רע"א 158/14 ג'י .פי.אס פור רנט בע"מ נ. רשות שדות התעופה בישראל

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 18027-12-13 (כב' השופט ח' ברנר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום שהורה על פינוי המבקשים שפעלו למטרות עסקיות בנמל התעופה בן גוריון ממחסן בו הם מחזיקים בשטחו.

2.

החל משנת 2006 הפעילו המבקשים עסק להשכרת מכשירי ניווט ( GPS ) ליוצאים ובאים בנמל התעופה בן גוריון. לאחר שבתחילה לא היה הסדר לפעילותם במקום, נחתם בין המבקשים לרשות שדות התעופה בשנת 2007 הסכם בו הוענקה הרשאה למבקשים לפעילות האמורה עד לתום שנת 2008 עם אופציה להארכת ההרשאה בארבע תקופות נוספות – סה"כ עד לתום שנת 2010. הוקצה למבקשים דלפק בטרמינל 3 לצורך פעילותם. בהמשך, במהלך חודש מאי 2010, הקצתה רשות שדות התעופה (המשיבה) למבקשים מחסן בגודל 6 מ"ר במתחם השכרת הרכב בנתב"ג. בינתיים, כפי שהודע למבקשים, תכננה המשיבה לצאת במכרז להשכרת מכשירי ניווט בשטח נמל התעופה.

ההתקשרות בין הצדדים נמשכה עת המשיבה האריכה את ההרשאה שנתנה למבקשים וזאת עד ליום 31.5.2011. בתום תקופה זו תמה ההתקשרות בין הצדדים, בניגוד לרצון המבקשים. החזקה בדלפק הוחזרה למשיבה אך המבקשים לא פינו את המחסן, חרף דרישת המשיבה. באשר למכרז שתוכנן, התברר כי הוחלט בסופו של דבר שלא לקיימו, וזאת לטענת המשיבה בשל חוסר כדאיות כלכלית.

המבקשים הגישו עתירה מנהלית ולצידה בקשה לצו ביניים, בגדרה דרשו לקיים את המכרז האמור ולהימנע מפינוי המחסן עד לתום המכרז. נקבע (עת"מ 9172-08-12, 9.9.2012, כב' השופט ד"ר ק' ורדי ) כי סוגיית פינוי המבקשים מצויה בסמכותו של בית משפט השלום וסעד בעניין זה נמחק מן העתירה.

באשר לתיק העיקרי, בית המשפט לעניינים מנהליים (עת"מ 9172-08-12, 24.1.2013, כב' השופטת י' שיצר ) קיבל את העתירה על דרך החזרת הדיון לרשות שדות התעופה, על מנת שתבחן באופן ממצה ומתועד האם לקיים מכרז למכשירי ניווט ותיתן זכות שימוע לעותרים. מההחלטה מושא הבקשה שלפניי עולה כי ביום 22.10.2013, לאחר שהתקבלה העתירה כאמור, החליט מנכ"ל רשות שדות התעופה לפרסם מכרז למתן שירותים שונים בטרמינל 3 לרבות לשירותי השכרת מכשירי ניווט ניידים בהתאם לתנאים שייקבעו על ידי המשיבה לפי שיקול דעתה. הוחלט שלא לפרסם מכרז מיוחד רק למתן שירות השכרת מכשירי ניווט ניידים בנמל התעופה, מפני שאין צורך לדבריו במכרז ספציפי שכזה.

באשר להחזקת המבקשים במחסן, הגישה המשיבה לבית משפט השלום תביעה בסדר דין מקוצר לפינוי המבקשים. בין לבין, דחה בית משפט זה (בג"ץ 7503/12, 11.2.2013, כב' השופט י' דנציגר ) בקשה שהגישו המבקשים לעיכוב ביצוע החלטתו של כב' השופט ורדי בעניין פינוי המחסן בין היתר מחמת שיהוי ומכיוון שנמצא שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם.

בתביעה שהתבררה בבית משפט השלום הוחלט (תא"ק 26620-09-12, 21.11.2013, כב' השופטת כ' האפט ) כי אין מקום למתן רשות להתגונן. צוין כי "למבקשים אין ולו ראשית הגנה מפני תביעת הפינוי וסילוק היד באשר אין הם מחזיקים בכל רשות או הרשאה מכל סוג ומין שהוא להחזיק במקרקעין נשוא התובענה, והם בבחינת פולשים". עוד נכתב כי "אין באמור כדי ללמד שאין ממש בטענות המבקשים, אולם טענות אלה דינן להתברר במסגרת תקיפה מסוג אחר".

