רע"א 2658/08 רעות ויזל נ. מדינת ישראל-משרד הביטחון/אגף השיקום

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.2.2008 (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) בע"ש 1134/07, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת הועדה הרפואית העליונה באגף השיקום במשרד הביטחון (להלן:

הועדה העליונה ), אשר השאירה על כנה את החלטת הועדה הרפואית המחוזית באגף השיקום במשרד הביטחון (להלן: הועדה המחוזית ) לפיה שיעור נכותה הצמיתה של המבקשת הועמד על 5%.

העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 20.1.2005, בדרכה לבסיס בו שירתה, החליקה המבקשת ונחבלה בקרסולה השמאלי. כשנה לאחר מכן, בחודש דצמבר 2005, עברה המבקשת ניתוח לשחזור רצועות קרסול שמאל. לאורך תקופה ממושכת סבלה המבקשת מכאבים ברגלה השמאלית והיא הועברה לטיפול במרכז הרפואי "רעות" בבית החולים ליכשטנדר בתל-אביב. הפרופיל הרפואי של המבקשת הורד לפרופיל 24 והיא שוחררה מצה"ל.

2.

בעקבות הפציעה, הגישה המבקשת תביעה לקצין התגמולים של משרד הביטחון. ביום 24.8.2006, לאחר שבדקה את המבקשת ועיינה במסמכים רפואיים שהוגשו על ידי המבקשת, קבעה הוועדה המחוזית כי למבקשת נכות זמנית בשיעור של 20% למשך חצי שנה. הועדה המחוזית ציינה את היעדר שיתוף הפעולה של המבקשת בעת הבדיקה, עקב כאבים, וכן ציינה כי למרות שמצוין במסמכים שהוגשו כי המבקשת אובחנה כסובלת מתסמונת CRPS ( Complex Regional Pain Syndrome ) (להלן: CRPS ), הועדה עצמה לא מצאה ממצאים קליניים התומכים באבחנה הנ"ל. ביום 12.2.2007 התכנסה הועדה המחוזית לדון פעם נוספת בעניינה של המבקשת. הועדה המחוזית שמעה את תלונותיה של המבקשת ועיינה במסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה. הועדה המחוזית קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור של 5%, וזאת לאחר שציינה בפרוטוקול הבדיקה, בין היתר:

"... בכף רגל שמאל אין סימנים קליניים תומכים ב- CRPS . תנועות של קרסול שמאל אין אפשרות לבדוק עקב חוסר שיתוף פעולה של הנבדקת... בזמן הליכה הנבדקת מבצעת תנועות בקרסול בכיוון גבי וכפי בצורה תקינה... קיימת אי התאמה בין תלונות הנבדקת, התנהגותה בזמן הבדיקה לבין ממצאי בדיקה פיזיקלית אובייקטיבים ובין ממצאי ההדמיה."

3.

המבקשת ערערה על קביעתה של הועדה המחוזית לועדה העליונה, וצירפה לערעורה חוות דעת של מומחה לאורתופדיה, ד"ר קרת, ומסמכים רפואיים נוספים. הועדה העליונה (שהיתה מורכבת משני רופאים אורטופדים ונוירולוג) התכנסה ביום 2.8.2007 על מנת לדון בעניינה של המבקשת. לאחר ששמעה את תלונותיה של המבקשת ואת טענות בא כוחה, בדקה את המבקשת ועיינה במסמכים הרפואיים שהוגשו על ידה ובחוות דעתו של ד"ר קרת, דחתה הועדה העליונה את ערעורה של המבקשת. בפרוטוקול הבדיקה של הועדה העליונה צוין, בין היתר:

"נכנסת לחדר בהליכה [?] קיימת צליעה קלה על רגל שמאל ולעיתים נראית הליכה תקינה כאשר עסוקה בפעולות אחרות. אין נפיחות, אין בצקת, אין שינויים טרופיים, אין שוני בצבע ואין שוני בטמפרטורה בכף רגל שמאל לעומת כף רגל ימין... קיימת תנועה טובה של כף רגל שמאל וללא כאב בהיסח הדעת. אין חולשה בשריר הגפה השמאלית התחתונה... אין הפרעה בתחושת המגע בכף רגל שמאל. אין דלדול בשריר הגפה השמאלית התחתונה."

