רע"א 1607/04 אס.או.אס שירותי רכב בע"מ נ. דניאל אנקווה

1.בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו נתקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה. בית המשפט המחוזי הטיל על המבקשת אחריות בגין התרשלות בתיקון מערכת הבלמים, ברכב שמסר לה המשיב לתיקון, אשר בשלה היה הרכב מעורב בתאונה, ביום למחרת התיקון.

2.ואלה עובדות המקרה: המשיב מסר את רכבו לטיפול במוסך המבקשת, לאחר שחש כי הלחיצה על הבלמים אינה עושה את הפעולה המצופה. למחרת, שחררה רעייתו של המשיב את הרכב מן המוסך, לאחר שהוחלפו בו דיסקיות וצלחות בילום, ונסעה איתו לביתה, מרחק 3.5 קילומטר. הרכב לא שימש איש במשך כיממה, ואז נסע בו המשיב. בנסיעה זו ארעה תאונת דרכים כתוצאה מ"איבוד בלמים". בוחן הרכב המשטרתי, אשר בדק את הרכב לאחר התאונה, קבע כי "איבוד הבלמים" נבע מקיום אוויר במערכת משאבת הבלמים. בעקבות זאת, הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת, וטען כי זו התרשלה בתיקון מערכת הבלמים של הרכב. בית משפט השלום (כבוד השופטת ה' אסיף) דחה את תביעתו, ואילו בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' יעקבי-שווילי, מ' נאמן וי' כהן) הפך קביעה זו של בית משפט השלום, וחייב את המבקשת בתשלום דמי נזק למשיב. על פסק-דין זה, של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.

3.בית משפט השלום דחה כאמור את תביעתו של המשיב, בקובעו כי המבקשת לא התרשלה בטיפול ברכב. נקבע, כי בלמי הרכב פעלו כשורה לאחר החלפת הדיסקיות וצלחות הבילום על-ידי המבקשת. זאת, הן לאור קבלת עדותו של מר זוהר (עובד המוסך) כמהימנה והן לאור עדותו של המשיב עצמו, כי רעייתו נסעה ברכב מהמוסך לביתם. בית משפט השלום דחה את עדותו של המשיב - לפיה מייד כשהוציאה רעייתו את הרכב מהמוסך, היא חשה בבעיות בבלימה - מהטעם שעדותו לעניין זה, היא עדות שמיעה, שאיננה קבילה. עדותו של המשיב לעניין נסיעתו שלו, לפיה בתחילה היו הבלמים "חלשים", אולם לאחר ש"פימפם" פעלו הבלמים כשורה, התקבלה על-ידי בית המשפט.

לאור כל זאת, קבע בית משפט השלום, כי די היה בהחלפת הדיסקיות וצלחות הבילום וכי אין מוטלת על המבקשת החובה, בנסיבות כגון אלו, לבדוק גם את מערכת הבלם המרכזי. זאת בהינתן עדותו של בוחן הרכב המשטרתי, לפיה "כאשר נדרש טיפול בבלמים, מתחילים מהטיפולים הפשוטים ולא בודקים באופן שגרתי מערכות מורכבות כמו מערכת הבלם המרכזי".

4.בית המשפט המחוזי, קיבל כאמור את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וקבע כי המבקשת אחראית לנזק שנגרם לרכב בגין התאונה, לאור התרשלותה בטיפול בו. כבוד השופט נאמן, שכתב את פסק הדין העיקרי, קבע כי קבלת עדותו של מר זוהר – לפיה הבלמים פעלו כשורה לאחר החלפת הדיסקיות וצלחות הבילום - כמהימנה, אינה יכולה לעמוד בו בזמן עם קבלת עדותו של בוחן הרכב המשטרתי לעניין סיבת התאונה – היינו, קיום אוויר במערכת משאבת הבלמים. זאת, לאור דברי הבוחן, כי "אם יש אוויר במערכת הבלמים, אין ברקסים". כן, קבע בית המשפט המחוזי כי קבלת עדות המשיב על דבריה של רעייתו, כי היא חשה בבעיות בבלימה, כעדות לעצם אמירת הדברים על ידה, אינה בגדר עדות שמיעה. כך, קבלת עדותו זו, אין בה כדי לקבוע את אמיתות תוכן דברי רעייתו, היינו כי בלמי הרכב אכן לא תפקדו כראוי עת נסעה לביתה, וכי היא התקשרה למוסך ונאמר לה "שכאשר מרכיבים ברקסים לוקח זמן עד שהם מתיישבים ושעליה ל'פמפם' כמה פעמים" - אלא היא אך ראיה לכך, שדבריה אלו אכן נאמרו. לאור זאת קבע בית המשפט המחוזי, כי קביעתו של בית משפט השלום – לפיה עצם הימנעותה של הרעיה מלהתלונן על בעיות בבלמים, עת נסעה לביתה, מאששת תקינות הבלמים עם צאת הרכב מהמוסך – אינה יכולה לעמוד. לפיכך נקבע, כי קביעתו של בית משפט השלום, לפיה בלמי הרכב פעלו כשורה לאחר התיקון במוסך, אינה עומדת.

