רע"א 54/08 פלוני נ. משרד הביטחון - קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת למלשטריך-לטר ) בע"ש 892/07 מיום 12.11.07, בה נדחה ערעורו של המבקש, נכה צה"ל, על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 2.1.07, לפיה לא נתקבלה עמדתו כי יש להפריד לצורך קביעת שיעור נכותו, בעיות בתפקודו המיני מנכותו הנפשית הכללית.

ב.

אלה בתמצית תולדות הפרשה, כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי:

(1) המבקש, יליד 1949, הוכר בשלבים אחדים בנכויות: ב-1971 הוכר כנכה (10%) בשל חבלה אקוסטית עם טנטון; ב-1976 הוכר כנכה בתחום הנפשי (10%) בשל הפרעות פסיכונוירוטיות עם הגבלה בינונית בהסתגלות (סעיף 34(ב) לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות תש"ל-1969)); בשנת 2000 הועלתה דרגת הנכות הנפשית של המבקש ל-30% (סעיפים 34(ד) ו-33(ד)), שעניינם דיכאון מתמשך עם סימנים אובייקטיביים ניכרים,

תוך הגבלת הכושר התפקודי בצורה ניכרת. המבקש עתר לקביעת החמרה במצבו. ועדה רפואית מחוזית לא קיבלה עמדתו (25.3.03), וכך גם ועדה רפואית עליונה (1.7.03). המבקש עירער לבית המשפט המחוזי וערעורו נדחה (24.1.05) נוכח העובדה שמדובר בקביעה רפואית, אך נאמר כי יוכל לפנות באשר לנושא האורולוגי אותו העלה (התפקוד המיני) בהליך אחר.

(2) המבקש פנה בהתאם. ועדה רפואית מחוזית קבעה (5.7.06) כי הפרעות בתפקוד המיני כלולות בתסמונת הדכאונית ממנה סובל המבקש, ועל כן בנכות הנפשית שהוכרה. המבקש עירער לועדה הרפואית העליונה, וזו אישרה את הדברים, אף לאחר בדיקה במעבדת שינה מטעמה, ועיון בחוות דעת רפואית מטעם המבקש. אף הועדה סברה, כי ההפרעות בתפקוד המיני הן חלק מהתלונה הפסיכיאטרית הכללית. נקבע כי הסעיף המתאים למצב המערער הוא 33(ד) לתוספת האמורה (30% נכות), ולא 33(ה) כעתירת המבקש (50% נכות).

(3) בית המשפט המחוזי, אליו עירער המבקש, קבע כי המדובר בנושא רפואי מקצועי, וכי לא היתה מניעה שהועדה הרפואית העליונה – אשר כללה שני פסיכיאטרים ואורולוג – תמיין את הבעיה בתפקוד המיני, כשייכת לנכות הנפשית, כפי שעשתה, ולא נפל איפוא פגם משפטי בהתנהלותה. על כן נדחה הערעור.

ג.

(1) מכאן הבקשה הנוכחית, בה נטען כי המדובר בשאלה משפטית עקרונית, קרי, הטענה שאין לועדה רפואית הסמכה לקבוע שנכות תפקודית בהתאם למבחן מסוים כלולה במבחן אחר. לשיטת המבקש, משקיים מבחן נפרד הקובע נכות בתחום המיני (סעיף 24), אין מקום לועדה רפואית לקבוע כי הנכות בתחום האורולוגי (המיני) כלולה בנכות הנפשית. נטען גם כי הנושא לא נדון לגופו ולא נומק, ועל כן עוות דינו של המבקש, ומוצדקת זכאות ל-50% נכות לפי סעיף 34(ה) כאמור. נטען, כי סמכות הועדה היא לקבוע שיעור נכות ולא להכלילה בנכות אחרת. עוד נטען, כי הועדה הרפואית העליונה התעלמה מהחובה לאשפז את המבקש.

(2) בתשובה נטען, כי אין המדובר בנושא משפטי המצדיק רשות ערעור בגלגול שלישי, שכן עסקינן בהחלטה רפואית באשר למצב התפקודי של המבקש; עוד נטען, כי המבקש דחה המלצות לאשפוז, וכי החלטות הועדות הרפואיות היו מנומקות, ונקבע בהן כי הקשיים בתפקוד המיני הן חלק מן הדיכאון ממנו סובל המבקש.

ד.

(1) לאחר העיון לא ראיתי להיעתר לבקשה; אכן, ביסודה – חרף הלבוש הכללי שחפץ המבקש להעטות עליה – המדובר בנושא רפואי, ואין מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, שלגביה תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי. ונזכור, כי בנידון דידן, כפי שיפורט, ייחד המחוקק את הערעור אף לבית המשפט המחוזי לנקודה משפטית בלבד, לא כל שכן כשברשות ערעור עסקינן.

(2) המתוה הנורמטיבי בנושאים רפואיים ברור וגם הגיוני: את המומחיות ברפואה הניח המחוקק בידי המומחים לכך, הרופאים, אלא שהניח כי טעות לעולם חוזרת, ולכן יצר מבנה של ועדה רפואית מחוזית ומעליה ועדה רפואית עליונה (סעיפים 10, 12 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959), ואיפשר לערער על החלטותיהן לבית המשפט המחוזי בנקודה משפטית בלבד (סעיף 12א לחוק הנכים).

