רע"א 10561/08 פלוני נ. קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 2346/08 (כב' השופט צ' זילברטל) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה שלא להעלות את דרגת הנכות שנקבעה לו על-ידי הועדה הרפואית ועומדת על 20%.

1.

המבקש, המשרת כשוטר במשטרת ישראל, נפגע בשנת 2002 בפיגוע חבלני כשמחבלת שנשאה על גופה חומר נפץ התפוצצה בקרבתו בעת ששהה במחסום מכבים. בעקבות האירוע נגרמו למבקש נכויות שונות. המבקש פנה לוועדה הרפואית כדי שזו תקבע את דרגת נכותו, ובמסגרת טענותיו בפניה עמד על בעיות מהן הוא סובל בתחום המיני. בהחלטת הועדה הרפואית מיום 3.7.05 נקבעו למבקש 20% נכות בשל "הפרעה בתר חבלתית עם הפרעה תפקודית בינונית". הוועדה לא התייחסה באופן ספציפי לטענות המבקש שנגעו למגבלותיו המיניות. לאחר החלטת הועדה הרפואית פנה המבקש למשיב בבקשה כי יאושר לו שימוש בתרופות ויאגרה, אך זו נדחתה במכתב מטעם רופא מחוזי בו נאמר למבקש כי תרופה זו "אינה קשורה לנכותך המוכרת במשרדנו". על החלטת הועדה הרפואית הגיש המבקש ערעור לוועדה רפואית עליונה, במהלכו שב וציין את בעיותיו בתחום המיני. בחודש דצמבר 2005 דחתה הועדה הרפואית העליונה את הערעור בלא שהתייחסה ישירות לטענותיו של המבקש בתחום זה, ותוך קביעה כי המבקש סובל מהפרעה נפשית "בצורה בינונית".

2.

המבקש לא אמר נואש, ובשנת 2006 שב ועתר לוועדה הרפואית בבקשה להכרה במגבלותיו המיניות ובקשר הסיבתי שבין מגבלות אלה לבין נכותו המוכרת בתחום הנפשי. ביום 31.5.06 ניתנה החלטתה של הועדה הרפואית בבקשת המבקש, במסגרתה צוינה גם "אין אונות על רקע נפשי" בגדר הפגימות מהן סובל המבקש, אך דרגת הנכות שנקבעה לו נותרה על כנה. המבקש ערער על החלטה זו בפני ועדה רפואית עליונה, אך גם ערעור זה נדחה על ידי הועדה שקבעה בהחלטתה כי הנכות הנובעת מאין האונות כלולה זה מכבר בנכות הנפשית שנקבעה למבקש. גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור, הפעם בפני בית המשפט המחוזי שקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לוועדה הרפואית העליונה שכן "שיעור הנכות לא השתנה גם לאחר שהוועדה מצאה שהמערער סובל מאין אונות". את החלטתו זו הסביר בית המשפט בפסק דינו נשוא בקשת רשות ערעור זו בכך ש"הטרידה אותי השאלה, האם סביר היה להותיר את הנכות הנפשית בשיעור של 20 אחוז, גם לאחר שלכאורה הוכרה בעיה נוספת, גם היא נפשית, שלכאורה לא הוכרה קודם לכן".

3.

בעקבות ההחלטה, שבה הוועדה והתכנסה ביום 28.4.08 ודנה בבקשת המבקש. בהחלטתה לא מצאה הוועדה לשנות מדרגת הנכות הנפשית שנקבעה למבקש, וקבעה כי המגבלות המיניות מהן הוא סובל אינן הפרעות אורגניות הגורמות לאין-אונות, כי אם תופעות הנכללות בתסמונת הפוסט טראומתית בגינה כבר הוכרו למבקש 20% נכות. לדברי הוועדה, העלאת דרגת נכותו של המבקש בגין מגבלות אלה תהיה משום "כפל נכויות". על החלטה זו הגיש המבקש ערעור נוסף בפני בית המשפט המחוזי.

