פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1708/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
רן נחשון
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד מחקשווילי
2. כרמלה שמחה
3. רוני קרניסקי
4. ליאורה מיכקשווילי
בקשה לרשות ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט
י'
אטדגי
)
מיום 24.1.2018 בע"א
12650-11-17
בשם המבקש:
עו"ד נידאל סיאגה
בשם המשיבים:
עו"ד אמיר דנוס
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' אטדגי ) מיום 24.1.2018 בע"א 12650-11-17, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.1.2018.
2.
המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום נגד המבקש ונגד נתבעים נוספים לפינוי מדירות מגורים המוחזקות על ידם בשכירות מוגנת ולסילוק פולשים מבניין מגורים. לאחר הליכים שונים הורה בית המשפט בפסק דין מיום 18.5.2017 על פינוי המבקש מדירת המשיבים לא יאוחר מיום 17.7.2017.
3.
המבקש סירב להתפנות מדירת המשיבים במועד שנקבע, ונפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל. רק ביום 6.11.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דין הפינוי וכן בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. בהחלטה מיום 12.11.2017 הורה בית המשפט כי לפנים משורת הדין יעוכב ביצוע פסק הדין עד ליום 21.11.2017, בכפוף להפקדת ערבון כספי או ערבות בנקאית בסך של 50,000 ₪. כן נקבע כי אם לא יופקד העירבון בהתאם לתנאים אלו, הצו לעיכוב ביצוע יפקע.
ביום 20.11.2017 הגיש המבקש "בקשה דחופה ובהולה ביותר" להפחתת סכום העירבון ולהארכת המועד לתשלומו. בהחלטה מיום 22.11.2017 דחה בית המשפט את
הבקשה להפחתת העירבון, אך שוב לפנים משורת הדין ניתנת למבקש "ארכה אחרונה" להפקדת העירבון עד ליום 30.11.2017.
המבקש לא הפקיד את סכום העירבון עד למועד האמור, ובית המשפט הורה ביום 14.1.2018 על פקיעתו של הצו לעיכוב ביצוע. למרות זאת, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין, לכל הפחות עד להכרעה בבקשה אחרת שהוגשה על ידו. בית המשפט הורה בהחלטה מיום 15.1.2018 כי לפנים משורת הדין, ככל שיופקד עירבון בסך של 50,000 ₪ בו ביום, יעוכב ביצוע פסק הדין האמור עד למתן החלטה אחרת. המבקש הפקיד את העירבון במועד האמור והגיש בקשה "מחוץ לשעות העבודה" לאישור עיכוב הביצוע. הבקשה הובאה בפני השופט התורן אשר אכן אישר את עיכוב הביצוע. ברם, משהסתבר כי פינוי המבקש מהדירה כבר בוצע והושלם קודם להפקדת העירבון שנקבע, קבע בית המשפט – בהחלטות מיום 17.1.2018 ומיום 18.1.2018 ובהחלטה נוספת מיום 21.1.2018 - כי משבוצע והושלם פינוי המבקש מהדירה לא ניתן להורות על השבת המבקש לדירת המשיבים, ואין למבקש להלין אלא על עצמו על כך שלא ניצל את הארכות הרבות שניתנו לו, גם לאחר שהגיש את בקשתו בשיהוי רב. בקשה נוספת של המבקש לעיון חוזר נדחתה על ידי בית המשפט ביום 24.1.2018.
4.
על ההחלטה האמורה מיום 24.1.2018 הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני.
בין שלל טענותיו בבקשה, טוען המבקש כי אמנם פונה מהדירה ביום 15.1.2018 אך הפינוי לא הושלם באותו יום קודם להפקדת הערובה אלא רק ביום 18.1.2018, ולכן שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי לאור השלמת הפינוי לא ניתן להורות על השבת המבקש לדירת המשיבים. נוכח האמור, כך נטען, בפינוי המבקש הפרו המשיבים את הצו לעיכוב ביצוע שניתן ביום 15.1.2018.
5.
בתשובת המשיבים נטען בין היתר כי המבקש מנצל לרעה את ההליך השיפוטי על ידי שלל בקשות והליכים על מנת להמשיך ולהתגורר בדירת המשיבים מבלי לשלם שכר דירה. כן נטען כי משעה שהמבקש לא הגיש עד ליום 17.2.2018 בקשה לרשות ערעור על ההחלטה מיום 17.1.2018, הפכה ההחלטה לחלוטה.
6.
לאחר העיון בבקשה ובתשובת המשיבים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
7.
לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 24.1.2018. אעיר תחילה, כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 17.1.2018, למבקש ניתנו, לפנים משורת הדין, אורכות חוזרות ונשנות לתשלום העירבון, שלא נוצלו על ידו. על כן אין למבקש להלין אלא על עצמו. לגוף הענין, המבקש מעלה טענות ערעוריות במהותן אשר מקומן אינו בהליך זה. לאמיתו של דבר, המבקש תוקף בבקשתו את ההחלטה מיום 17.1.2018 אשר עבר המועד להגשת בקשה לרשות ערעור בגינה.
8.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 3,000 ₪.
ניתנה
היום, ח' בסיון התשע"ח (22.5.2018).
ש ו פ ט