רע"א 311/08 גולדמן פישל נ. אגודת קרית נוער ירושלים

בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש) בע"א 11266/07 מיום 13.12.07, אשר ביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 4.9.07 וקבע, כי האישור שהמציאה המשיבה מאת חברת "מבטחים" עומד בכל התנאים שנקבעו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי, וזאת על-מנת לפטור את המשיבה מתשלום הסכום שבמחלוקת. להלן אפרט את העובדות הרלוואנטיות לעניין, כפי שנקבעו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

המבקש עבד אצל המשיבה, פוטר מעבודתו והגיש לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה לקבלת סכומים שונים המגיעים לו, לטענתו, עקב עבודתו ופיטוריו. בהסכמת הצדדים, הועבר הסכסוך להכרעתו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים, אשר שימש כבורר, על יסוד כתבי הטענות של הצדדים.

ביום 12.12.95 נתן בית הדין האזורי פסק בורר, בו חויבה המשיבה לשלם למבקש סכום של 81,879 ש"ח, הכולל, בין היתר, רכיב של פיצויי פיטורים.

פסק הבורר הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בחודש ינואר 1998. המשיבה הגישה בקשה בטענת "פרעתי", במסגרתה טענה, כי שילמה למבקש סכומים שונים לרבות סכום של 33,301.92 ש"ח, אשר שולם באמצעות קופת "מבטחים" (להלן: הסכום שבמחלוקת). המשיבה טענה, כי הסכום האמור היווה עתודת פיצויים והעברתם על שמו של המבקש, שנעשתה בהסכמת בא-כוח המבקש דאז, מהווה תשלום על חשבון הסכום שנפסק ברכיב פיצויי פיטורין. המבקש טען, כי אין לראות בכספים שנמצאו על שמו בקופת "מבטחים" כחלק מתשלום הפיצויים.

ראש ההוצאה לפועל קיבל את הבקשה בטענת "פרעתי".

על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 6437/05).

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) קיבל, ביום 15.1.06, את הערעור וקבע, כי על המשיבה לשלם למבקש את הסכום שבמחלוקת, אלא אם כן תמציא אישור מאת "מבטחים", כי הסכום שבמחלוקת אכן הועבר משמה של המשיבה לשמו של המבקש לאחר מתן פסק הבורר וכי הינו עומד לרשותו (להלן: פסק-הדין).

על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי הגיש המבקש לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, אשר נדחתה (רע"א 1577/06).

ביום 5.2.06 שיגרה המשיבה לבא-כוח המבקש מכתב מאת "מבטחים" מיום 5.1.06, עליו חתומה הגב' ברוריה גבאי, מנהלת המרחב (להלן: המכתב הראשון). לטענת המשיבה, מהמכתב הראשון עולה, כי הסכום שבמחלוקת הועבר למבקש לאחר מתן פסק הבורר. המבקש סבר, כי אין המכתב ממלא אחר פסק-הדין והגיש בקשה להחייאת תיק ההוצאה לפועל.

ראש ההוצאה לפועל קבעה, כי אין במכתב הראשון משום מילוי דווקני אחר הוראות פסק-הדין והאריכה למשיבה את המועד להגשת מסמך מתאים.

על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי ערעור (ע"א 9306/06), אולם חזר בו והערעור נמחק בהסכמה.

בעקבות החלטת ראש ההוצאה לפועל, המציאה המשיבה לבא-כוח המבקש מכתב נוסף, מיום 29.6.06, עליו חתום עו"ד יורם הרשקוביץ בשם "מבטחים" (להלן: המכתב השני) וטענה, כי מכתב זה ממלא אחר הוראות פסק-הדין. מנגד, סבר בא-כוח המבקש, כי אף מכתב זה איננו ממלא אחר הוראות פסק-הדין וביקש לחקור את עורכו.

