רע"א 1633/02 מאיר דניאל יוסף ובניו בע"מ נ. נעלי צמרת בע"מ

1.המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה כנגד המבקשים. בתביעתם עתרו המשיבים, בין השאר, כי ינתן להם צו מניעה האוסר על המבקשים לעשות שימוש בסימני מסחר מסויימים. טענתם העיקרית בבית המשפט דלמטה, היתה כי פעולות המבקשים ובהן - ייצור נעליים והפצתם, יש בהם משום גניבת עין, ועוולות מסחריות נוספות.

במסגרת התביעה נתן בית המשפט קמא צו זמני האוסר על המבקשים לעשות שימוש - לרבות ייבוא, ייצור, שווק ופרסום - במוצרים הנושאים את סימני המסחר הנדונים. כן, נתן בית המשפט המחוזי, צו המורה למבקשים לאסוף את כל המוצרים שהופצו על ידם ולהעבירם לכונס נכסים, שמונה לצורך זה, עד למתן פסק דין בתביעה. עתה עותרים המבקשים ליתן להם רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.המבקשים טוענים, בעיקרו של דבר, כי לא היה מקום ליתן למשיבים סעד זמני, כאמור, שכן בקשתם לקתה בשיהוי ניכר, וכן משום שהם הסתירו פרטים עובדתיים מסויימים מעיני בית המשפט. עוד טוענים המבקשים, כי היה על בית המשפט קמא לקבל את טענתם, כי יש לדחות את הבקשה בשל כך שהמשיבים, לפי הטענה, עושים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. למעשה - כך נטען - תביעת המשיבים הוגשה כאמצעי ליצירת לחץ על המבקשים בסכסוך מסחרי אחר שהתגלע בין הצדדים ונוגע לביטול שלא כדין של שיקים שניתנו על ידי המשיבים. המבקשים טוענים, כי לגופו של עניין לא הראו המשיבים סיכויים לזכות בתביעתם, שכן לא הוכח, ולו לכאורה, חשש להטעייה, נוכח השוני הבולט - לטענתם - בין סימני המסחר נשוא הבקשה. לא היה מקום ליתן את הסעדים הזמניים - כך נטען - שכן יש בהם כדי לשנות את הסטאטוס הקיים. זאת ועוד, המבקשים מלינים גם על כך שבית המשפט קמא לא יישם כראוי את מבחני מאזן הנוחות.

3.דין הבקשה להידחות. בית המשפט בדק את סיכויי התביעה, וקבע, על פי החומר שהובא בפניו, כי בענייננו התקיימו, לכאורה , יסודותיה של עוולת גניבת העין ובהם קיומו של מוצר בעל מוניטין, והטעיית הצרכנים. בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה של המבקשים, כי השימוש שעשו במוצר היה שימוש בתום לב, על פי החומר שהיה בפניו היה רשאי להגיע למסקנות אליהן הגיע. בית המשפט קמא שקל את האינטרסים השונים הרלוונטיים למבחני מאזן הנוחות, והגיע לאיזון ראוי. בנסיבות העניין, לא ראיתי, בשלב ביניים זה, עילה להתערב בקביעות בית המשפט קמא ובשיקול דעתו. לא מצאתי עילה לשנות גם מן הסעדים הזמניים שקבע.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הסעדים הארעיים שניתנו בבית משפט זה יתבטלו. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים על סך 10,000 ש"ח.