רע"א 1613/15 פלוני נ. משרד הביטחון - קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי-מרכז בלוד (סגן הנשיא א'

ש' שילה , השופטת מ' נד"ב והשופטת ו'

פלאוט ) בע"ו 43398-02-14 מיום 29.01.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (השופטת ש' יעקובוביץ , פרופ' בר-חיים ועו"ד ארבל ), בע"נ 38519-08-10 מיום 6.1.14. הועדה דחתה את ערר המבקש על החלטת קצין התגמולים מיום 29.7.10 שלא להכיר בזכאותו לפי חוק הנכים, בשל נזקים אורולוגיים.

רקע והליכים

ב.

המבקש יליד 1986, גויס לשירות חובה בצה"ל בשנת 2005, הוצב בחיל התותחנים ולאחר הטירונות נשלח לקורס נהיגה בנגמ"ש ובנגמ"ש אלפא. בחודש אפריל 2006 נשלח המבקש לקורס נוסף באורך של 5 ימים של נהיגה בתותח מתנייע (תומ"ת). מספר ימים לאחר סיום הקורס, החל המבקש לסבול מבעיית הרטבה, בעיקר בלילות, ובהמשך התגלה כי הוא סובל מהיצרות בשופכה, והוא נותח פעמיים.

ג.

המבקש הגיש תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון ( המשיב ), כדי שיכיר בזכאותו בגין הליקוי האמור בו לקה במהלך שירותו הצבאי. המשיב דחה את תביעת המבקש, בשל העדר קשר סיבתי רפואי בין הליקוי לבין השירות הצבאי. המערער עירער על החלטה זו לועדת הערעור. בפני הועדה הונחו חוות דעת של שני רופאים, מזה ומזה. הועדה דחתה את הערעור בנימוק כי המבקש לא הצליח להוכיח שהליקוי נגרם בשל תנאי שירותו. את החלטתה ביססה הועדה גם על בחינת עדותו של המומחה הרפואי מטעם המבקש, אשר לאחר שעומת עם העובדה שסימני הליקוי הראשונים הופיעו אצל המבקש לאחר מספר ימים בודדים בהם נהג בתומ"ת, שלא בנהיגה ממושכת בתנאי שטח קשים כפי שנטען, השיב בחקירתו כי קשה לזהות, בעניינו של המבקש, קשר סיבתי רפואי בין הנהיגה לבין היצרות השופכה.

ד.

על החלטה זו עירער המבקש לבית המשפט המחוזי. כתב ערעורו נדרש לתוכן החלטתה של ועדת הערעור ולעניין הקשר הסיבתי המשפטי, אך בדיון בפני בית המשפט המחוזי טען המבקש אף כנגד הרכב ועדת הערעור, בה ישב רופא פנימי (או נפרולוג) ולא רופא המתמחה באורולוגיה – תחום הליקוי ממנו הוא סובל. משנשאל מדוע לא העלה נושא זה בפני ועדת הערעור, אמר כי הדבר נודע לו רק מן השאלות והתשובות ו"זה משני בשלב זה". בית המשפט המחוזי סמך ידו על החלטת הועדה, וקבע בפסק הדין כי אכן לא הוכח שמתקיים כאן קשר סיבתי רפואי, בין הליקוי לבין השירות הצבאי; זאת נוכח העובדה שהמבקש לא נהג בתומ"ת זמן ממושך אשר נדרש – אף לטענת המומחה מטעמו – לצורך גרימת הליקוי. באשר לטענת המבקש ביחס להרכב הועדה, קבע בית המשפט, כי אין אפשרות להעלות טענת פסלות מעין זו במסגרת ערעור, וכי היה על המבקש להעלותה בפני הועדה עצמה מייד בהיוודע לו הרכבה.

בקשת רשות הערעור

ה.

