהיה פטורה מלשלמו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי משאפשר למשיבה להביא ראיה לכך שהעבירה את הכספים לקופת "מבטחים".
מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי וטוענת, כי אין כל מקום לקבל את הבקשה.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצליח להראות מדוע קיימת כל עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. בפסק-דינו, קבע בית-המשפט המחוזי, כי אכן הוסכם בין המבקש והמשיבה, כי הכספים שיועברו לקופת "מבטחים" ייזקפו על חשבון תשלום הפיצויים למבקש, אך קבע, כי המשיבה לא השכילה לספק מסמך אשר יעיד על העברת הכספים עצמה. לאור החלטתו זו וכדי למנוע כפל תשלום מצד המשיבה, אפשר לה בית-המשפט להראות, כי העברה זו אכן בוצעה. מדובר בהחלטה צודקת, המתיישבת עם גופו של פסק-הדין ובפרט עם הקביעה, כי הכספים בקופת "מבטחים" אכן מהווים חלק מתשלום הפיצויים.
אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקש ישא בשכר טרחת עורך-דינה של המשיבה, בסך של 5,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף כדין.
ניתנה היום, י"א בחשוון תשס"ז
(2.11.2006).
ש ו פ ט