רע"א 1725/16 רע"א 1725/16

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' וינשטיין ) מיום 1.2.2016 בפר"ק 51484-01-15. הבקשה מתמקדת בקביעה בעניין דמי השכירות שעל המבקש לשלם בגין החזקתו החל משנת 2012 בנכס שבבעלות חברת א.א. בית הבירה בע"מ (להלן: "החברה" ), וזאת בהתאם לחוות דעת שמאית שהוגשה לבית המשפט על-ידי המשיב 1 (להלן: "המשיב" ), כפי שהורה בית המשפט המחוזי בהחלטה קודמת מיום 24.9.2015.

2.בהחלטה קודמת סקרתי את גלגולו של הסכסוך שלפני, והרוצה לדעת את פרטיו יעיין שם (רע"א 6272/15 טולצ'ינסקי נ' כהנא (27.10.2015)). מכל מקום, הדבר איננו נדרש בענייננו. אזכיר אך זאת, כי רכושה של החברה בה עסקינן מתמצה בזכויות חכירה בנכס מקרקעין בגן האם בחיפה, אשר מוחזקות בשותפות עם צד שלישי. החברה נוהלה כחברה משפחתית, כאשר בעלת המניות בחברה היא גב' עדינה טודור, אזרחית רומניה וזוגתו של המבקש באותה תקופה , ואילו המבקש ובנו הועסקו בחברה וטיפלו בענייניה. לימים, ועם עליית יחסי המבקש וגב' טודור על שרטון, הגיש בנו של המבקש בקשה לפירוק החברה, ומאז מנהלים האחרונים הליכים משפטיים רבים, הן נגד גב' טודור, הן נגד החברה והמשיב שמונה כמפרק.

3.בהחלטה מיום 24.9.2015, חרף התנגדות המבקש, החליט בית המשפט כי המשיב ימונה כמפרק החברה, וכי תוקנינה לו כל הסמכויות הקבועות בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 והתקנות שהותקנו על פיה. עוד הוחלט, במסגרת בקשה למתן הוראות שהגיש המשיב, כי הוא רשאי לדרוש מן המבקש ובנו את תשלום דמי השכירות בגין החזקתם בנכס. על כן הורה בית המשפט כי דמי השכירות בסכום שאינו שנוי במחלוקת ישולמו לאלתר, וכי המפרק יזמין חוות דעת שמאית לצורך הערכת שווי הזכויות בנכס, לרבות הערכת דמי השכירות הראויים בגין הנכסים הנ"ל בתקופות הרלבנטיות, קרי משנת 2012 ואילך. עוד הורה בית המשפט כי חוות הדעת תוזמן לאחר קבלת שלוש הצעות מחיר מאת שמאים שונים, וכי המשיב יגיש דו"ח לבית המשפט בעניין בתוך 45 ימים (סעיפים 44-45 להחלטה). בהתאם לחוות הדעת השמאית, קבע בית המשפט, ישולם הסכום החסר על-ידי המבקש או יוחזר סכום ששולם ביתר, אם כך ייקבע (סעיף 56 להחלטה). על החלטה זו לא הגיש המבקש ערעור והיא הפכה חלוטה. יצוין, כי במקביל להחלטה זו עוכב ההליך שנקט בו המשיב לסילוק יד המבקש מהנכס, כאשר המבקש הפקיד ערובה בסך 75,000 ₪ והחל לשלם דמי שכירות חודשיים בשיעור של 1,500 ₪.

4.לאחר שערך הליך התמחרות בין שלושה שמאים, הגיש המשיב ביום 10.12.2015 חוות דעת שמאית על-ידי השמאי דרור סלומון, ממנה עלה כי דמי השכירות הראויים בגין החזקת הנכס עומדים על סך 3,500 ₪ לחודש, ובהתאם לכך, יתרת דמי השכירות שעל המבקש לשלם לקופת הפירוק בגין החזקתו בשנים עברו עומדת על סך 85,800 ₪.

5.במסגרת בקשה דחופה שהגיש למתן סעד אחר, צירף המבקש גם חוות דעת שמאית מטעם שמאי אחר, ללא בקשת רשות מבית המשפט המחוזי. על-סמך אותה חוות דעת, טען המבקש לפערים משמעותיים בהערכת שווי הנכס וכי לא ניתן לקבל את חוות הדעת כמות שהיא. בית המשפט דחה את טענות המבקש, וקבע כי הלה לא העלה כל טענה ביחס לאופן קביעת הזהות של השמאי שיערוך את חוות הדעת, ולא העלה גם כל טענה לגופה של חוות הדעת למעט העובדה כי קיימים פערים בינה לבין חוות דעת אחרת שאותה הזמין. בית המשפט קבע כי מקום בו מונה שמאי מטעם בית המשפט, בהליך שגרתי, ולאחר קבלת מספר הצעות מחיר ובחירת ההצעה הטובה ביותר, אין מקום לפתיחת הליך של חקירות מומחים על מנת להשוות בין חוות הדעת, בייחוד כאשר המבקש פעל על דעת עצמו, מבלעדי אישור בית המשפט ובהליך שאין לו סימוכין בדין. לאור האמור, כך נקבע, חוות הדעת השמאית של מר סולומון היא שתשמש את בית המשפט בכל הקשור לקביעת דמי השכירות הראויים בגין החזקת הנכס, כמו גם בבחינת הצעות המחיר שתתקבלנה ביחס למכירתו. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי על המבקש לשלם את הסכום הנוסף עד ליום 2.3.2016.

6.נגד חלק זה של ההחלטה מופנית בקשת הרשות לערער שלפני, ועמה כרך המבקש גם בקשה לעיכוב חובת התשלום שהושתה עליו, כמו גם עיכוב הפינוי מהנכס עד ליום 10.6.2016. במסגרת הבקשה נטען כי הדרישה לתשלום יתרת דמי השכירות אינה מידתית, ולא מבוססת, וכי היא נובעת משיקולים זרים של המשיב ובשל עוינותו כלפי המבקש. עוד נטען כי חוות הדעת מטעמו של המבקש עדיפה ונכונה יותר. אציין, כי הבקשה דנן הוגשה ביום 1.3.2016, יום לפני המועד שנקבע לתשלום יתרת דמי השכירות. עוד אזכיר, כי לבקשת רשות הערעור לא צורף תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות.

7.דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר וזו מבקשת לערער על החלטה חלוטה. כפי שציין בצדק בית המשפט, הליך בחירתו של השמאי וחובת התשלום הנובעת מחוות הדעת השמאית שהוגשה נקבעו כולן בהחלטה מיום 24.9.2015. ככל שהיו למבקש השגות כלשהן ביחס לכך, הרי שהיה עליו להעלותן בזמן אמת, לפני בית המשפט המחוזי, או במסגרת בקשת רשות ערעור מתאימה. הזמן לכך חלף עבר, ואין עוד מקום לעסוק בכך בבקשת רשות ערעור.

8.בהתנהלותו של המבקש הן בבית המשפט המחוזי, הן לפני, דומני, יש ניסיון להצגת מצג עובדתי מעורפל, וטקטיקה של 'משיכת זמן' – כך באשר להצנעת עצם קיומה של ההחלטה מיום 24.9.2015 ואי-צירופה לבקשה, כך בעצם הגשת הבקשה במועד שהוגשה. גם לכך יש לשים קץ.

9.מוטב לבקשה אלמלא הוגשה, ומשהוגשה הריהי נדחית בזאת, בלי צורך בתשובה, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב הביצוע. בהתחשב בהתנהלותו הדיונית, ישלם המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה בגין בקשה זו בסך של 8,000 ₪.