רע"א 1578/20 הוסטל כרמיאל בע"מ נ. משרד הבריאות

1.

בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה שדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, בגדרה נדחתה בקשה שהגישה המבקשת למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים מלסיים את ההתקשרות בהסכם עם המבקשת, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

2.

מן המפורסמות שערכאת הערעור אינה "מתערבת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני למעט מקרים חריגים" (ראו, לדוגמה, רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (1998)). קל וחומר עת עסקינן בגלגול שיפוטי שלישי (רע"א 1190/11

פלגי מוצקין בע"מ נ' גלי גיל מרכז ספורט ונופש בקרית מוצקין בע"מ (18.5.2011); בע"מ 3583/13 פלוני נ' פלוני (18.6.2013)).

די בטעם זה כדי לדחות את הבקשה.

3.

עם זאת, נוכח רגישות הנושא, מצאנו לקיים דיון בפני הרכב שלושה ולבחון את הדברים לגופם, בין היתר, בשל החשש שמא דיירי ההוסטל ימצאו עצמם ללא חלופה. בדיון שנערך בפנינו, התברר כי הבקשה מצומצמת כיום אך ורק לדיירים בבניין ברחוב הסיתוונית והמשיבים מסרו כי בשלב זה קיימת חלופה לכל אחד מדיירי ההוסטל.

המשיבים חזרו ועמדו על עמדתם לפיה נוכח אובדן האמון במבקשת ובאנשי הצוות ונוכח ממצאי הביקורות שנערכו בהוסטל, אין בדעתם להמשיך בהתקשרות עם המבקשת.

4.

נאמר בקצרה כי איננו רואים להחליף את שיקול דעתם של המשיבים בשיקול דעתנו, וחזקה עליהם כי טובת הדיירים עומדת נגד עיניהם. לכן, לא ראינו לאכוף על המשיבים להמשיך להתקשר עם המבקשת, אף לא כסעד זמני.

מכאן, שדין הבקשה להידחות גם לגופה.

5.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם.

שמענו את דברי בא כוחן של המשפחות ואת נציג המשפחות, שתמכו במבקשת וטענו כי מנקודת מבטן, הטיפול שאותו מקבלים יקיריהן בהוסטל הוא מיטבי, והן תומכות בבקשת המבקשת.

ברי כי את הדברים יש לקבל בזהירות הראויה, בין השאר בהתחשב בכך שהם משקפים את הדברים הגלויים למשפחות. אולם אין בכך כדי לפטור את המשיבים מלחזור ולבחון את החלטתם בלב פתוח ובנפש חפצה, לשמוע את עמדתן של המשפחות ולשקלל עמדה זו במסגרת כלל השיקולים הצריכים לעניין, שמא ניתן לבחון את האפשרות למתן ארכה נוספת לתיקון הליקויים תחת עינם הפקוחה של המשיבים. במבט הצופה פני עתיד ניתן אף לומר שטוב היה אילו דעתן של המשפחות היתה נשמעת (הגם שאינה מכריעה כמובן) קודם להחלטה שהתקבלה. איננו קובעים מסמרות בנושא זה, המסור כאמור לשיקול דעתם של המשיבים.

6.

לפני סיום נציין כי התקשינו להבין מדוע הבקשה למתן סעד הצהרתי כפי שנתבקש על ידי המבקשת היא בגדר סמכות בית המשפט השלום. דומה כי הסמכות העניינית לדון בסעד העיקרי מסורה לבית המשפט המחוזי ועל הצדדים לשקול אפוא העברת התיק לערכאה זו.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.