רע"א 1626/00 אמנון יונה נ. ערן ויינמן

המשיב תבע את המבקש בבית-המשפט לענייני משפחה, בגין כספים שחב לו לאחר שמכר את דירת המשיב ואשתו, היא ביתו של המבקש. בית-המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה וקבע, כי על המבקש לשלם למשיב סך של כ280,000- דולר.

המבקש ערער על פסק-הדין לבית-המשפט המחוזי, וביקש את עיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעורו. בית-המשפט המחוזי סירב לעכב את ביצוע פסק-הדין, בקובעו כי העניין הוא כספי, וכי ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו, אם יזכה המבקש בערעורו לאחר ששילם את חובו לפי פסק-הדין.

או אז הגיש המבקש בקשה נוספת, בגדרה ביקש להפקיד את סך חובו למשיב אצל בא-כוח המשיב, או בערבות בנקאית, שכן חושש הוא שאם ישלם למשיב, לא יוכל להשיב אליו את כספו במקרה בו יזכה בערעור. זאת, כיוון שמרכז חייו של המשיב, משפחתו וכל נכסיו, נמצאים בחו"ל.

בית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא חיים פיזם) דחה את הבקשה, ומכאן בקשת הרשות לערער שבפניי, בגדרה חוזר המבקש על טענותיו, כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. המשיב, בתגובתו, טען כי אין לעכב את ביצוע פסק-הדין, שכן סיכויי הערעור של המבקש אינם גבוהים, וכן בשל העובדה שהמבקש לא הוכיח שלא יוכל להשיב את המצב לקדמתו, במקרה שיזכה בערעורו.

החלטתי לקבל את בקשת הרשות לערער, לדון בה כאילו ניתנה הרשות, וכאילו הוגש הערעור על-פיה, ולקבל את הערעור.

אכן, הכלל הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק-הדין עליו מערערים. חריג לכלל זה הוא מקרה בו יהיה זה בלתי אפשרי, או, למיצער, קשה ביותר, להשיב את המצב לקדמתו אם יזכה החייב בערעורו, לאחר ששילם את חובו. במקרה שלפניי, העובדה שמרכז חייו של המשיב נמצא בחו"ל, וכך גם משפחתו וכל נכסיו, מקימה חזקה, לפיה ייתקל המבקש בקשיים אם יזכה בערעורו ויבקש להשיב אליו את כספו.

נראה, כי הפקדת ערבות בנקאית על סך החוב הפסוק היא הפתרון הראוי במקרה דנן. פתרון זה משקף את האיזון הנכון בין האינטרס של הזוכה בהבטחת סכום החוב ובין האינטרס של החייב בהשבת המצב לקדמתו, כאשר למשיב אין נכסים בארץ.

אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור, ומורה כי המבקש יפקיד ערבות בנקאית על סכום החוב הקבוע בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגדו בגין פסק-דינו של בית-המשפט לענייני משפחה, וזאת בתוך שלושה ימים ממועד המצאת החלטה זו. עם הפקדת הערבות הבנקאית, יעוכב ביצועו של פסק-הדין עד למתן החלטה בערעורו של המבקש.