הועדה העליונה ציינה, כי ד"ר קרת, אשר חוות דעתו הוגשה על ידי המבקשת, לא פירט בחוות דעתו כל ממצא חיובי המתאים לתמונה הקלינית של CRPS . הועדה העליונה סיכמה את ממצאיה כך:

"בבדיקה קלינית כיום אין כל ממצא חיובי התומך בקיומה של תסמונת ה- CRPS משמאל. אומנם קיימים מכתבים של רופאים שונים המוסרים ומאבחנים קיומה של תסמונת CRPS אך כמובן איננו יכולים להתייחס לנתונים בזמן בדיקתה אלא לנתונים הקיימים בזמן בדיקתה של הועדה כיום."

4.

המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתה של הועדה העליונה שלא להכיר בכך שהיא סובלת מתסמונת CRPS וקביעתה כי נכותה הצמיתה עומדת על 5%. לטענת המבקשת, הועדה העליונה לא התייחסה למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניה ולא התייחסה באופן מעמיק לחוות דעתו של ד"ר קרת. טענה נוספת של המבקשת היתה, כי החלטת הועדה העליונה איננה סבירה. בנוסף, נטען כי הועדה העליונה היתה צריכה לפרט מהם המצבים בהם אבחנה הליכה תקינה והיכן בדיוק הלכה המבקשת בזמן הבדיקה. עוד טענה המבקשת, כי בין חברי הועדה העליונה היה צריך להיכלל גם מומחה לכאב.

5.

בית המשפט קמא דחה את טענות המבקשת בקובעו, בין היתר, כי החלטת הועדה הרפואית שלא להכיר בתסמונת CRPS אצל המבקשת הינה טענה רפואית שאין עליה ערעור לבית המשפט המחוזי, וכי המסקנה מהבדיקה הרפואית הקלינית נתונה

לשיקול דעתה הבלעדי המקצועי של הועדה העליונה. עוד נקבע, כי הועדה העליונה "התייחסה גם התייחסה למסמכים הרפואיים" ולחוות דעתו של ד"ר קרת, אלא שציינה במפורש כי איננה מוצאת את הממצאים הקליניים המעידים על תסמונת CRPS וכי גם "מעיון בחוו"ד של ד"ר קרת מתאריך 6.5.07 הנ"ל לא מציין כל ממצא חיובי המתאים לתואנה הקלינית של CRPS ". עוד פסק בית המשפט קמא, כי ככלל, זכות הקביעה של הרכב הועדה העליונה מסורה ליושב בראשה והדבר נמצא במסגרת שיקול דעתו, וכי הקביעה לפיה הועדה העליונה שדנה בעניינה של המבקשת תורכב משני אורטופדים ונוירולוג היתה סבירה בנסיבות העניין. כמו כן, בית המשפט קמא דחה את הטענה בדבר מידת הפירוט, בציינו, כי "הדרישה הינה לפירוט יתר שאיננו נחוץ".

מכאן, בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת

6.

לטענת המבקשת, שגו הועדה המחוזית והועדה העליונה בקביעותיהן וגרמו לה עוול. לטענתה, הועדה העליונה לא התייחסה לנימוקי הערעור, למסמכים הרפואיים ולקביעות החד-משמעיות של מומחים לכאב ולנוירולוגיה, לפיהן המבקשת סובלת מ- CRPS . לדברי המבקשת, הועדה העליונה לא קראה כלל את חוות דעתו של ד"ר קרת, אשר פירט את הממצאים המתאימים לתמונה הקלינית של CRPS , ולא התמודדה עם מסקנות חוות דעתו ועם קביעותיהם של מומחים המטפלים במבקשת באופן שוטף.

7.

המבקשת טוענת, כי החלטתה של הועדה המחוזית לקבוע את אחוזי הנכות הצמיתה של המבקשת על 5%, בעוד שחצי שנה קודם לכן - בלא שחל שינוי כלשהו לטובה במצבה של המבקשת - נקבעה נכותה הזמנית על 20% - לוקה בחוסר סבירות. המבקשת טוענת עוד, כי הועדה העליונה צריכה היתה להתמודד עם השאלה הכיצד ייתכן שהמבקשת אובחנה כחולת CRPS ומטופלת במרכז הרפואי המתקדם ביותר לטיפול במחלה זו (המרכז הרפואי "רעות") ואילו הועדה העליונה - בבדיקה שמשכה כמה דקות בלבד - מצאה כי המבקשת אינה סובלת ממחלה זו. לדברי המבקשת, קביעה זו של הוועדה הרפואית זועקת מחוסר סבירות.

