רע"א 1711/08 אבי שטרית נ. רמקו בע"מ - חברה זרה

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' ברלינר, י' עמית ור' סוקול), אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ש' שר), בו נידונה התנגדות המבקשים למימוש שני שטרי חוב על-ידי המשיבה.

1.

המבקשים התקשרו בהסכם שכירות עם המשיבה לפיו שכרו ממנה סופרמרקט לתקופה של 10 שנים (להלן: הסכם השכירות ). לאחר כשלוש שנים מיום חתימת ההסכם, ביקשו המבקשים להעביר את זכויותיהם על-פי הסכם השכירות לאדם בשם אברהם גוזלן (להלן: גוזלן ). על רקע זה, חתמו המבקשים על מסמך התחייבות בו התחייבו כלפי המשיבה, בין היתר, בשני שטרי חוב שנועדו להבטחת התחייבויותיו של גוזלן כלפיה (להלן: מסמך ההתחייבות ). שטר אחד, בסך 200,000 ₪, נועד להבטיח את התחייבותו של גוזלן לחזור ולשכור את המושכר, ואילו השטר השני, בסך 100,000 ₪, נועד להבטיח את התחייבותו של גוזלן להפקיד ערבות בנקאית לטובת המשיבה עד ליום 10.4.99 (להלן: הערבות ). לאחר שנחתם מסמך ההתחייבות חתמו המשיבה וגוזלן על הסכם שכירות, ואולם, גוזלן לא עמד בהתחייבויותיו על-פי ההסכם ולא הפקיד את הערבות כנדרש. על רקע זה, הגישה המשיבה תובענה שטרית נגד המבקשים. יצוין, כי לטענת המבקשים נמסרה להם ההודעה על הפרת התחייבויותיו של גוזלן על-פי ההסכם רק בחודש אוקטובר 2001.

כבר כעת אציין כי במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי מעלים המבקשים טענות אך ביחס לשטר החוב בסך 100,000 ₪ ועל כן יתוארו קביעותיהן של הערכאות דלמטה ככל שהן מתייחסות לשטר זה (להלן: שטר החוב ).

2.

בית משפט השלום דחה את תביעת המשיבה, בקבעו כי יש לפרש את כתבי-השטר שנחתמו על-ידי המבקשים בהתאם לאומד דעת הצדדים. בית המשפט קבע כי על-פי פרשנות זו קיים קשר בין קיומה של עסקת היסוד, חוזה השכירות בין הצדדים, לבין שטרות החוב, באופן שמטרתם של השטרות הייתה להבטיח את המשיבה מפני נזקים שייגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם על-ידי גוזלן. בית המשפט הוסיף כי מאחר והמושכר נמכר זמן קצר לאחר פינויו של גוזלן נמנע עיקר הנזק שהיה עלול להיגרם למשיבה. אשר לשטר החוב נשוא בקשה זו קבע בית משפט השלום כי לא מצא כי למשיבה נגרם כל נזק כתוצאה מאי הפקדת הערבות על-ידי גוזלן, שכן "מימושה של ערבות לא התבקש להתקיים". לפיכך, כאמור, דחה בית המשפט את תביעת המשיבה.

3.

המשיבה ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור. בית המשפט קבע כי התנאים למימושו של שטר החוב התקיימו שכן גוזלן לא הפקיד את הערבות כנדרש ואף הותיר חובות בגין המושכר שגרמו למשיבה נזקים העולים על גובה הסכום המובטח בשטר. בית המשפט התייחס גם לטענת המבקשים לפיה המשיבה פעלה בשיהוי ניכר כאשר הודיעה להם על כך שגוזלן לא הפקיד את הערבות רק בחלוף כשנתיים מהמועד שנקבע להפקדתה. בהקשר זה, עמד בית המשפט על כך שטענת שיהוי המועלית על-ידי ערב עשויה לפטור את הערב מחובת תשלום במקרים מסוימים, אך מצא כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לפטור את המבקשים מתשלום שטר החוב. זאת, בהתחשב בעובדה כי מסמך ההתחייבות, עליו כזכור חתמו המבקשים, קובע ששטר החוב יוחזר למבקשים אם גוזלן ימלא את התחייבותו. לפיכך, מצא בית המשפט כי היה על המבקשים לראות באי-החזרת השטר משום הודעה על כך שהערבות הבנקאית טרם הופקדה ולמצער כי היה עליהם לברר עם המשיבה או עם גוזלן מה עלה בגורלה של הערבות.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

המבקשים טוענים כי בקשתם מגלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור – היא השאלה מהי הנפקות של אי-מתן הודעה לערב על אי-קיום חוב על-ידי החייב, או של מסירת הודעה כאמור באיחור ניכר העולה לכדי שיהוי. לטענתם, שאלה זו לא זכתה להתייחסות מפורשת בפסיקת בית משפט זה מאז ניתן פסק הדין ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פ"ד נג(4) 804 (1999) (להלן: עניין ליברמן ) אשר עסק בסוגיה. עוד מוסיפים המבקשים כי בית המשפט לא נתן משקל מספק לשאלה זו וכי שגה כאשר קבע כי לשון מסמך ההתחייבות מייתרת את הצורך במתן הודעה מפורשת על-ידי המשיבה. זאת, בפרט בהתחשב בכך שהמשיבה לא הגישה את השטר לביצוע מיד לאחר הפרת ההתחייבות אלא רק בחלוף כשנתיים. לגופם של הדברים טוענים המבקשים כי עקב השיהוי במסירת ההודעה על הפרת ההתחייבות על-ידי גוזלן נגרמו להם נזקים משמעותיים כתוצאה מכך שבמועד בו נודע להם על ההפרה לא יכלו להיפרע כלל מגוזלן.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, בית משפט זה יעניק רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק באותם מקרים המגלים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים למקרה הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . לא מצאתי כי אלו הם פני הדברים בענייננו.

כפי שטענו המבקשים עצמם, בפסק הדין בעניין ליברמן נדרש בית משפט זה לשאלת החובה המוטלת על נושה למסור הודעות לערב בדבר חובו של החייב העיקרי. באותו מקרה נקבע כי מכח עקרון תום-הלב מוטלת על הנושה בעל השטר חובה להודיע לערב על כך שהחייב העיקרי אינו עומד בתנאי החוב, וכי הפרת חובה זו תשחרר את הערב מחבותו בהתאם לנזק שנגרם לו כתוצאה מאי-מתן ההודעה (ראו: עניין ליברמן , בעמ' 816-815. כן ראו: רע"א 1044/02 עמר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (טרם פורסם, 17.12.2002)). בית המשפט המחוזי יישם את ההלכה האמורה על ענייננו, תוך שמצא כי לשונו של מסמך ההתחייבות בין הצדדים מספקת את דרישת ההודעה מצד הנושה. כידוע, יישומה של הלכה כלשהי על נסיבותיו של מקרה ספציפי נתונה לשיקול דעתן של הערכאות דלמטה ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (טרם פורסמה, 16.1.2006)).

מעבר לכך, בנסיבות המקרה דנן, ומשהמבקשים לא העלו כל טענה נגד תוקפו של מסמך ההתחייבות או נגד האמור בו, סבורה אף אני כי יש לראות באמור במסמך זה כמקיים את חובת ההודעה של המשיבה. המבקשים ידעו כי בהתאם להסכמתם יוחזר אליהם שטר הערבות במידה וגוזלן יפקיד את הערבות במועד. כפי שקבע בית המשפט קמא, משלא הוחזר למבקשים השטר במועד שנקבע, היה עליהם לראות בכך משום הודעה על כך שגוזלן לא קיים את התחייבותו.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.