פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1613/06
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש:
יוסי פנן
נ ג ד
המשיבים:
1. מש"א חברה לבניין בע"מ
2. בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של
בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בת"א 746/94 בש"א 27486/05, מיום
15.2.06 אשר ניתנה על ידי כב' השופט נ' ישעיה
בשם המקש: עו"ד ניר
גולן
בשם המשיב 1: עו"ד עודד
תיק
בשם המשיב 2: עו"ד רועי
ברוכשטיין; עו"ד יוחנן בירו
החלטה
1.בחנתי את הבקשה לרשות ערעור, התשובה לה, תגובת המבקשת והתשובה הנוספת (בעקבות החלטתי מיום 29.8.06). מסקנתי היא שאין מקום להיעתר לבקשה. הבקשה תוקפת את החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט נ' ישעיה) להורות על החזרתה של ערבות בנקאית לידי המשיב 2 (ערבות שהוצאה על ידו בשנת 1994).
2.הערבות הוצאה בעקבות צו מניעה זמני שניתן על ידי בית המשפט בשנת 1994. צו המניעה בוטל בחודש יולי 2002. ההליך העיקרי עצמו הגיע לידי סיום עם מחיקתו ביום 26.11.03. נושא החזרת הערבות הבנקאית התעורר רק לקראת סוף שנת 2005. ברי, כי נסיבות העניין מצביעות על כך שהמבקש, שהיה אחד מבעלי הדין שניתן נגדם סעד זמני, זנח למעשה את טענותיו בעניין נזק שנגרם לו עקב הסעד הזמני. אף הנזק עצמו נגרם, אם בכלל, לפני שנים רבות. תקנה 371(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כי תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה ממתן סעד זמני תוגש תוך ששה חודשים מעת שפקע הצו. אכן קיימת אפשרות להאריך את המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו". ער אני אף לטענת המבקש בנוגע למה שהוסכם בעת מחיקת התובענה. חרף זאת לא מצאתי שנפלה שגגה מתחת ידיה של הערכאה דלמטה, שהורתה על השבתה של הערבות לידי הבנק שהוציאה. במקרה הנוכחי יש אף מעמד לבנק, ולוּ בשל העובדה שהמשיבה 1 (שלבקשתה ניתן הסעד הזמני) אינה פעילה עוד.
3.בהחלטתי מיום 5.9.06 ביקשתי את התייחסותו של המשיב 2 לפסיקת הוצאות בסך 10,000 ש"ח בשנת 1995. המבקש טען כי הסכום לא שולם מאז. רציתי לברר האם יש לקשור פסיקה זו בדרך כלשהי לערבות. לאור ניסוחה של ההחלטה בעניין ההוצאות ולאור האמור בפסק הדין, נראה לכאורה כי אין עוד נפקות לחיוב הנזכר. כמו כן ניתן לשאול מה הקשר בין הערבות, שמטרתה היתה מסוימת, לבין פסיקת ההוצאות.
4.הבקשה לרשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ז באלול התשס"ו (10.9.06).
ש
ו פ ט