רע"א 1655/06 SmithKline Beecham plc נ. אוניפארם בע"מ

1.המבקשת, " SmithKline Beecham plc ", הגישה בקשת לרשם הפטנטים לרישום פטנט לגבי תכשיר רפואי חדש שפיתחה לטיפול במחלת הסכרת, על בסיס דין קדימה. המשיבה, "אוניפארם בע"מ", שהיא חברה גנרית, הגישה התנגדות לבקשת המשיבה. המבקשת ביקשה להאריך את המועד להגשת ראיה מטעמה: דו"ח בדבר ניסוי קליני בשימוש בתכשיר המכיל חומר סודי. המבקשת ביקשה להאריך את המועד להגשתו עד שהדו"ח יעובד למסמך רשמי שניתן לפרסמו בציבור, כאשר התכשיר יאושר לשיווק בארה"ב. רשם הפטנטים - הפוסק בקניין רוחני, מר נוח שלו שלומוביץ (להלן: "הפוסק"), דחה את בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת הראיה וכן דחה את בקשתה להשמיע טענותיה בפניו בהתאם לתקנה 5 לתקנות הפטנטים (נהלי הלשכה, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח – 1968 (להלן: "התקנות"). אשר לבקשה הראשונה, קבע הפוסק כי אין טעם המצדיק הארכת מועד נוספת להגשת הראייה מטעם המבקשת לאחר שהאריך את המועד פעמיים, בפעם השניה - "לפנים משורת הדין". הפוסק דחה את הבקשה השניה בנימוק כי למבקשת ניתנה הזדמנות להביא טענותיה בהרחבה והן זכו להתייחסות עניינית וכי משלא נפגעה זכות הטיעון של המבקשת, אין מקום להורות על קיום דיון מחודש. עם זאת העניק הפוסק למבקשת ארכה של 48 שעות להגשת ראיותיה. על החלטות אלה הגישה המבקשת בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ובה טענה כי המועד שנקצב להגשת הראיה מונע בעדה להציג את העובדות לאשורן ולאפשר לפוסק להכריע במחלוקת על סמך תשתית עובדתית מלאה.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' דותן) החליט לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי הפוסק היה קשוב לבקשות הארכת המועד שהגישה המבקשת וגילה רגישות הנובעת מטיב החומר שביקשה המבקשת להציג, ואולם לא היתה מניעה מלפעול על פי החלטת הפוסק שכן הראיה היתה בידי המבקשת כבר בחודש מאי 2005. אשר לטענה בדבר זכות הטיעון, קבע בית המשפט כי אין בנסיבות המקרה הצדקה לטיעון "פורמלי" נוסף כאשר בקשותיה להארכות מועד נדונו והוכרעו לגופן, וכי ההחלטה היתה בסמכות הפוסק. לפיכך, החליט כאמור לדחות את הבקשה. על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

3.לטענת המבקשת החלטת הפוסק משנה מקצה לקצה את המדיניות הליבראלית שאומצה על ידי רשם הפטנטים לעניין בקשות להארכת מועד, וכי יש להחלטה השלכה כללית החורגת מעניינם של בעלי הדין. משמעות ההחלטה היא כי יתכן שתאבד את זכותה לרשום פטנט בגין אמצאתה, רק מכיון שתוצאות הניסויים היו מוכנים להגשה חודשים ספורים לאחר המועד הקבוע להגשתן. לטענתה, נשללה ממנה זכות הטיעון בעל-פה המוקנית בתקנה 5(ו) לתקנות. המבקשת מציינת כי בינתיים הדו"ח שביקשה להגיש הושלם ובקשתה להגישו תחת צו מגן נדחתה על ידי הפוסק. לפיכך מבקשת היא להרשות לה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. מעצם טיבם של ההליכים בפני רשם הפטנטים, נדרש כי ינוהלו ביעילות ובמהירות. בידי רשם הפטנטים ניתנה סמכות להאריך כל מועד לעשייתו של דבר, למעט מועדים מסוימים, "אם ראה טעם סביר לכך" (סעיף 164 לחוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967). ההלכה שנקבעה לגבי בקשות להארכות מועד קובעת כי "המדיניות לגבי בקשות שונות להארכת מועד המובאות בפני הרשם עשויה להשתנות על פי הקשר הדברים, ועל פי טיבו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת מועד" (רע"א 2826/04 רשם הפטנטים נ' Recordati Ireland Limited

(לא פורסם)). במקרה שלפנינו הפוסק, שהיה קשוב לבקשות המבקשת, האריך את המועד להגשת הראיה האמורה פעמיים, ואולם קבע כי אין טעם המצדיק הארכה נוספת, שכן סיכום של תוצאות הניסוי הקליני נמסר לידי המבקשת כבר בסוף חודש מאי 2005 אך טרם פורסם אז. הפוסק קבע כי המשך עיכוב ההליך פוגע "הן במתנגדת והן בציבור הנושא עיניו אל הפנקס" ולכן החליט לדחות את הבקשה ובית המשפט המחוזי אישר את החלטתו, בקובעו כי נראה כי המבקשת מנסה לכפות על הפוסק את לוח הזמנים הנוח לה. נראה כי אין להתערב באיזון שנערך בין הצורך לפרוש את כל מסכת הראיות - שהיו כאמור בידי המבקשת במועדים הרלוונטיים אך היא העדיפה שלא לפרסמם מטעמיה - מחד, לבין הפגיעה במשיבה ובציבור עקב התמשכות ההליכים, מאידך. גם בטענה כי נפגעה זכות הטיעון של המבקשת לא מצאתי ממש לאור הבאת טענותיה בכתב והכרעה בהן לגופו של עניין על ידי הפוסק. גם אין הבקשה מעלה כל סוגיה משפטית כללית החורגת מעניינם של הצדדים להליך ומצדיקה מתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות.

לאור האמור לעיל דין הבקשה להידחות.