רע"א 1636/19 פלוני נ. סאקג'יו יזמות בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' טאהא ) בנצרת בת"א 4593-03-17 מיום 19.2.2019 בגדרן נדחתה בקשת המבקשים לזימון עדים נוספים ללא הגשת תצהירים, ונקבע כי ייקבע דיון הוכחות בתביעה בהתאם לראיות שהגישו התובעים ולא מעבר לכך.

רקע

1.

מהבקשה עולה כי ביום 4.11.2016 נהרג המנוח נאיף מוחמד עוטאאלה ז"ל (להלן: המנוח ) לאחר שנפל מפיגום עליו עבד. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעת עיזבונו ותלוייו, הם המבקשים, נגד המעסיקות של המנוח ומבטחתן, הן המשיבות.

2.

ביום 13.1.2019 הגישו המבקשים תצהירי עדות ראשית מטעמם של גרושת המנוח, בנו הבכור והוריו. לצד התצהירים, הגישו המבקשים "הודעה על הכוונה לזמן עדים נוספים". בהודעה זו צוין כי "ב"כ [המבקשים] מתכוון לזמן לישיבת ההוכחות שתיקבע את העדים שיפורטו להלן, ואשר אין לב"כ [המבקשים] שליטה עליהם ואינו יכול לגבות מהם עדויות בתצהירים, הכל במסירות אישיות". עוד צוין כי העדים אותם צפוי בא-כוח המבקשים לזמן (נוסף על העדים שתצהירים מטעמם הוגשו) הם: כל המעסיקים של המנוח בעת התאונה; חוקר המשטרה; נציג מגן דוד אדום; נציג המוסד לביטוח לאומי; מפקח ממשרד העבודה והרווחה. לבסוף צוין בהודעה זו כי מדובר בעדים חיוניים לבירור המחלוקות שבין הצדדים, לרבות המחלוקות בדבר נסיבות התאונה ובדבר הטענה כי המנוח השתכר לפני מותו.

3.

ביום 19.2.2019 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, אשר נועד לשמש כישיבת קדם משפט מסכמת לאחר הגשת התצהירים. בהחלטה מאותו יום נקבע כי בקשת המבקשים לזימון עדים ללא הגשת תצהירים מטעמם נדחית. בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כי המבקשים לא פירטו בבקשתם את המאמצים שנעשו על-ידם לצורך גביית התצהירים מטעם העדים שברצונם לזמן ואת התשובה שקיבלו מאותם עדים, וזאת בניגוד להוראת תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). נקבע כי בקשת המבקשים הייתה "סתמית וכללית", וכי הם אף לא צירפו תצהיר לבקשה כנדרש. בית המשפט המחוזי הוסיף כי ללא הגשת בקשות מסודרות לא ניתן לקבוע תכנית מסודרת לשמיעת התיק. לנוכח האמור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים לזימון עדים נוספים.

4.

מיד לאחר הקראת ההחלטה, הודיע בא-כוח המבקשים כי בכוונתו להגיש בקשה לעיון חוזר בימים הקרובים בצירוף כל הנימוקים. בית המשפט המחוזי נתן החלטה נוספת באותו המעמד ובה קבע כי "בקשת [בא-כוח המבקשים] לא מתקבלת על הדעת, עוד לא יבשה הדיו על ההחלטה והוא מבקש להגיש בקשה לעיון חוזר מאותם טעמים שהוא העלה היום, אם כי בכוונתו לתקן את הליקויים שנפלו בהתנהלות [המבקשים]. את זה לא ניתן לעשות. על כן, התיק ייקבע להוכחות בהתאם לראיות שהגישו התובעים ולא מעבר לכך".

בקשת רשות הערעור נסבה על שתי החלטותיו של בית המשפט המחוזי מיום 19.2.2019.

הבקשה דנן

5.

לטענת המבקשים, התצהירים שהוגשו מטעם קרובי המנוח התייחסו בעיקר לשאלת הנזק, ומשכך זימון העדים הנוספים מטעמם הכרחי לשם בירור נסיבות התאונה. עוד נטען, כי בישיבת קדם המשפט מיום 19.2.2019 ציין בא-כוח המבקשים כי התקשר למעסיקיו של המנוח בעת הרלוונטית על-מנת לזמנם להעיד, וכי אלו מסרו שיגיעו לתת עדות רק אם יקבלו זימון מבית המשפט. כן נטען, ביחס לחוקר המשטרה ונציגי משרד העבודה והרווחה, מגן דוד אדום והמוסד לביטוח לאומי – כי אין לבא-כוח המבקשים "שליטה עליהם" וכי הוא אינו יכול לגבות מהם תצהירים. המבקשים מוסיפים עוד כי בהודעתם מיום 13.1.2019 פורטו כל הנתונים הנדרשים על-מנת לאפשר לבית המשפט להיערך "לקביעת תכנית מסודרת לשמיעת התיק", ומשכך לא היה מקום לדחות את בקשתם לזימון עדים נוספים.

