רע"א 1651/99 ר.ר. חניונים בע"מ נ. הסתדרות העובדים החדשה בישראל

1.המשיבות הן הבעלים של חניון שאותו מפעילה המבקשת משנת 1993. חילוקי דעות בין בעלות הדין הועברו להכרעתו של בורר שנתן את פסק הבוררות ביום 8.5.98. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) בפסק דינו מיום 11.2.99, דחה את בקשתה של המבקשת לבטל את פסק הבוררות ואישר את הפסק.

מכאן בקשתה של המבקשת להרשות לה לערער. המשיבות השיבו על הבקשה.

2.המבקשת סמכה בקשתה לבטל את הפסק על עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות תשכ"ח1968-, לפיה "קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד". כפי שטענה הודיע לה הבורר במהלך הבוררות כי מונה להיות חבר בוועדת ההנהלה של קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ (להלן - "הקרן"), אשר, כפי שהתברר לה מאוחר יותר, "טוענת לזכויות בנכס נשוא הבוררות". עוד טענה כי הבורר שימש כבורר גם במחלוקות אחרות אליהן קשור מנהל המבקשת. לפיכך "אין מנוס מלהעביר את כבוד הבורר מתפקידו ולבטל את פסק הבוררות".

3.בטענותיה של המבקשת אין ממש. כפי שמתברר הודיע הבורר לבעלי הדין על מינויו כחבר בוועדת ההנהלה של הקרן כבר ביום 19.12.96 ובעלי הדין התבקשו להגיב על הודעתו במשך 5 ימים, שאם לא כן יראה בכך הסכמה להמשיך בבוררות. המבקשת לא פנתה אל הבורר והבוררות נמשכה כסדרה. רק ביום 18.7.97 פנתה המבקשת אל הבורר בבקשה להעביר את הדיון לבורר אחר, על פי שני הנימוקים הנזכרים, ובקשתה נדחתה. הבורר ציין כי מעורבותו של מנהל המבקשת בהליכים אחרים שבהם הוא משמש בורר היתה ידועה היטב מלכתחילה וכי בשלב מתקדם זה של הבוררות אינו מוכן להיענות לדרישת המבקשת. ראוי לציין כי המבקשת הגישה את בקשתה לבטל את פסק הבוררות רק ביום 1.10.98 אחרי שמתן הפסק - שניתן, כזכור, ביום 8.5.98 - עוכב עד 14.7.98 בשל סירובה לשלם את שכרו. במצב דברים זה לא היה, אפוא, מקום להעביר את הבורר מתפקידו, או לבטל את פסקו.

4.ראוי לציין כי כבוד שופטת בית המשפט המחוזי דנה ביסודיות בכל טענותיה של המבקשת ודחתה אותן. כן נתעורר אצלה חשש כבד כי בקשתה של המבקשת אינה כנה אלא נובעת מכך שפסק הבוררות לא היה לפי רוחה. כפי שאמרה כבוד השופטת:

"העברת בורר מתפקידו ענין כבד הוא ויש בו משום חשש לפגיעה מכאיבה בשם הטוב. עורך-דין המנסח בקשה להעברת בורר מתפקידו עקב משוא פנים, כאשר הבקשה אינה מבוססת, ויש בה כדי לעורר ספק בתום הלב, שומה עליו לשקול חזור ושקול את מכלול השיקולים הראויים, בטרם יחתום על הבקשה".

לדברים אלה אני מסכים.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית.

המבקשת תשלם למשיבות את הוצאותיהן בסך 20,000 ש"ח.