פרטי ההליך
רע"א
1637/98 - א'
בפני:
כבוד השופט
א' גולדברג
המבקש:
יעקב שוחט ד"ר
נגד
המשיב
ה :
כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשת
רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו
מיום 5.2.98 בתיק בר"ע 2817/97
שניתן
על ידי כבוד השופט י.
גלין
החלטה
ביום 23/10/93 הגיש המבקש תביעת פיצויים כנגד המשיבה בבית משפט השלום בהרצליה, עקב תאונת דרכים שארעה למבקש ב- 6.2.92. ביום 3.11.96 הגיש המבקש בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום הגסטרואנטרולוגיה והכירורגיה. לבקשה צורפו סיכומי מחלה משני בתי חולים ("השרון" ו"הדסה") וכן "אישור רפואי" של ד"ר דרור. הבקשה נדחתה נוכח התנגדותה של המשיבה. שלושה טעמים עמדו בבסיס דחיית הבקשה. ראשון, כי "האישור הרפואי" המקשר בין התאונה ובין הפגיעה לה טוען המבקש, אינו עונה לדרישות תקנה 2(א)(4) ו- 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז1986 -, "ולפיכך, יש למשוך את האישור ולהחזירו למבקש, ואין להסתמך עליו בבקשה למינוי המומחה". הטעם השני הוא כי משהוצא המסמך הרפואי האמור מן התיק, לא הונחה אף ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחומי הרפואה בהם נתבקש מינוי מומחים, כתוצאה מן התאונה. הטעם השלישי נעוץ באיחור הרב בהגשת הבקשה (למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה). המבקש ביקש מבית המשפט המחוזי רשות ערעור על ההחלטה, אך בקשתו נדחתה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי "גורל הערעור מוכרע לשבט עם פסילת תשתיתה היחידה של הבקשה. אך לפנים מן הנחוץ אוסיף, כי גם טעמיה האחרים של ההחלטה נכונים בעיני; מכל מקום - כנימוקים מצטברים".
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבקש המבקש לערער. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.
תקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( מומחים ), התשמ"ז - 1986 קובעת :
"לא אושפז הנפגע במוסד רפואי או שהוא טוען לנכות או לעניין רפואי אחר שאינם מתבטאים בסיכומי המחלה, יצרף לכתב התביעה מסמך שנערך לצורך הטיפול הרפואי בו ושיש בו ראיה לעניין טענותיו" (ההדגשה שלי - א.ג .).
הדעה הרווחת בפרשנות תקנה זו הינה, כי כאשר התובע לא אושפז, אין הוא יכול לצרף אלא מסמך שנערך לצורך "טיפול רפואי" ולא לצורך הבקשה עצמה, ובהעדר מסמך שיעיד על טיפול רפואי בתחום מסוים אין למנות מומחה באותו תחום (לעניין זה ראו : ספרו של א' ריבלין, תאונת הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים, נבו, 1995, עמ' 338 והאסמכתאות המופיעות שם). לפיכך, האבחנה הנדרשת במקרה זה הינה האם האישור נעשה לצורך הבקשה ואם כן, האם יש להוציאו מן התיק.
ברור הוא כי המסמך שביקש המבקש לצרף אינו מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי. כותרת המשנה באישור הרפואי הינה: "סיכום תיק רפואי אורטופדי", ותוכנו של המסמך בעיקרו הינו סיכום תולדות המחלה של המבקש ולא תיעוד של טיפול רפואי. לפיכך, מקובלת עלי המסקנה כי מדובר במסמך שהוכן רק לצורך הבקשה.
לסוגיית הפרשנות הראויה לתקנה 2 האמורה נדרשה זה מכבר כב' השופטת שטרסברג -כהן ברע"א 5638/95 ( מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור , פ"ד מט(4) 865) בקובעה (בעמ' 870) כי :
"לטעמי, יש לתת לתקנה 2 פירוש רחב הן מבחינת סוג המסמכים העשויים לשמש תשתית להפעלת שיקול דעת בית המשפט לשם מינוי מומחה רפואי והן לעניין קביעת הגבול התחתון שמתחתיו אין לקבוע שמסמך נערך לצורך טיפול רפואי.
