רע"א 173/09 גלעד נחמני נ. קצין התגמולים-אגף השיקום

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 432/08 (כב' סגן הנשיא י' גריל והשופטים ע' גרשון וי' וילנר), שקיבל באופן חלקי את ערעור המבקש על פסק הדין של ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ) שליד בית משפט השלום בחיפה (להלן: ועדת הערר ), וקבע כי קיים קשר סיבתי של החמרה בשיעור של 50% בין תנאי שירותו הצבאי של המבקש לבין הליקוי ממנו הוא סובל בברכיו.

1.

המבקש התגייס לחיל השריון בחודש נובמבר 2001 בפרופיל 97 חרף ליקוי רפואי ממנו סבל ברגליו. עם גיוסו נטל המבקש חלק בטירונות בת 4 חודשים שבמסגרתה, בין היתר, היה עליו לשאת משאות כבדים על גבו ולשהות בתוך טנק במשך שעות רבות בתדירות גבוהה. לאחר הטירונות החל המבקש בשלב האימון המתקדם, אף הוא בן 4 חודשים, במהלכו עבר המבקש אימונים מפרכים שכללו נשיאת משאות כבדים, נהיגה בטנק מיושן, ולקיחת חלק במסעות. במרוצת הזמן החל המבקש לחוש כאבים עזים בכל מפרקיו, שבעטים ניתן לו פטור מביצוע עבודות הכרוכות במאמץ ובהמשך הורד הפרופיל הרפואי שלו ל-64. בחלוף ארבעה חודשי טיפול אורטופדי, ומשכאבי הברכיים נותרו בעינם, הומלץ למבקש לעבור ניתוחים בשתי ברכיו. ניתוחים שכאלה אמנם בוצעו ולאחריהם נזקק המבקש לטיפולי פיזיותרפיה רבים במהלכם קיבל חופשת מחלה ("גימלים"). בחודש מרץ 2003 שב המבקש ליחידתו, הפעם בתפקיד סמל מבצעים אותו מילא עד לחודש נובמבר 2003, שאז עבר לתפקיד רל"ש שלישות באוגדה 162. תפקיד אחרון זה מילא המבקש עד לשחרורו מצה"ל בחודש נובמבר 2004.

2.

כאבי הברכיים של המבקש הוסיפו להטרידו גם לאחר השחרור מצה"ל ועד עצם היום הזה. בעקבות כך, פנה המבקש למשיב בתביעה כי יוכר כנכה על-פי חוק הנכים. המשיב דחה את התביעה באומרו כי המבקש סבל מכאבי ברכיים עוד בטרם התגייס לצבא מחמת סטיית פיקת הברך מן הציר התקין. על החלטה זו ערער המבקש בפני ועדת הערר. במסגרת הדיונים בתיק נשמעו עמדותיהם של שני אורטופדים-מומחים: פרופ' ביאליק מטעם המשיב וד"ר קרת מטעם המבקש. בקצירת האומר, עמדתו של פרופ' ביאליק הינה כי סטיית פיקת הברך מן הציר התקין בגינה נותח המבקש הינה פגם מולד שאינו קשור לעיסוק של הסובל מכך או למאמץ אותו הוא משקיע. לדבריו, שני רישומים לפחות מן התקופה שקדמה לשירותו הצבאי של המבקש מעידים על כך שהכאבים בברכיים הופיעו גם עובר לשירות, ואין קשר של החמרה או גרימה בין השירות הצבאי לבין הליקוי הרפואי. לעומתו, סבר ד"ר קרת כי קיים קשר מובהק בין בעיית הברכיים של המבקש לבין חשיפתו לתנאי שירותו הצבאי בשריון. לדבריו, המבקש התגייס לצבא בפרופיל 97 וללא כל מגבלות בריאותיות, שכן כאב הברכיים שחש עובר לגיוסו היה חד פעמי ולא היה בו כדי להותיר סימני טראומה. רק במהלך שירותו הצבאי החלו מופיעים אצל המבקש כאבי ברכיים שהלכו והחמירו עד שהצריכו ניתוח, וזאת בגין שחיקת הסחוסים בברכיים.

3.

