בבית המשפט העליון
רע"א
1712/18
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשים:
1.דימטרי פרברזב
2.נטליה קפוסטינה
נ
ג
ד
המשיבים:
1. עו"ד נדב
שפירא, בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייבים
2.כונס הנכסים הרשמי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.2.2018 בפש"ר 10168-04-17 ובפש"ר 10194-04-17 שניתנה על ידי כבוד השופט מ' תמיר
בשם המבקשים:
עו"ד אייל עוז
פסק-דין
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' תמיר ) מיום 4.2.2018 בפש"ר 10168-04-17 ובפש"ר 10194-04-17, בגדרה התקבלה בקשת המנהל המיוחד להעלאת שיעור התשלומים החודשי שנקבע לכל אחד מן המבקשים (להלן יכונו יחד: החייבים ).
2.
ביום 30.4.2017 ניתן צו כינוס לנכסיו של כל אחד מן החייבים, בני זוג נשואים, והושת על כל אחד מהם צו תשלומים בסך של 200 ₪ לחודש. ביום 7.11.2017 הגיש המנהל המיוחד לבית המשפט המחוזי בקשה, במסגרתה ביקש להורות על העלאת שיעור התשלומים החודשי שנקבע לכל אחד מן החייבים בשתי פעימות; פעימה ראשונה לסך של 800 ₪, ופעימה שנייה, שלושה חודשים לאחר הפעימה הראשונה, לסך של 1,250 ₪ לכל אחד מן החייבים. בבקשתו טען המנהל המיוחד בין היתר, כי החייבת אינה ממצה באופן מקסימלי את פוטנציאל ההשתכרות שלה.
3.
בהחלטה מיום 4.2.2018 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המנהל המיוחד, וקבע כדלקמן:
"למעשה הייתה באפשרות החייבת למצוא מקום עבודה אחר מחודש נובמבר 2017 ועד היום. הנני מקבל את עמדת המנהל המיוחד הנ"ל. על החייבת למצוא מקום עבודה אחר או נוסף על מנת לנצל את פוטנציאל ההשתכרות שלה ובכך ניתן לשלם עבור צהרון ולהגדיל את צו החיוב בתשלומים. לאור כל זאת, הנני מגדיל את צו החיוב בתשלומים לסך של 800 ₪ עבור כ"א מהחייבים החל מחודש מרץ 2018 ומחודש יוני מגדיל את הצו לכ"א מהחייבים לסך של 1,250 ₪ כמבוקש" (החלטת השופט מ' תמיר ; להלן: ההחלטה )) .
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענים החייבים בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על העלאת צו התשלומים של שניהם גם יחד. לטענתם, בקשת המנהל המיוחד, כמו גם החלטת בית המשפט המחוזי, עוסקות בפוטנציאל ההשתכרות של החייבת בלבד, ואין בהן התייחסות או נימוק מדוע יש להעלות את שיעור התשלומים של החייב.
5.
בהחלטה מיום 23.5.2018 ביקשתי מאת המשיבים – המנהל המיוחד והכנ"ר, להגיש את תשובתם לבקשה עד ליום 24.6.2018. בהחלטה נאמר כי "אי-הגשת תשובה במועד כמוה כאי-התייצבות, על הכרוך בכך". אלא שהמשיבים לא הגישו את תשובתם, גם לא לאחר שניתנה תזכורת על-ידי מזכירות בית המשפט.
6.
בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי אפוא לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר שעיינתי בבקשה, נראה על פני הדברים שיש לכאורה טעם בטענתם של המבקשים, כי העלאת שיעור התשלומים של החייב נעשתה מבלי ליתן הנמקה, להבדיל מהעלאת שיעור התשלומים של החייבת, שלגביה נימק בית המשפט המחוזי את החלטתו כדבעי. במצב דברים זה, ובהעדר תשובה מאת המנהל המיוחד והכנ"ר, הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת, מבלי שיש בכך משום נקיטת עמדה מצדי לגוף העניין. בית המשפט המחוזי ישוב ויידרש לעניין, ויכריע כחוכמתו.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ז' באב התשע"ח (19.7.2018).
ש ו פ ט