בהינתן כל זאת, השאלה העיקרית הטעונה הכרעה, כך קבע בית המשפט המחוזי, עניינה עומק הבדיקה שהמוסך חייב בו בנסיבות העניין. לעניין זה, נקבע כי דבריו של בוחן הרכב המשטרתי, שעמדו בבסיס מסקנתו של בית משפט השלום, אין בהם די בנסיבות שלפנינו. זאת, שכן במקרה דנן החלפת הדיסקיות וצלחות הבילום לא פתרה את הבעיה בבלמים, שהרי גם לאחריה נותרה בעיית קיומו של אוויר במערכת הבלם המרכזי. למעלה מן הנדרש, הוסיף בית המשפט וקבע כי אין להשלים עם הנוהג עליו העיד הבוחן. מדיניות משפטית נכונה, כך נקבע, מחייבת את בית המשפט להורות לכל בעל מוסך לבדוק הן את תקינות הדיסקיות והן את העדרו של אוויר במערכת הבלם המרכזי.

כבוד השופט י' כהן, שנתן את הסכמתו לפסק הדין העיקרי, הוסיף וחידד את דבר רשלנותה של המבקשת. לשיטתו, לאור העובדה שפעולת החלפת הדיסקיות וצלחות הבילום, אינה אמורה להכניס אוויר למערכת הבלמים – כך לפי קביעת בוחן הרכב המשטרתי – מסתבר כי האוויר היה במערכת עוד קודם לטיפול ברכב על-ידי המבקשת. כלומר, קיום אוויר במערכת הוא עצם התקלה שבעטיה פנה המשיב למוסך. מכאן צומחת, מבהיר כבוד השופט, רשלנותה של המבקשת: הרכב יצא את המוסך עם אותו הליקוי עימו נכנס אליו.

5.טענתה העיקרית של המבקשת, בבקשה שבפניי, הינה שבית המשפט המחוזי קבע הלכה גורפת ועקרונית, המשליכה על כל המוסכים בישראל, וזאת מבלי שעמדו בפניו נתונים מקצועיים וכלכליים מספקים, שיש בהם כדי לתמוך בקביעותיו. לטענתה, קביעתו זו של בית המשפט המחוזי, יש בה כדי להוסיף עלויות של אלפי שקלים לכל טיפול בלמים. עוד מלינה המבקשת על כך שבית המשפט המחוזי יצר, לטענתה, חוסר בהירות בקרב המוסכים, שמא הם מחויבים לבדוק, בכל מקרה, את רכיבי מערכת הבלמים כולה, או שמא יש לפעול לפי הנוהג מזה שנים ולבצע בדיקה הדרגתית, החל ברכיביה הפשוטים של המערכת ועבור לרכיביה המורכבים.

לגופו של עניין גורסת המבקשת, כי קבלת דבריו של הבוחן המשטרתי, לפיהם אוויר במערכת הבלמים משבית את פעילותם, נסתרת בעובדה שרעיית המשיב נסעה ברכב מהמוסך לביתה, ואף בעובדת נסיעת המשיב עצמו ברכב, בדקות שקדמו לתאונה. משכך, טוענת המבקשת, סביר יותר להניח כי אוויר נכנס למערכת הבלמים לאחר שיצא הרכב מן המוסך. עוד טוענת המבקשת כי משלא הובאה רעיית המשיב לעדות על-ידו, קמה חזקה שעדותה הייתה מועילה דווקא למבקשת.

המשיב, בתגובתו, מצדד בקביעותיו של בית המשפט המחוזי.

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . הלכה היא כי כאשר מבקשים להביא לערעור נוסף פסק-דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ביושבו כערכאת ערעור, יש להעלות בעיה, הראויה לפי טיבה ומהותה להיות נדונה בגדר ערעור שני ונוסף, קרי, בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית ורחבה (ראו למשל ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נגד מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). נסיבות המקרה שלפנינו, אין בהן כדי לעורר בעיה משפטית שכזו שכן, ממילא ניתן לקבוע את התרשלותה של המבקשת לאור קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, וזאת מבלי להיזקק לקביעות המדיניות הכלליות שבפסק הדין. קביעתו של בית משפט השלום, לפיה הרכב יצא את מוסך המבקשת כשבלמיו תקינים, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הוסיף עוד וקבע, כי החלפת הדיסקיות וצלחות הבילום על-ידי המוסך לא פתרה את בעיית הבלמים של הרכב, וכי לאחריה נותרה עדיין בעיית קיומו של אוויר במערכת הבלם המרכזי. בפועל, קבע בית המשפט המחוזי, יצא הרכב את המוסך עם אותו הליקוי עימו נכנס אליו, לאמור – המבקשת כשלה באבחון התקלה שברכב. קביעות עובדתיות אלו של בית המשפט המחוזי, אין להתערב בהן. לפיכך, אין צורך, במסגרת הבקשה שבפנינו, להידרש לשאלה הכללית בדבר היקף הבדיקות שנדרש ממוסך בנסיבות כגון דא.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין אנו נדרשים להכריע בדבר טענתו של המשיב, כי יש להחיל, בנסיבות המקרה, את כלל "הדבר מדבר בעדו", הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). עם זאת, מעבר לנדרש אציין, כי נסיבות כגון אלו שלפנינו, בהן הוכנס רכב למוסך בשל בעיה בבלמים, ולמחרת היום נפגע בתאונה בשל אובדן הבלמים, עשויות לכאורה להצדיק את החלת הכלל.

הבקשה נדחית, אפוא. המבקשת תישא בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 5,000 ש"ח.