רע"א 4353/08 דוד גולדברג נ. קצין התגמולים

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר), על פיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959[נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ).

2.

המבקש, יליד שנת 1951, הוכר בראשית שנות השמונים כנכה צה"ל בגין חבלת ראש שנגרמה לו במהלך שירותו הצבאי (להלן: הנכות המוכרת ). בפני ועדה רפואית מחוזית שנתכנסה ביום 3.6.2007 טען המבקש שחלה החמרה במצבו המצדיקה העלאת אחוזי הנכות שלו. ביתר פירוט טען המבקש להחמרה בתנועות עמוד שדרה צווארי, וכן טען לקיומו של קשר סיבתי בין היווצרות הפרעה בידיו לנכות המוכרת.

הוועדה הרפואית המחוזית דחתה את טענות המבקש, והוא ערער על כך לוועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 8.11.2007. הועדה הרפואית העליונה שמעה את טענות המבקש ובא כוחו וכן בדקה את המבקש. הוועדה הרפואית העליונה זיהתה החמרה בתנועות הצוואר של המבקש, אולם לא נענתה לדרישתו להעלות את אחוזי הנכות הקבועים לו, בנימוק כי החמרה זו היא בגדר שלב בלתי מוסב בפגימתו, בהתאם ללשון סעיף 8(א) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל – 1969 (להלן: תקנות הנכים ). באשר לתלונות המבקש על הפרעה בידיו, קבעה הוועדה הרפואית העליונה שאין קשר סיבתי בין הפרעה זו לנכות המוכרת. אי לכך דחתה הוועדה הרפואית העליונה את ערעורו של המבקש.

3.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. לדבריו, ההחלטה שלא לקבוע לו דרגת נכות גבוהה יותר לוקה בחוסר סבירות קיצונית, לאור ממצאיה הקליניים של הוועדה הרפואית העליונה בדבר הגבלה קשה בתנועות. בהקשר זה טען המבקש כי הוועדה הרפואית העליונה לא נימקה כיצד החמרה כה קשה במצבו אינה קשורה כלל לנכותו.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש בנימוק שזכות הערעור של המבקש מוגבלת לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים לטענות משפטיות בלבד, בעוד כל טענותיו מופנות נגד הקביעות הרפואיות של הוועדה הרפואית העליונה, הנמצאות בשיקול דעתה הבלעדי. תחת שיקול דעת בלעדי זה כלולה הקביעה בדבר קיום או היעדר קשר סיבתי בין ההפרעות בידיים לנכות המוכרת, וכן ההכרעה בשאלה האם ההחמרה בתנועות הצוואר הינה שלב מוסב או בלתי מוסב בפגימה.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה חוזר המבקש על טענותיו בפני בית המשפט קמא בדבר היעדר הנמקה מספקת מצד הוועדה הרפואית העליונה, וכן טוען לפגיעה בזכות הטיעון שלו. המבקש טוען כי הוועדה הרפואית העליונה התעלמה מן המשמעויות של בדיקת ה- MRI

שנערכה לו. בנוסף, המבקש מפנה לכך שקביעות הוועדה הרפואית העליונה אינן עולות בקנה אחד עם קביעות המטפלים בו, וטוען שהתנהלות זו עולה כדי טעות משפטית ברורה שהצדיקה את התערבות בית המשפט קמא. עוד טוען המבקש כי הוועדה הרפואית העליונה נמנעה מלדון בשאלת קיומו של קשר סיבתי חלקי לפי החלופה שבתקנה 9(ג) לתקנות הנכים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה מצאתי כי דינה להידחות. הלכה היא מלפני בית משפט זה כי לא תינתן זכות לערעור בגלגול שלישי, אלא

כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) ). ביתר שאת נכונים הדברים כאשר עסקינן בבקשות ליתן רשות לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הוועדה הרפואית העליונה, שכן כאמור, עצם הערעור לבית המשפט המחוזי מוגבל לשאלה משפטית בלבד לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים (רע"א 54/08 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסמה,

8.4.2008); רע"א 7698/07 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים (לא פורסמה, 13.12.2007)).

6.

בעניין דנן, החלטת הוועדה הרפואית העליונה שלא לאשר למבקש העלאת אחוזי הנכות נובעת מנסיבותיו האישיות של המבקש ואינה מעלה סוגיות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינו. כידוע, מקום בו הערכאות דלמטה - הוועדה הרפואית העליונה ובית המשפט המחוזי - בחנו את הסוגיה לגופה, בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתן, ובפרט לא יתערב בקביעות עובדתיות-רפואיות אשר נקבעו על ידי הגורמים המוסמכים לכך ( רע"א

2658/08 ויזל נ' משרד הביטחון

(לא פורסמה, 23.6.2008)). כך גם במקרה הנוכחי. בנוסף, במקרה דנן, החלטת הוועדה הרפואית העליונה (אשר ניתנה לאחר שטענות המבקש נשמעו גם בפני וועדה רפואית מחוזית) גובשה לאחר שהוצגו טענותיו והוגשו מסמכים מטעמו, ולאחר שהמבקש נבדק בידי הוועדה. נוכח אלה אין ממש בטענת המבקש לפגיעה בזכות הטיעון הנתונה לו. כן מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לא נפל פגם בהנמקת החלטת הוועדה .

לאור האמור דין הבקשה להידחות. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.