רע"א 1729/04 יורשי המנוח אברהם ברוכין ז"ל נ. בנימין שלום

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' צור, מ' גל ומ' מזרחי), אשר דחה את ערעור המבקשים וערעור שכנגד של המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מילנוב), לפיו ניתן למשיבים סעד מן הצדק במסגרת דיני הגנת הדייר.

2.המבקשים הם יורשים של מקרקעין ברח' אריה לוין בירושלים, בו מתגוררים המשיבים כדיירים מוגנים מכח חוזה שכירות מוגנת משנת 81. המבקשים הגישו תביעה לבית משפט השלום לפינוי הדיירים מן הנכס בעילות פינוי שונות, ובהן כניסת המשיבה 2 למושכר ללא רשות בעל הבית, וזאת לאחר שנישאה למשיב 1 בשנת 90; עריכת שינויים במושכר; ושימוש במושכר בניגוד להסכם השכירות. בית המשפט דחה את טענתם הראשונה של המבקשים, בקובעו כי הכנסת בן זוג נשוי לדירה שהושכרה בדיירות מוגנת אינה מהווה הפרה של חוזה השכירות. מנגד, נקבע כי שימושם של המשיבים בגג הבית ואחסון חפצים בחצר מהווים שימוש המנוגד לשכירות ללא רשות הבעלים; כן קבע כי פירוק הגלריה והמזנון בדירה והחלפת המדרגות עולים כדי שינוי מהותי במושכר, שבוצע ללא אישור הבעלים, ולפיכך קיימות עילות פינוי כנגד המשיבים. עם זאת, בית המשפט קבע כי בהיותו של הנכס בית מגוריהם היחיד של המשיבים, ולאור טיב ההפרות, מצבם הכלכלי הדחוק של המשיבים ותשלום דמי מפתח על ידי המשיב 1 עם כניסתו לדירה, זכאים המשיבים לסעד מן הצדק, אשר הותנה בתשלום סך של 25,000 ₪ למבקשים.

3.הצדדים ערערו כל אחד מצדו לבית המשפט המחוזי. בית המשפט סקר את פסק דינה של הערכאה הראשונה, ובחן את שיקוליה. הוא, הגיע למסקנה לפיה אין הצדקה להתערבותו בקביעות בית משפט השלום, הן משום שאלו נעוצות ברובן בעניינים שבעובדה, והן משום שהכרעותיו מבטאות איזון הולם וראוי בין השיקולים השונים הצריכים לענין. לפיכך, החליט לדחות את שני הערעורים. בבקשה לרשות ערעור שבפנינו, שבים המבקשים וחוזרים באריכות על טיעוניהם בערכאות קמא, תוך שהם טוענים כי מתן סעד מן הצדק בנסיבות של התנהגות מזלזלת מצד הדיירים בזכויות הבעלים במושכר מעלה שאלות משפטיות כבדות משקל באשר למעמדו המשפטי של הדייר המוגן, ולמהות הזכות החוקתית לקניין של בעל הבית. לחלופין, מבקשים הם כי בית משפט זה יתערב בגובה הפיצוי שהושת על המשיבים. טענתם היא כי אופי השאלות העולות בהליך זה מצדיק מתן רשות ערעור בערכאה שלישית.

4.עיינתי בבקשה על נספחיה, ובאתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הנושא בהליך זה אינו מעלה שאלות משפטיות בעלות אופי עקרוני כללי המצדיק דיון בגלגול שלישי. יתר על כן, הכרעה בעניין מתן סעד מן הצדק, שהוא ביסודו סעד שבשיקול דעת, נעוצה ושלובה בנסיבות העובדתיות המיוחדות של המקרה הנדון, ובאיזון בין שיקולים נוגדים שונים הכרוכים בו. אופן יישומם של העקרונות המשפטיים על נסיבותיו העובדתיות של מקרה נתון אינו מן הדברים המצדיקים דיון בפני ערכאה שלישית (רע"א 915/04 דודיאן נ' הפטריאך היווני האורתודוכסי של ירושלים, תק-על 2004(3) 2710). בענייננו, בית משפט השלום עמד באריכות על התנהגות השוכר, ודן דיון פרטני בטענות שלא הוכחו כדבעי, והתייחס לחלק מן השינויים שנעשו במושכר כשינויים מינוריים ונדרשים. כנגדו, שקל גם את התנהגות המשכיר, ובכלל זה את נחישותו לפנות את הדיירים מן המושכר בכל מחיר, כלשון בית המשפט. ערכאת הערעור נתנה דעתה לכל אלה, ובאה לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בקביעות הערכאה הדיונית המושתתות על הערכת העובדות והתנהגות הצדדים שהעידו בפני בית המשפט. אין מקום להיזקק בשלישית לפרשה זו בערכאה זו.

הבקשה נדחית.