בהמשך פסק הדין (בעמ' 873) נאמר כי:
"על בית המשפט לבדוק מסמכים כאלה לאור כל נסיבות העניין ולתת להם את משקלם הראוי לקראת הכרעה בשאלה אם יש בהם כדי להצדיק מינוי מומחה ואם אין האמור בהם זניח ובלתי רציני ... הדרך איננה מניעת הגשת מסמכים לבית המשפט, אלא מתן משקל ראוי לאותם מסמכים שיוגשו לצורך שקילת מינויו של מומחה " (ההדגשה שלי - א.ג .).
אולם בענייננו ברור, כאמור, כי "האישור הרפואי" מסכם טיפולים רפואיים, אשר אין לרופא אשר נתנו כל נגיעה אליהם, או ידיעה ישירה לגביהם. ואף-על-פי-כן אין בידי לאמץ את מסקנתו של בית משפט השלום (ובית משפט קמא
בעקבותיו) כי: "לא הונחה בפני אף ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחומים המבוקשים
כתוצאה מהתאונה ". כל זאת בלי להדרש לשאלה, אם על ראשית הראיה המוגשת לצורך מינוי מומחה רפואי, להתייחס גם לקשר הסיבתי שבין הנכות או הפגיעה ובין תאונת הדרכים. שכן, אף אם נדרשת ראשית ראיה גם לגבי הקשר הסיבתי, הרי שזו מצויה במסמכים האחרים שהוגשו.
האורטופד, פרופ' שמואל דקל, מציין בחוות דעתו, בהתייחס לתלונות המבקש על כאבי גב, כי "קיימת סבירות שכאביו אשר הופיעו עשרים יום לאחר התאונה קשורים לתאונה". ב- 2.6.92 נותח המבקש בבית החולים "השרון" עקב דימום בבטנו, ובסיכום המחלה של בית חולים זה צויין כי הוא טופל "עד לפני חודש... ב- NSAID בשל הרניאציה של דיסק...". תרופה זו הינה " וולטרן ", כמסתבר מסיכום המחלה של בית החולים "הדסה", ואותה נטל משך עשרה ימים עקב פריצת הדיסק. מסיכום מחלה זה עולה כי "מדובר בחולה עם דמם ממערכת עיכול עליונה, ממקור לא ברור". סבורני, כי די בסמיכות הזמנים שבין נטילת התרופה ובין הדימום, כדי לשמש ראשית ראיה לקשר שביניהם, לצורך מינוי מומחה רפואי, אשר עליו יהא לקבוע אם אכן קיים קשר כזה. יצויין , כי מסיכום המחלה של בית החולים "הדסה", לא עולה כי הסיבה לדימום אינה ברורה, אלא כי מקורו לא ברור.
אכן, בעת הדיון בבית משפט השלום "הודתה ב"כ המבקש, כי הקשר שבין התאונה לבין הכיב המדמם שנמצא אצל המבקש מוצא ביטויו רק באישור הרפואי של ד"ר משה דרור" (כאמור בהחלטת בית משפט השלום). אולם אין לראות ב"הודאה" זו אלא
הסכמה דיונית , אשר נוכח השלכותיה הקשות על גורל התביעה, יש לאפשר לבא כוח המבקש לחזור בו ממנה.
ברוח הדברים שנאמרו ברע"א 5638/95 הנ"ל, איני מוצא כי יש באיחור בהגשת הבקשה, כשהוא עומד לעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה. זאת כשבעת שהוגשה הבקשה טרם הגישה המשיבה כתב הגנה, וסדרי הדין לא נפגעו ולא עוכבו עקב האיחור בהגשת הבקשה.
לאור האמור מתקבל הערעור, והתיק יוחזר לבית משפט השלום לצורך מינוי המומחים הרפואיים, כמבוקש על ידי המבקש.
אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו באייר תשנ"ח (11.5.98).
ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98016370.
D02