בהחלטת ראש ההוצאה לפועל נקבע, כי:

"משנמחק הערעור, הרי שההחלטה שניתנה בתיק זה על כנה עומדת. בהתחשב באמור, ומשהמסך/ים שהוגש/ו ממלא/ים לכאורה אחר תנאי פסק הדין, אין מקום להמשך ההליכים בתיק, זאת כמובן בכפוף לכל החלטה אחרת אם תינתן בבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה".

או-אז, על החלטת ראש ההוצאה לפועל הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי ערעור שלישי (ע"א 9565/06).

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) קיבל, ביום 13.2.07, את הערעור והתיק הוחזר לראש ההוצאה לפועל לקיום דיון בשאלה האם המכתב השני ממלא אחר תנאי פסק-הדין.

ביום 4.9.07 קיים ראש ההוצאה לפועל דיון בו נכחו באי-כוח הצדדים, מנכ"ל המשיבה, הגב' ברוריה גבאי ועו"ד יורם הרשקוביץ. מפרוטוקול הדיון עולה, כי לא ניתן לחקור את עו"ד הרשקוביץ, שכן הנתונים העובדתיים מצויים בידיעתה של הגב' גבאי. לפיכך, נחקרה גב' גבאי על-ידי בא-כוח המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם. בתום הדיון, ניתנה החלטת ראש ההוצאה לפועל במסגרתה בחן האם עמדה המשיבה בשלושת התנאים שנקבעו בפסק-הדין כתנאי לפטור מתשלום הסכום שבמחלוקת. וכך קבע ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו:

"כפי שעולה מהמסמך שהציגה החייבת, אשר נערך על ידי עו"ד הרשקוביץ, וכפי שעלה מחקירתה היום של גב' גבאי, הסכום האמור עומד לרשותו של הזוכה כיום, משולמים לו על בסיס הסכום האמור תשלומי פנסיה, והוא אף היה רשאי למשוך באופן כזה או אחר את הסכום. ברם, לא הוכח כי המועד בו הועברו הכספים משמה של החייבת לשמו של הזוכה היה לאחר המועד בו ניתן פסק הבוררות... אמנם במהלך הדיון ביקש ב"כ החייבת לשוב ולהעיד את גב' גבאי, אולם, כידוע, לא ניתן בשלב הסיכומים לצרף ראיות נוספות, ובכלל זאת לא ניתן להעיד עדים שעדותם הסתיימה. התוצאה היא שהחייבת לא מילאה אחר התנאים שנקבעו בפסק הדין של ביהמ"ש המחוזי. אשר על כן, בהתאם להוראות פסק הדין עליה לשלם לזוכה את הסכום האמור. בהתאם, התיק ישוב ויפתח...".

על החלטת ראש ההוצאה לפועל ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) קיבל, ביום 13.12.07, את הערעור וביטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 4.9.07. בית-המשפט קבע, כי המשיבה הוכיחה, כי הסכום שבמחלוקת הועבר לשמו של המבקש ועומד לרשותו. כן נקבע, כי הסכום שבמחלוקת "הועבר" משמה של המשיבה לשמו של המבקש בדמות הגדלת תשלומי הפנסיה אותם מקבל המבקש. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי מאחר ותשלומי הפנסיה החודשיים אותם מקבל המבקש החלו בשנת 2003, מתקיים התנאי לפיו "העברת" הסכום שבמחלוקת נעשתה לאחר מתן פסק הבורר, שניתן בשנת 1995.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי.

עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי המכתב עצמו אינו ממלא אחר פסק-הדין ובית-המשפט המחוזי למעשה "השלים" את פסק הבורר ודי בהנמקתו כדי לקבוע שאינו יכול לתמוך בטענת "פרעתי". כמו-כן, טוען הוא, כי מעדותה של פקידת מבטחים הוכח, כי הפעם האחרונה שהמשיבה העבירה סכום כלשהו לזכות המבקש היה בחודש עבודתו האחרון, בשנת 1991 כפי שגם קבע בית-המשפט המחוזי (בסעיף 11 לפסק הדין), בעוד שפסק הבורר ניתן בשנת 1995, לכן ברור שהחיוב לא נולד לפני תאריך זה ולא ניתן היה לזכות את המבקש בחיוב שטרם נולד. עוד מדגיש בא-כוח המבקש, כי הסכום שמשיבה העבירה לזכות המבקש במבטחים הוא הפרשות עובד ומעביד לפי הוראות מבטחים. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי אין כל ראיה שהפנסיה של המבקש גדלה בעקבות התשלום. מבטחים מחויב לשלם פנסיה לפי ההסכם ולפי מועד הפסקת עבודתו של המבקש בשנת 1991 ואין כל רלוואנטיות לחיוב בפיצויים שנולד רק בשנת 1995.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי במקרה דנן מדובר בסכסוך פרטי בין המבקש לבין המשיבה, אשר אינו נמנה על אותה רשימה של מקרים מסוימים בהם חשיבות העניין מצדיקה הענקה של רשות ערעור ואין הוא עומד ברשימת המקרים בהם תותר בקשה לערעור על פסק-דין בבית-משפט שלערעור. לגופו של עניין טוען הוא, כי לא ברור על מה סומך המבקש את בקשתו שעה שבית-המשפט המחוזי התייחס לסוגיה וקבע, כי הסכום שבמחלוקת הועבר על-ידי מבטחים אל המבקש לאחר מועד פסק-הדין.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

אף לגופו של עניין, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

בבקשתו מעלה המבקש טענות המכוונות בעיקרן כנגד קביעותיו העובדתיות של בית-המשפט המחוזי.

טענות אלה דינן להידחות.

כידוע, בית-משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407).

בענייננו, קבע בית-המשפט המחוזי, כי על ראש ההוצאה לפועל לבחון, כי על האישור שניתן מחברת "מבטחים" לעמוד בשלושה תנאים, על-מנת לפטור את המשיבה מתשלום הסכום שבמחלוקת, ואלו הם: האחד, הסכום שבמחלוקת הועבר משמה של המשיבה לשמו של המבקש. השני, מועד העברת הסכום שבמחלוקת היה לאחר המועד בו ניתן פסק הבורר ביום 12.12.95. והשלישי, הסכום שבמחלוקת עומד לרשותו של המבקש. ראש ההוצאה לפועל קבע, כי המשיבה הוכיחה את קיומם של התנאי הראשון והשלישי, אך לא הוכיחה את התנאי השני. עם זאת, בערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם התנאי השני מתקיים שעה שבסעיף ו' למכתב הראשון מציינת הגב' גבאי, כי: "חלק המעסיק כולו נכלל בגדר הזכויות לצורך חישוב הפנסיה שמשולמת למר גולדמן החל מ- 1.10.2003". עוד ציין בית-המשפט המחוזי, כי בחקירתה אישרה הגב' גבאי, כי הסכום שבמחלוקת הועבר לידי המבקש במסגרת תשלומי הפנסיה החודשיים שאותם הוא מקבל. הואיל ותשלומים אלו החלו בשנת 2003, הרי שהעברת הסכום שבמחלוקת נעשתה לאחר פסק הבורר שניתן בשנת 1995. וכך קבע בית-המשפט המחוזי בעמ' 8 לפסק-דינו:

"העובדה בה נתלה ב"כ המשיב [המבקש], כי התשלום האחרון אותו שילמה המערערת [המשיבה] ל"מבטחים" נעשה בשנת 1991 לפני מתן פסק הבורר, אינה מעלה או מורידה. השאלה שבמחלוקת בענייננו אינה מתי בוצע התשלום האחרון על ידי המערערת [המשיבה] ל"מבטחים" , אלא מתי "שולם" או "הועבר" הסכום שבמחלוקת מ"מבטחים"

למשיב [למבקש]. כאמור, הוכח, כי הסכום הועבר עם תחילת תשלומי הפנסיה למשיב [למבקש] בשנת 2003" [ההדגשות במקור – ס.ג'.]

מטעמים אלה כולם, לא מצאתי מקום להתערבות בית-משפט זה בקביעות העובדתיות שנקבעו בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכר טרחת עורך-דין בסכום של 5,000 ש"ח.