רע"א 1579/14 שושנה רז נ. סיטיפס בע"מ

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.12.2013 (כבוד השופטת ת ' בזק-רפפורט ), שבה נדחתה בחלקה בקשה לגילוי מסמכים במסגרת הליך ייצוגי.

2.

המבקשים הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, סיטיפס בע"מ (להלן – הבקשה לאישור ). המשיבה היא הזכיינית להפעלת הרכבת הקלה בירושלים. עניינה של הבקשה לאישור הוא בטענות המבקשים בקשר ל"דרישות לחיוב מוגדל" (המכונות בבקשה לאישור גם בשם "דו"חות") שניתנו על-ידי המשיבה לחלק מציבור המשתמשים ברכבת הקלה. דו"חות אלו ניתנו בשל אי-מילוי הדרישה "לתקף" את כרטיסי הנסיעה ברכבת הקלה, לאחר עליית הנוסע לקרון הרכבת. בבקשה לאישור נטען, כי הדו"חות ניתנו שלא כדין. בין היתר, טענו המבקשים כי המשיבה יישמה מדיניות שאינה סבירה במתן הדו"חות בסמוך לאחר תחילת הפעלתה של הרכבת הקלה בירושלים. בתוך כך נטען, כי המשיבה הנחתה את פקחיה ליתן דו"חות ללא הפעלת שיקול דעת פרטני, גם במקרים שהם מסתבר כי מתן הדו"ח אינו מוצדק בנסיבות העניין. בבקשה לאישור התבקש ביטול של כל הדו"חות שניתנו על-ידי המשיבה והשבת הכספים ששולמו בקשר לכך, בתוספת פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לחברי הקבוצה המיוצגת.

3.

המבקשים הגישו נגד המשיבה בקשה לגילוי מסמכים (בטרם הוכרעה הבקשה לאישור, אשר עודנה תלויה ועומדת). בבקשה זו נתבקשה המשיבה לגלות נתונים שונים, ביניהם כמות הדו"חות שניתנו על-ידי המשיבה לנוסעים ברכבת הקלה, כמות הבקשות שהוגשו לביטול הדו"חות, כמות הדו"חות ששולמו בפועל, ועוד. לענייננו, עוסקת בקשת רשות הערעור באחת מן הדרישות שהופנו למשיבה, בדבר "ההתפלגות החודשית או ההתפלגות בכלל" של הדו"חות שניתנו על-ידי המשיבה. נטען, כי המשיבה סיפקה למבקשים את הנתון הכולל של דו"חות שניתנו בתקופה הרלוונטית, אולם לא את ההתפלגות של נתונים אלו מידי חודש. לטענת המבקשים, מדובר בנתונים שהינם רלוונטים לבקשה לאישור, שכן באמצעותם מבקשים הם לשכנע, כי ירידה בכמות הדו"חות מצביעה על הנחיות לא סבירות שנתנה המשיבה לפקחים מטעמה בסמוך לאחר תחילת פעולת הרכבת הקלה. בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם של המבקשים בעניין זה (יוער, כי דרישות שונות אחרות שלהם לגילוי מסמכים נתקבלו). בית המשפט המחוזי קבע, כי שינויים בכמות הדו"חות שניתנו בתקופה הראשונית של פעילות הרכבת הקלה ניתנים להסבר בנימוקים שונים, ומקורם לאו דווקא בליקויים בהתנהלות המשיבה כפי שטוענים המבקשים. עוד קבע בית המשפט קמא, כי אין בין בעלי הדין מחלוקת כי הייתה ירידה בכמות הדו"חות שניתנו לציבור הנוסעים, וכי אין צורך בפירוט נוסף בעניין זה לצורך ההכרעה בבקשה לאישור.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשים חוזרים על טענתם, כי מ דובר בנתון הרלוונטי להכרעה בבקשה לאישור, ועל כן, על המשיבה לגלותו. המשיבה (בתשובתה מיום 8.6.2014) מתנגדת למסירת פירוט זה של הנתונים ועומדת על כך שמ דובר בנתון שאינו רלוונטי להכרעה בבקשה לאישור. עוד מוסיפה המשיבה כי היא מסרה למבקשים, לבקשתם, את ההנחיות שנתנה לפקחיה, וכי די בראייה ישירה זו כדי ללמד על המדיניות שהפעילה בקשר למתן הדו"חות. החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

5.

לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין, סבורני כי יש לקבל את עמדת המבקשים. מוקד הדיון בעניין דנא הוא בשאלה, אם הנתונים המבוקשים הם רלוונטיים להכרעה בבקשה לאישור (ראו, תקנה 4(ב)(1) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010; רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס , פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)). מוסכם עלי, כי בענייננו לתשובה לשאלה זו ייתכנו פנים לכאן ולכאן. המבקשים מעוניינים באמצעות נתונים אלו לשכנע, כי מדיניות המשיבה הייתה לא סבירה בתחילת פעילותה של הרכבת הקלה. מנגד, כפי שקבע בית משפט קמא וכפי שטוענת המשיבה, מדובר בנתונים שהגורמים להם יכולים להיות שונים. אולם, בסופו של יום סבורני כי נכון יהיה להורות למשיבה לספק למבקשים נתונים אלו. זאת, בשל העובדה כי המשיבה כבר סיפקה למבקשים נתונים פרטניים נוספים לגבי עניינים קרובים. בין נתונים אלו, גילתה המשיבה למבקשים את כמות הדוחות הכוללת שניתנו על-ידיה בתקופה הרלוונטית, את הכמות הכוללת של בקשות לביטול דו"חות שהוגשו ואת מספר הבקשות לביטול הדו"חות שהתקבלו, וכן את שיעור הבקשות שהתקבלו מתוך סך הבקשות שהוגשו בהתפלגות חודשית (נספח ג'2 לבקשת רשות הערעור).

לכך יש להוסיף, כי המשיבה הודתה בפני בית המשפט המחוזי (בדיון שנערך בפניו ביום 10.2.2013, בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון), כי הייתה ירידה בכמות הדו"חות שניתנו. בנסיבות אלו, סבורני כי מוטב יהיה אילו יגולו למבקשים הנתונים המבוקשים על-ידיהם, כך שניתן יהיה להציג בפני בית המשפט המחוזי את התמונה בכללותה בטרם ההכרעה בבקשה לאישור. מובן, כי אינני מביע כל עמדה בשאלה, מהי ההשלכה של נתונים אלו על המחלוקות בין בעלי הדין (ככל שהשלכה זו כלל קיימת).

6.

הערעור מתקבל, והחלטת בית משפט קמא מבוטלת ככל שהיא מתייחסת לגילוי מספר הדו"חות שניתנו על-ידי המשיבה בהתפלגות חודשית. על המשיבה לגלות למבקשים את הנתונים בדבר כמות הדו"חות שניתנו על-ידיה בתקופה הרלוונטית בהתפלגות חודשית בתוך 21 ימים מיום מתן החלטה זו (ימי הפגרה במניין). המשיבה תישא בשכר טרחה בסך 10,000 ש"ח.