רע"א 16686-08-24 רע"א 16686-08-24

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 15.7.2024, בענ"א 45957-05-24 (השופט נ' שילה). בפסק הדין, נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, מיום 30.4.2024, בתנ"ז 26870-03-24 (השופטת ש' מרום), שבגדרה התקבלה בקשת העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), להאריך את צו הנזקקות של בנה הקטין של המבקשת, ואת צו הוצאתו ממשמורת המבקשת, עד יום 1.7.2025.

2.המבקשת היא אִמו של הקטין, יליד 2011. בראשית שנת 2013, על רקע מצוקת המבקשת – מבקשת מקלט מאריתריאה, שהיתה אף היא קטינה באותה עת – ועל-פי בקשתה מגורמי הרווחה, הוכר הקטין, בהיותו בן שנה ושבעה חודשים, כ'קטין נזקק'. בהמשך לכך, הוצא הקטין ממשמורת האם והועבר לקלט חירום. בחודש נובמבר 2013, בהיותו בן שנתיים וחצי, נקלט הקטין במשפחת אומנה.

3.ביום 27.3.2022, הורה בית משפט השלום על הארכת צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת, וקבע כי הקטין ימשיך לשהות במשפחת האומנה משך שנתיים נוספות (תנ"ז 20355-09-21). ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי – התקבל (ענ"א 46039-04-22). נקבע, כי "צו ההוצאה ממשמורת יומר בצו השגחה לקראת סיום תוכנית המעבר [למשמורת האם] ובכפוף לכך כי אכן יתברר שתוכנית המעבר פועלת כשורה ובהתאם לטובת הקטין". בעקבות זאת, הגיש הקטין, באמצעות האפוטרופא לדין, בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אולם הבקשה – נדחתה (רע"א 4188/22 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים מסיל"ה (4.8.2022)). לפיכך, ביום 15.8.2022, לאחר למעלה משמונה וחצי שנים בבית משפחת האומנה, שב הקטין למשמורת אִמו.

4.במהלך חודש אוקטובר 2023, עזב הקטין, על דעת עצמו, את בית אִמו בתל אביב ושב לבית משפחת האומנה לשעבר; זאת, בניגוד לצו ההשגחה שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, ולאחר שבית משפט השלום הבהיר לקטין, בנוכחות האפוטרופא לדין, כי עליו לקיים את צו ההשגחה ולשוב לבית אִמו. גורמים שונים פעלו בניסיון לאכוף את הצו ולהשיב את הקטין אל בית האם, אולם הניסיונות – לא צלחו. בהתחשב באמור, ביום 10.12.2023, קבע בית משפט השלום כי חל שינוי נסיבות משמעותי במצבו של הקטין, ובהתאם לכך, הורה על שינוי צו ההשגחה שניתן לצו הוצאה ממשמורת, שלפיו ישהה הקטין בבית משפחת האומנה לשעבר, עד יום 27.3.2024 (תנ"ז 20355-09-21).

5.ביום 30.4.2024, קיבל בית משפט השלום את בקשת העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער, להאריך את תוקף צו הנזקקות וצו ההוצאה ממשמורת של הקטין, עד יום 1.7.2025. ערעור שהגישה האם נגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי – נדחה. בפסק הדין צוין, כי "לדאבון הלב, חזרתו של הקטין לבית האם לא צלחה וכעבור כשנה ושלושה חודשים הקטין 'הצביע ברגלים' ועבר להתגורר בבית הורי האומנה לשעבר". לגופו של עניין, קבע בית המשפט המחוזי כי "ארע שינוי נסיבות מהותי שהצדיק את שינוי ההחלטה הקודמת שבה נקבע שהקטין ישוב לבית האם. העובדה שהקטין לא מוכן בשום אופן לשוב ולהתגורר בבית האם, על אף ניסיונות שכנוע רבים של גורמי המקצוע, מהווה שינוי מהותי שחייב את השבתו של הקטין לבית הורי האומנה".

מכאן הבקשה שלפנַי.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה בכובד ראש, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיבים. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין לא מתעורר בענייננו.

7.אמנם, אמת המידה למתן רשות ערעור במקרים הנוגעים ליחסי הורים וילדים, בפרט מקום שבו מתעוררת שאלה לגבי טובת הילד – גמישה יחסית. ואולם, כפי שנקבע לא פעם, גם לא פעמיים, אין בכך כדי להביא למצב שבו "רשות הערעור ניתנת אוטומטית [...], בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות" (ראו: בע"ם 3039/12 פלונית נ' משרד הרווחה, פסקה 5 (19.4.2012); ראו גם, מִני רבים: רע"א 7349/20 פלוני נ' מחלקה לשירותים חברתיים – חיפה, פסקה 5 (2.12.2020)). בענייננו, בקשת הרשות לערער נטועה עמוק בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. בית משפט השלום, כמו גם בית המשפט המחוזי, בחנו את עמדת הצדדים כולם – בהם האפוטרופא לדין של הקטין, הקטין עצמו, אם הקטין, העובדת הסוציאלית לפי חוק הנוער והורי האומנה – ובאו לכלל מסקנה כי ארע 'שינוי נסיבות מהותי', שיש בו כדי להצדיק, בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער, את שינוי ההחלטה הקודמת; את הארכת צו ההכרזה בעניינו של הקטין כ'קטין נזקק'; ואת צו הוצאתו ממשמורת האם. מסקנה זו נסמכה על חוות דעתם של גורמי המקצוע, אשר בהתחשב במכלול נסיבות העניין – בדגש על מצבו הנפשי של הקטין; הצורך להתחשב ברצונו להמשיך להתגורר בבית משפחת האומנה; והצורך להקנות לו יציבות – סברו כי לא יהיה זה נכון לכפות עליו בכוח לשוב לבית האם. משאלה הם פני הדברים, ובהינתן שטענות המבקשת נשמעו בהרחבה, וקיבלו מענה מפורט בפסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי – אין הבקשה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור.

8.הקריאה בבקשת הרשות לערער – עצובה, מעיקה; מעוררת אמפתיה. דאגת המבקשת לבנה הקטין – זועקת מן הכתובים. תדע המבקשת: טובת הקטין, היא שעומדת בראש מעייניהם של הנוגעים בדבר – אנשי שירותי הרווחה, הגורמים הטיפוליים, ובית המשפט לנוער. הדעת נותנת, כי חרף הקושי הנוכחי, תימצא הדרך להעניק לקטין את היציבות לה הוא נזקק, באופן שיביא מזור גם לכאבה ולדאגתה של האם. בשולי הדברים אציין, כי בשל תקלת מזכירות, בקשת הרשות לערער הגיעה לעיוני רק אתמול, ביום 27.8.2024.

הבקשה נדחית אפוא בזאת. אין צו להוצאות.