אכן, ההבחנה בשאלה מהי נקודה משפטית להבדיל מנושא רפואי, אולי אינה פשוטה ובהירה תדיר, אך ביסודה ברובא דרובא של הנושאים הנדונים בועדות הרפואיות עסקינן בשאלות הנסבות על "מומחיות שברפואה", ושעל כן עיקרן רפואי ולא משפטי; ניסיונות לשוות להן גוון משפטי בטענות הקשורות בסיווגים שונים על פי רוב קשה להלמם, בודאי כשהמדובר בגלגול רביעי של הנושא, לאחר שתי הועדות הרפואיות במידרג ובית המשפט המחוזי; ראו ע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז(2) 785,

796 (השופטת נתניהו), המציעה לבית המשפט כי לא "נעשה עצמנו לחכמי הרפואה, אלא נישאר בתחום תפקידנו כחכמי המשפט ונשאיר את העיסוק בתורת הרפואה לבקיאים", וכך במיוחד בנושאי נפש; רע"א 2863/04 רמון נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה) והאסמכתאות בפסקה 3 שם; רע"א 4652/04 אואקנין נ' משרד הביטחון (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה).

(3) בנושא המחלוקת דידן, קבע מחוקק המשנה הבחנות בין סעיף 33(ד) שעניינו "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים ניכרים, קיום צירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעות בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה ניכרת" – ובו 30% נכות, כפי שנקבעה למבקש – לבין סעיף 33(ה), שעניינו "הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיביים קשים בקיום קשרים בין-אישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח ההתמדה וברציה, המגבילות את הכושר התפקודי בצורה קשה". לסעיף האחרון עתר המבקש. לא למותר להזכיר כי סעיף 24 לתוספת, שאליו נדרש המבקש והעוסק באברי המין של הזכר, מפנה (ס"ק 11) בגדרי אין אונות על רקע נפשי – בין השאר – לקביעה לפי סעיף 33(ד), אך לא סעיף 33(ה) לו טוען המבקש.

(4) המבקש הציג את השאלה, כאמור, כטענה בדבר סמכותה של ועדה רפואית עליונה לכלול נזקי נכות אורולוגית בנכות נפשית, ולשיטתו אין לערב זאת בזאת בקביעת הנכות התפקודית. לשיטתו משקיים מבחן הקובע נכות בתחום המיני, אין להלום שמי שמוגבל אורולוגית ומינית בשל פגימתו המוכרת לא יזכה באחוזי נכות בגינם כיוון שנקבע כי הם נכללים בנכות הנפשית.

(5) חוששני כי לא אוכל לקבל טיעון זה. המדובר בנושא רפואי מובהק: כפי שציין בית המשפט המחוזי, מצבו של המבקש נבחן ביסודו בגדרי נכותו הנפשית. המחלוקת האמיתית שהיתה בין הצדדים היתה האם בא המבקש בגדרי סעיף 33(ה) אל מול סעיף 33(ד). כפי שראינו, עסקינן בדרגות שונות של הפרעה נפשית, זו חמורה מזו, שתוצאותיהן גם אחוזי נכות שונים -30 אל מול 50. למבקש נקבעה הדרגה הקלה יותר, שאף היא אינה קלה כלל, והוא חותר לדרגה שמעליה– אם כן, עניין רפואי מובהק ככל משפטו וחוקתו. אין צורך גם להכביר מלים על כך, שלא אחת, במציאות הרפואית והאנושית, חובקת נכות פלונית נכות אחרת בתוך גדריה.

(6) אציין כאן כי עיינתי בכל החומר הרפואי שנאסף לתיק, החל משנת 2000, וכן בפסקי דינו של בית המשפט המחוזי בשני הסבבים. בולט לעין, כי עניינו של המבקש עבר בפני קבוצה גדולה של רופאים, מהם מספר פסיכיאטרים וכן רופאים בתחום הנוירולוגי, האורולוגי והפנימי. מסקנת כולם, מאז שנת 2000 ועד 2007, היתה דומה. בכל אחת מן הועדות, המחוזיות והעליונות, תועדו בפירוט ניכר התלונות והמצב הרפואי כפי שראתה הועדה. הועדה הרפואית העליונה האחרונה, שבדקה את המבקש פעמיים, ב-17.10.06 וב- 2.1.07 (הפעם השניה –לאחר בדיקת זיקפה בשינה כאמור) כללה שני פסיכיאטרים ואורולוג, וציינה כלהלן:

"לאור תוצאות הבדיקה של זקפה לילית ובתלונות החולה שהינן בעיקרן היעדר חשק מיני, שהוא לדעת הועדה מרכיב ממרכיבי הדיכאון. לאור זאת הועדה סבורה שההפרעות בתפקוד המיני הינן חלק מהתלונה הפסיכיאטרית הכללית ולכן גם כלולה באחוזי הנכות הפסיכיאטרית שהוכרו לו".

אין עילה להתערבות בכך; הערכת הקושי שנתקל בו המבקש בתחום התפקוד המיני כחלק מן הקושי הנפשי בדרגה של סעיף 33(ד) שנקבע למבקש, היא הערכה רפואית מובהקת, שאף סעיף 24 (11) מפנה לשכמותה; ואכן המדובר בהקשר המיני בפן מסוים של מכלול הקשרים הבין-אישיים שאליו נדרש סעיף 33 (ד), כפי שציין בית המשפט המחוזי. הפירוט הרב של תלונות המבקש ועצם שליחתו על-ידי הועדה הרפואית העליונה לבדיקה במעבדת השינה, מצביעים – בכל הכבוד – על רצינות מקצועית, וסופה הכרעה הועדה שאין מקום להתערבות משפטית בה. כשלעצמי, לא ראיתי גם דופי בהנמקה שניתנה (ראו רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (לא פורסם).

ה.

כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה. בנסיבות לא ראיתי לעשות צו להוצאות.