בעקבות זאת הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי וכן בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה מן הטעם שלא הוכח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. הודגש כי לא ניתן לשלול את סיכויי ההצלחה בערעור – אך

הובהר כי זאת – מכיוון שפסק דינו של בית משפט השלום לא נומק כדבעי, ובכך אין לקבוע כי לגופו של עניין יש למבקשים הגנה של ממש מפני תביעת הפינוי. על החלטה זו, בגדרה נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע, הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקשים טוענים כי החלטתה של המשיבה שלא להאריך עימם את ההתקשרות עומדת בניגוד מוחלט להתנהלותה מולם בעבר. עוד הם טוענים כי לא ניתן ללמוד מה הוביל את המשיבה להחלטה זו ואם נתקבלה כדין, באין כל מסמך רשמי בעניינה. הודגש כי ההחלטה הרת גורל עבורם וכי ראוי היה שייערך שימוע קודם להחלטה. הם מציינים כי כיום יש מי שעוסק בשיווק מכשירי ניווט להשכרה בשטח המשיבה תוך "עצימת עיניה" וטוענים כי הדבר מבסס את טענתם לפיה המשיבה חפצה ביקרם של אותם גורמים. לשיטת המבקשים יש בטענותיהם המנהליות כדי להעבירם בסף הנדרש למתן רשות להתגונן.

4.

עסקינן בתביעה לפינוי המבקשים משטח המשיבה. יוזכר טיב ההליך במסגרתו הוגשה הבקשה שלפני – בקשת רשות ערעור על החלטה לדחות את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בגדר בקשה לעיכוב ביצוע ייבחנו סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בהתאם לקריטריונים אלה נבחנה בקשתם של המבקשים בבית המשפט המחוזי. בצדק נקבע כי לא הוכח שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים. אמנם מדובר בפינוי מקרקעין אך חשיבות רבה יש לסוג הנכס והמטרה לשמה הוא משמש את המבקשים. אין מדובר בפינוי שוכר מדירת מגורים אלא בפינוי מנכס עסקי כאשר בנוסף, על פני הדברים מתעוררת השאלה – האם ישנה הרשאה למבקשים להחזקה בנכס. הפסיקה העניקה יותר משקל לשיקול מאזן הנוחות כאשר מדובר בדירת מגורים לעומת בית עסק (רע"א 5775/10 פלאפל אוריון בע"מ נ' מלכה (4.8.2010); רע"א 678/08 פרוספריטי פי. די. אם. איי. שרותי מזון (1977) בע"מ נ' אוריאל אפריקה ישראל להשקעות בע"מ

(24.1.2008)). במיוחד נכון הדבר בעניין המבקשים שכן הנכס מושא המחלוקת בשלב זה הוא מחסן בו הם מחזיקים, בעוד הדוכן ששימש להשכרת המכשירים כבר פונה. בהקשר זה יינתן משקל לדברי בית המשפט המחוזי כי נראה שנזקם של המבקשים במקרה זה אינו אלא נזק כספי בלבד ובמידה וערעורם יתקבל ניתן לפצותם כספית. כן קיבל ביטוי בהכרעת בית המשפט המחוזי הנתון כי בשטח המחסן ממוקמת מרכזיית תקשורת אזורית של המשיבה ויש לאפשר לעובדיה גישה שחיונית לצרכי אחזקה ותפעול. בדומה, המקרה מתייחס למקלט לעובדי חברות ההשכרה בנמל התעופה שנדרשת אליו גישה.

בית המשפט המחוזי הביע דעתו כי יש סיכוי לערעור לנוכח ההנמקה התמציתית של בית משפט השלום. ההנמקה, אף שיש לה חשיבות רבה, איננה בהכרח חזות הכל בבקשה זו בבחינת סוגיית סיכויי הערעור. את המקרה יש לבחון לפי נסיבותיו הקונקרטיות בהתחשב בסיכויי הערעור בכלל ובמאזן הנוחות שכאמור אינו נוטה לטובת המבקשים. מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה כי "גם אם הערעור יתקבל בסופו של דבר מחמת האופן בו נומק פסק דינו של בית המשפט קמא, אין בכך כדי לקבוע כי לגופו של ענין יש למבקשים הגנה של ממש מפני תביעת הפינוי". בל נשכח כי אף אין בפנינו פסק דין בהעדר כל הנמקה, אלא בהנמקה שנמצאה על ידי בית המשפט המחוזי כתמציתית. אכן, אין להתעלם מהרף המינימאלי הנדרש על מנת ליתן לבעל דין רשות להתגונן. ברם, יש לתת את הדעת לכך, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, כי בית משפט השלום – אשר נתן את פסק דינו בנוכחות הצדדים לאחר הדיון שהתקיים בעניין – הגיע למסקנה כי לא רק שהמבקשים אינם מחזיקים בכל רשות או הרשאה מכל סוג ומין שהוא להחזיק במקרקעין. אלא זאת כאשר על פני הדברים המבקשים יודעים את האמור מזה זמן רב.

כשאלה פני הדברים, בשים לב לתמונה המלאה כאמור ביחס לסיכויי הערעור ובשים לב למאזן הנוחות, לא נראה כי מדובר במקרה המצדיק התערבות ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה המבררת בתחום הסעד הזמני. כידוע, בהכרעה זמנית מעין זו מוענק שיקול דעת רחב לערכאה שדנה בעניין לראשונה.

5.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהעדר בקשה לתגובה, אין צו להוצאות.