בהחלטתו בערעור, הביע בית המשפט צער על כך שהוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה במפורש לקושי שצוין בהחלטתו הקודמת, משמע לחוסר הבהירות סביב השאלה אם אין האונות נכללה בנכות הנפשית שהוכרה למבקש עוד לפני שהוכרה במפורש על-ידי הועדה הרפואית בהחלטתה מיום 31.5.06, או שמא ההכרה בפגימה זו אינה צריכה לשנות את הנכות הנפשית הכוללת שיש לקבוע לו. כן דחה בית המשפט המחוזי את עמדת המשיב לפיה בעיותיו של המבקש בתחום המיני זכו להכרה מלכתחילה, ועובר להחלטה מיום 31.5.06. חרף דברים אלה, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בציינו כי משעניינו של המבקש נבחן פעמיים על-ידי הועדה הרפואית העליונה מאז שהוכר הקשר בין אין האונות לנכות הנפשית, ומשדרגת הנכות שנקבעה למבקש נסמכה על מכלול הנתונים, ובכלל זה בעיותיו המיניות של המבקש,

אין מקום להתערב בגובה הנכות שקבעה הועדה המהווה "קביעה רפואית". מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.

טוען המבקש במסגרת בקשתו, כי החלטת בית משפט קמא לוקה בסתירה פנימית ובכשל לוגי. לדבריו, אין זה ברור כיצד מתיישבת מסקנתו של בית המשפט בנוגע לקושי הכרוך בכך שדרגת הנכות של המבקש לא הועלתה בעקבות ההכרה באין האונות ממנה הוא סובל, עם האמון שרחש בית המשפט להחלטת הועדה הרפואית העליונה והימנעותו מלהתערב בה אך משום שזו בדקה את עניינו של המבקש פעמיים. לדבריו, החלטת בית המשפט המחוזי יוצרת תמריץ לועדות הרפואית לדבוק בקביעותיהן ולהתעלם מביקורת מפורשת של בית המשפט ומהדרישות שהוא מציב לה, מתוך הנחה שאם תעשה כן, יקבל לבסוף בית המשפט את עמדתה בנימוק שמדובר ב"קביעה רפואית". לטענת המבקש, הספק שנותר באשר להכללת בעיותיו המיניות בגדר דרגת הנכות שנקבעה צריך לפעול לטובתו. לאור כל האמור סבור המבקש כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולקבוע כי עם ההכרה באין האונות ממנה הוא סובל, יש להעלות את שיעור נכותו הנפשית.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא מלפני בית משפט זה, כי זכות לערעור בגלגול שלישי תיוחד למקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מהעניין שיש לצדדים הישירים לדיון בהכרעה במחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע" מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה בענייננו עניינה במחלוקת ספציפית בין הצדדים לדיון ואינה מעלה שאלה משפטית המשליכה על סוגיה כללית יותר.

זאת ועוד. כשם שציין בית המשפט המחוזי, הועדה הרפואית העליונה בדקה פעמיים את טענותיו של המבקש כשבפניה מלוא המידע הנוגע לעניינו, לרבות מגבלותיו המיניות שהוכרו באופן ספציפי בחודש מאי 2006. לאחר בחינת מלוא תמונת הנתונים, מצאה הועדה על-פי שיקול דעתה המקצועי, בכל אחת מן הפעמים, כי דרגת הנכות המתאימה למצבו הבריאותי של המבקש עומדת על 20%. כלל ידוע הוא כי בית המשפט יימנע מלהתערב בקביעות עובדתיות-רפואיות שנקבעו על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לכך ( רע"א 2658/08 ויזל נ' משרד הביטחון

(לא פורסמה, 23.6.2008) ; רע"א 4353/08 גולדברג נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 4.11.2008)). אכן, על הועדה הרפואית העליונה היה לבאר בהחלטתה באופן ברור יותר מדוע הותרה דרגת הנכות של המבקש על כנה לאחר שלכאורה הוכרה אצל המבקש בעיה נפשית נוספת, כך במיוחד כשלשם כך החזיר בית המשפט המחוזי את עניינו של המבקש אליה. עם זאת, שיעור הנכות אותו קבעה הועדה הרפואית נקבע על יסוד התרשמות כוללת ממצבו של המבקש על מכלול היבטיו, וכשם שציין בית המשפט המחוזי "אין מדובר באריתמטיקה גרידא". משכך, הגם שראוי היה שהועדה תספק מענה חד יותר לקושיות שהעלה בית המשפט המחוזי, אין הכרח כי אי עשייתה כן יוביל להתערבותו של בית המשפט.

הבקשה נדחית איפוא. משלא נתבקשה תגובה- אין צו להוצאות.