8.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי הדיון בועדה העליונה לא היה ענייני וכי לא ברור כיצד בחנה הועדה העליונה את צליעתה של המבקשת. לדברי המבקשת, הועדה העליונה חייבת היתה לפרט מהן הפעולות שביצעה מהן עולה כי הליכתה הינה תקינה. לטענת המבקשת, זכותה לקבל הסבר מפורש לחוות דעתה של הועדה העליונה, על מנת שתוכל להתמודד עם קביעותיה, ואילו מקום בו לא מולאה חובת ההנמקה כדבעי - כמו במקרה דנן - מדובר בעניין משפטי שניתן להביאו בגדר ערעור לבית המשפט המחוזי.

9.

לטענת המבקשת, כאשר נגועה החלטת הועדה העליונה בחוסר סבירות כה קיצוני, היה על בית המשפט המחוזי להתערב ולבטל את החלטתה. לדבריה, מדובר בשאלה משפטית, אשר מתפקידו של בית המשפט לבקר.

10.

לבסוף, טוענת המבקשת, כי יש לדון בבקשתה ב"גלגול שלישי", הן בשל חוסר הצדק שנגרם לה, לטענתה, והן משום שלדבריה מעורר העניין שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, קרי, הצורך בקביעת פרמטרים ל"זעקת חוסר סבירות" בהחלטות הועדה העליונה, המצדיקה התערבות בית המשפט.

דיון והכרעה

11.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בנספחיה ובפסק דינו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת מופנות, הלכה למעשה, כנגד קביעות הועדה המחוזית והועדה העליונה, כי היא אינה סובלת מ - CRPS וכנגד הקביעה כי נכותה הצמיתה עומדת על שיעור של 5% בלבד. סעיף 12א(א) לחוק חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] קובע, כי ניתן לערער לבית המשפט על החלטות הועדה העליונה בנקודה משפטית בלבד. טענותיה של המבקשת בדבר "חוסר סבירות" והיעדר הנמקה, כביכול, הינן ניסיון לעטות כסות משפטית על טענותיה כנגד מסקנותיה הרפואיות המקצועיות של הועדה העליונה.

12.

כידוע, בית משפט זה לא יעניק רשות לערעור "בגלגול שלישי" אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית, ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3), 123 (1982); רע"א 2480/06 מידר נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 31.12.2006); רע"א 7698/07 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסם, 23.12.2007)). מקום בו הערכאות דלמטה - הוועדה העליונה ובית המשפט המחוזי - בחנו את הסוגיה לגופה, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתן, ובפרט לא יתערב בקביעות עובדתיות-רפואיות אשר נקבעו על ידי הגורמים המוסמכים לכך, ובכלל זאת בשאלה האם ממצאים ספציפיים שנמצאו בבדיקות שנערכו למבקשת מקימים אבחנה רפואית לקיומה של מחלה קונקרטית אצל המבקשת (רע"א 7919/06 חגאי נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 13.3.2007)). המקרה דנן אינו נכנס לגדר המקרים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

13.

זאת ועוד, כפי שעולה בבירור מן הפרוטוקול ומהחלטתה של הועדה העליונה, חבריה עיינו בחוות דעתו של ד"ר קרת ובמסמכים הרפואיים הנוספים שהוגשו מטעם המבקשת ולא מצאו כי אלה מביאים למסקנה לפיה המבקשת סובלת מ- CRPS . גם בבדיקה קלינית שערכה הועדה העליונה למבקשת, לא נמצאו (כך, על פי החלטת הועדה העליונה) ממצאים אובייקטיביים המעידים כי המבקשת סובלת מתסמונת CRPS , זאת להבדיל מתלונותיה הסובייקטיביות. מעיון בפרוטוקול הועדה העליונה ובהחלטתה, ברור למדיי מה הם הנימוקים שהביאו לקביעותיה כאמור, ובין היתר, היעדר צליעה כאשר דעתה של המבקשת מוסחת, אי-שוני בצבע ובטמפרטורה בין שתי הרגליים, היעדר דלדול או חולשה בשריר הגפה השמאלית התחתונה ועוד, כמפורט בממצאי הבדיקה. לדעתי, בכך עמדה הועדה העליונה בחובת ההנמקה המוטלת עליה, וניתן היה בנקל להעמיד במבחן הביקורת את החלטתה, וזוהי הלא, בחלקה לפחות, מטרתה של ההנמקה.

14.

מהדברים דלעיל אף עולה, לדעתי, כי אין מקום להתערב במסקנותיו של בית המשפט קמא לפיהן לא נפל פגם של חוסר סבירות קיצוני בהחלטת הועדה העליונה. החלטתה של הועדה נסמכה על ממצאיה וקביעותיה המקצועיים, ואין מקום כי בית המשפט - שאיננו גורם מקצועי - יתערב בהחלטתה.

15.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.