בפסק דינה, מצאה ועדת הערר להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק על פני זו של ד"ר קרת ולקבוע כי הפגם המולד של סטיית ציר הפיקה לא נגרם כתוצאה מן השירות הצבאי אלא רק נחשף במהלכו, תוך כדי המאמץ הגופני שהמבקש נדרש להשקיע. לפי קביעת ועדת הערר, שני הניתוחים שעבר המבקש בעת שירותו נועדו למנוע את המשך שחיקת הסחוסים בברכיים, דבר שהמבקש עשוי היה להידרש לו גם בחייו האזרחיים בשל המצב הרפואי הנתון של ברכיו. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור בפני בית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי, ופסק כי קיים קשר סיבתי של החמרה בין תנאי שירותו הצבאי של המבקש לבין הפגם ממנו הוא סובל בברכיו. בית המשפט ציין כי אף שברגיל לא יתערב בית המשפט בקביעותיה העובדתיות של ועדת הערר, במקרה דנן היה מקום להתערב בקביעות אלה. לפי בית המשפט, מהתשתית הראייתית הקיימת, הכוללת שני רישומים בלבד הנוגעים לכאבי הברכיים של המבקש, שהאחרון שבהם ארע 4 שנים וחצי טרם הגיוס, לא יכול היה פרופ' ביאליק לבסס את מסקנתו, אותה אימץ בית המשפט, כי המבקש סבל קודם לגיוס ובמשך שנים מכאבי ברכיים. לדעת בית המשפט, צירוף הנתונים בעניינו של המבקש, ובראשם המום המולד של סטיית פיקת הברך מן הציר התקין; הופעת כאבים בברכיים בשנת 1997; היעדר כל תלונה על כאבים במשך 4 שנים וחצי עובר לשירות; והופעת כאבים כאמור זמן קצר לאחר הגיוס לצה"ל, בסמיכות זמנים להפעלת מאמץ פיסי משמעותי עקב השירות; מלמדים כי הקשר הסיבתי בין תנאי שירותו הצבאי של המבקש לבין הליקוי בברכיו הוא קשר סיבתי של החמרה בשיעור של 50%. על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.

טוען המבקש בבקשתו שבפניי כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הצדיקו קביעת קשר של גרימה בשיעור של 100% בין שירותו הצבאי לבין הליקוי ממנו הוא סובל בברכיו. לדבריו, בית המשפט לא נימק מה הביאו להסתפק בקשר של החמרה בלבד, כשאף לפי קביעותיו לא הייתה משמעות רבה לחבלתו המקומית של המבקש בברכיו בשנת 1997, שהייתה מקרית, ואחריה לא הועלתה על ידו כל תלונה נוספת הקשורה לברכיים עד לשירותו הצבאי. עוד מזכיר המבקש כי הוא גויס לצבא בפרופיל 97 ללא כל תלונה או מגבלה הקשורה לברכיים זולת ליקוי מולד בכף הרגל שנעדר כל זיקה למצבן הרפואי הנוכחי של ברכיו. את דבריו חותם המבקש בטענה כי קביעת החמרה, להבדיל מגרימה, מחייבת ראיות פוזיטיביות ברורות לפיהן הליקוי שהחמיר התפרץ בפועל עוד לפני השירות, וראיות כאלה לא היו בנמצא במקרה זה.

6.

דין הבקשה להידחות. כדי שתינתן רשות ערעור למי שהביא את עניינו בפני שתי ערכאות, על המבקש להראות כי מקרהו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגת מעניינו שלו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה במקרה דנן אינה מעלה שאלה כאמור, וכל עניינה במחלוקת בין הצדדים בדבר העדפת חוות דעת רפואית זו או אחרת הנוגעת למצבו הרפואי של המבקש ובניתוח חומר ראיות ספציפי.

7.

זאת ועוד. חרף הכלל לפיו בית משפט לא יתערב בקביעות עובדתיות המתקבלות על-ידי ועדת הערר (ראו למשל: רע"א 2658/08 ויזל נ' משרד הביטחון

(לא פורסמה, 23.6.2008) ), מצא בית משפט קמא בכל זאת להתערב בשיקול דעתה של הועדה לאחר שסבר כי נפלה טעות בניתוחה את התשתית הראייתית שעמדה לנגד עיניה. משכך, התבונן בית המשפט על התמונה הנשקפת מחומר הראיות בכללותו, שבגדרו גורמים המצביעים על כך שליקויו של המבקש בברכיו נגרם עוד בטרם התגייס לצה"ל, מן הצד האחד, וגורמים הרואים קשר ברור בין השירות הצבאי לבין הליקוי, מן הצד האחר. בהשקיפו על הנתונים במאוחד מצא בית המשפט כי קיים קשר סיבתי של החמרה בשיעור של 50% בין הליקוי בברכיים לשירות הצבאי. קביעה זו - קביעה עובדתית היא, הנסמכת על ראיות מבוססות. לא מצאתי כי בניתוח חומר הראיות על ידי בית המשפט המחוזי נפלה טעות, לא כל שכן מהזן החמור המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, הגם שבית משפט קמא לא היה בית המשפט שלדיון. הדברים נכונים שבעתיים ביודענו כי שתי ערכאות עיינו זה מכבר בחומר הראיות וקבעו את ממצאיהן על בסיסו, אף שאלה היו שונים. לא ראיתי במקרה דנן הצדקה לבחינה של התשתית הראייתית בשלישית.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה-אין צו להוצאות.