המבקש טוען כי יש לאפשר לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בדגש שונה – עתה בראש וראשונה בשל השאלה המשפטית העולה מבקשתו, לדבריו, הנוגעת להרכב הועדה, שלא כללה רופא מומחה רלבנטי לעניין הנידון. לדידו של המבקש, שגה בית המשפט משלא נתן משקל מספק לעובדה זו בפסק דינו. כן גורס המבקש, כי בית המשפט שגה ביישום הפסיקה הנוגעת לקשר סיבתי-משפטי בהקשר של חוק התגמולים. לדידו, הלכה פסוקה היא, ככל שקיימות במדע שתי אסכולות מנוגדות, שהאחת מהן קושרת את המחלה לשירות צבאי ואילו האחרת בדעה שונה, יש להעדיף את האסכולה המיטיבה עם התובעים; זאת לשם מתן ביטוי ערכי, במסגרת הקשר הסיבתי המשפטי, להכרת התודה למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם. לבסוף, טוען המבקש כי יש לקבל את בקשתו בשל כללי הצדק הטבעי, וזאת נוכח שירותו הצבאי, העובדה שהמשיך בשירותו אף לאחר פרוץ הליקוי, ואף השתתף במלחמת לבנון השניה.

הכרעה

ו.

עיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין הקודמים, וסבורני שאין מקום להיעתר לה. אין בכך כדי לגרוע מן ההערכה האישית הרבה כלפי המבקש, אשר שירת את המדינה ולקח חלק בהגנתה, בין היתר במלחמת לבנון השניה. בית משפט זה ידון, כידוע, בבקשת רשות ערעור כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת מן העניין הקונקרטי הנידון, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור. בקשה זו אינה מסוג הבקשות הללו. חוק הנכים אף מסייג מפורשות ערעור לבית המשפט ל"נקודה משפטית בלבד" (סעיף 34(א)).

ז.

כאמור, הדגש בבקשה, בשונה משתי הערכאות הקודמות בהליך דנא, הוא על היעדר אורולוג בועדת הערעור. מעבר לכך שאם בכלל היה מקום להעלאת הנושא היה מועד הדבר בועדת הערעור גופה, כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש – דומני – טעות בעצם העלאת הטענה, שכן אין חובה בדין כי בועדת הערעור על החלטות קצין התגמולים יישב רופא מומחה לנושא הספציפי שמעלה המבקש בתביעת ההכרה. להבדיל מן הועדות הרפואיות לפי חוק הנכים, הכוללת מומחים שונים ובפועל משתדלים לצוות אותם לנושא שלגביו מתבקשת ההכרה בנכות על-ידי קצין התגמולים, כעולה מסעיף 29 לחוק הנכים ומתקנות 3-2 לתקנות הנכים (ועדות רפואיות), תשכ"ו-1965. ועדת הערעור כגוף משפטי או מעין-משפטי בראשות שופט, כוללת רופא שמומחיותו תהא אשר תהא, וראו סעיף 26(ב) לחוק הנכים הקובע את הרכב הועדה ובתוכה "רופא מוסמך". הדעה נותנת כי אין מקום ואפשרות למנות בועדת הערעור רופא בכל מומחיות הכרוכה בתביעה, שהרי אין לדבר סוף, ולא לכך כיוון המחוקק. על כן גם אילו הועלתה טענה זו בפני ועדת הערעור מעיקרא, נראה כי לא היה מקום לקבלה.

ח.

אף לגופה של הבקשה, נציין כי אין עסקינן בשתי אסכולות – עסקינן בשאלה הכורכת גם שכל הישר, קרי האם סביר שנהיגה של מספר ימים בלבד בתומ"ת תגרום לליקוי בו לקה המבקש, בעוד שגם לפי המומחה מטעם המבקש, לשם כך נדרשות טראומות חוזרות ונשנות לתקופה של לפחות מספר חודשים (ראו עמ' 15-14 לפרוטוקול מיום 19.11.12). במענה לשאלות השופטת יעקובוביץ ציין המומחה כי ההרטבה ממנה סבל המבקש, מספר ימים לאחר שסיים את קורס הנהיגה בתומ"ת, היא ביטוי לליקוי (ראו עמ' 15 לפרוטוקול), מכך ניתן ללמוד כי הליקוי נגרם טרם הנהיגה הממושכת בתומ"ת שבאה לימים, ולמעשה לאחר מספר ימים בודדים בלבד של נהיגה במשך הקורס. כאמור גם אין עסקינן בחילוקי דעות בין אסכולות, שכן אין לפנינו אסכולה הקושרת את הליקוי שבו לקה, כמות שהוא ובמועד שנגלה, לשירותו הצבאי.

ט.

אין איפוא מקום להיעתר לבקשה.