לנוכח האמור, נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה סבירה, ומחייבת את התערבות ערכאת הערעור. לטענת המבקשים, מניעת זימון העדים הנוספים תמנע את האפשרות להוכיח את עילת התביעה ותחרוץ את גורלה. משכך, המבקשים מעוניינים כי אורה על ביטול החלטות בית המשפט המחוזי ועל כך שלמבקשים תינתן האפשרות לזמן את העדים שפורטו בהודעתם מיום 13.1.2019.

6.

המשיבות בתגובתן סמכו ידיהן על החלטת בית המשפט המחוזי, והוסיפו כי ההחלטות בדבר ניהול הדיון מצויות במתחם שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ועל ערכאת הערעור למעט ולהתערב בהן. נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם הדין, ומגינה על האינטרסים של המשיבות שלא להיות מופתעות מגרסת עדי התביעה לראשונה בבית המשפט.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה, ולאחר שנתתי לצדדים הזדמנות לטעון בעניין החלת תקנה 410 לתקנות, ושוכנעתי כי לא ייפגעו זכויותיהם כבעלי דין אם אנהג בהתאם לאמור בתקנה זו, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על-פיה. דין הערעור להתקבל בחלקו.

8.

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, על בעל-דין אשר לא הגיש תצהיר של עד מטעמו, ואשר מעוניין להביא את העד בפני בית המשפט, להגיש בקשה הנתמכת בתצהירו, בגדרה יבהיר מהן ההצדקות לכך שהתצהיר לא הוגש (ראו סעיף 168(ב) לתקנות). בענייננו, הודעת המבקשים מיום 13.1.2019 אינה עונה על דרישות התקנה, ומכאן כי מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות בא-כוח המבקשים בהקשר זה מובנת.

9.

עם זאת, דחיית בקשתם של המבקשים לזמן עדים נוספים לעניין הוכחת נסיבות התאונה בה נהרג המנוח אכן עלולה לגזור את גורל תביעתם – תוצאה מרחיקת לכת בנסיבות העניין (ראו והשוו: רע"א 4472/17 יהב נ' בבכר (27.6.2017)). זאת, בעיקר בשים לב לכך כי מפרוטוקול הדיון מיום 19.2.2019 עולה כי בא-כוח המבקשים נכון היה לתקן את מחדליו באמצעות הגשת בקשה מתוקנת, ולכך שהתביעה טרם החלה להתברר לגופה. עוד יצוין כי מרבית העדים אותם ביקש בא-כוח המבקשים להעיד (חוקר המשטרה, נציג משרד העבודה והרווחה, נציג מגן דוד אדום ונציג המוסד לביטוח לאומי) כידוע, אינם בשליטת מי מבעלי הדין, ועל כן ממילא לא היה צורך בהגשת תצהיר התומך בבקשה לזימונם.

10.

לנוכח האמור, באיזון הכולל, אני סבורה כי ראוי היה לאפשר לבא-כוח המבקשים להסיר מחדליו באמצעות הגשת בקשה מתוקנת. לצד זאת, ככל שבית המשפט המחוזי ימצא לנכון, ניתן יהיה לפצות על התנהלותם הדיונית של המבקשים בסופו של יום באמצעות הטלת הוצאות, ללא קשר לתוצאת ההליך העיקרי.

11.

סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי. המבקשים יגישו בקשה מתוקנת לצרף עדים נוספים. בקשה זו תיתמך בתצהיר, ובגדרה יפרטו המבקשים מהם המאמצים שנעשו כדי לגבות מהעדים הנוספים תצהיר (מלבד אלו שאינם בשליטת בא-כוח המבקשים, כמפורט לעיל – לגביהם תתקבל הבקשה לזימונם) ומדוע מאמצים אלו לא צלחו. הבקשה המתוקנת תיבחן לגופה על-ידי בית המשפט המחוזי.

אין צו להוצאות.