רע"א 5046/09 יאיר קליר נ. קצין התגמולים משרד הביטחון

לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר) בע"ו 10722-02-09 מיום 4.5.2009 שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה בעניינו.

1.

במהלך שירותו הצבאי החל המבקש, יליד 1980, לסבול ממיגרנות קשות והוכר כנכה בגין פגימה זו. ועדה רפואית עליונה מיום 21.6.2007 קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 29(11)א II

לתוספת לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן: תקנות הנכים ) מותאם. על בסיס הסכמת הצדדים הוחזר הדיון בעניינו של המבקש לוועדה רפואית עליונה בהרכב חדש (להלן:

הוועדה ), אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 20% לפי סעיף 29(11)א III

לתוספת לתקנות הנכים, מותאם. סעיף 29(11)א לתוספת לתקנות הנכים עניינו אנצפלופטיה - ירידה ברמה הקוגניטיבית בדרגות שונות (סעיף קטן II עניינו ירידה ברמה הקוגניטיבית בצורה קלה ואילו סעיף קטן III

עניינו ירידה ברמה הקוגניטיבית בצורה בינונית). הוועדה ציינה בהחלטתה כדלקמן:

"הועדה מתרשמת מקיום מיגרנה בצורה קשה, עמידה לטיפולים וגורמת לקשיי תיפקוד ניכרים. כיון שאין בספר התקנות סעיף הדן בכאבי ראש ככלל ובמיגרנה בפרט, הנכות נקבעת כהערכה המקובלת על הרופאים בועדות לאורך השנים. הועדה מקבלת את הערעור וקובעת נכות צמיתה בשיעור 20%, לפי סעיף 29(11)א III מותאם.

בהתייחס לחוו"ד של ד"ר ריבר, הועדה מקבלת את מסקנתו בענין חומרת המיגרנה אך לא את קביעת אחוזי הנכות החורגים מכל מה שמקובל כקביעת נכות במחלה זו בועדות רפואיות".

2.

על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בערעורו טען נגד דרגת הנכות שנקבעה לו על ידי הוועדה וכן טען כי היה על הוועדה להחיל מבחן מותאם לפי המקרה הספציפי שלפניה ולא על פי מה שמקובל בוועדות רפואיות קודמות ביחס לנכים אחרים.

3.

בית המשפט המחוזי ציין כי הוועדה שמעה את טענות המבקש ובדקה אותו, עיינה בכל המסמכים לרבות חוות דעת המומחה מטעם המבקש, וכן קיבלה לבקשתה את רשימת הטיפולים התרופתיים והלא תרופתיים שהמבקש קיבל. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אין חולק שבתקנות הנכים אין כל מבחן המתייחס לנושא מיגרנה. לפיכך, קמה סמכותה של הוועדה, מכוח תקנה 11 לתקנות הנכים, להתאים סעיף פגימה אחר מתוך התקנות. במקרה זה בחרה הוועדה להתאים את סעיף 29(11)א III לתוספת. בית המשפט המחוזי קבע כי בחירת הסעיף המותאם נמצאת בשיקול דעתה של הוועדה. קביעת דרגת הנכות היא קביעה רפואית מקצועית ונמצאת בלב ליבה של העשייה של הוועדה הרפואית העליונה. ערכאת הערעור של בית המשפט המחוזי מוגבלת בסמכותה לדון אך ורק בנקודות משפטיות. לבית המשפט חסר הידע הרפואי על מנת לקבוע את גובה דרגת הנכות המתאימה למצבו של המבקש. עובדתית, קבע בית המשפט המחוזי, הוועדה בחנה את מצבו הספציפי של המבקש בהתייחס לכל המסמכים שעמדו לפניה. הוועדה ציינה כי התאמת סעיף הפגימה תואם החלטות של ועדות רפואיות אחרות כעובדה נוספת, מחזקת, שכמובן אינה חוליה בשרשרת קבלת ההחלטה הספציפית בעניינו של המבקש.

4.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי לא התמודד עם הסוגיות המשפטיות שעלו בבקשתו. לטענתו, הוועדה התעלמה מהוראות תקנה 11 לתקנות הנכים שלפיה במקרה שהמבקש לוקה בפגימה שאינה מנויה בתוספת " ויש בתוספת פגימה שממנה נובע אך ורק ליקוי בכושר אותה פעולה באותה מידה או במידה קרובה לה, תיקבע לגבי אותו נכה בשביל אותה פגימה דרגת נכות כדרגת נכות שנקבעה בתוספת לגבי אותה פגימה ". לדבריו, משעה שקבעה הוועדה כי המבקש סובל ממגרנה קשה, היה עליה ליישם את פריט הנכות שבסעיף 29(11)א V שבתוספת, הדן בירידה ברמה הקוגניטיבית בצורה קשה. כן טוען המבקש כי הוועדה שגתה בהנמקתה, שכן תקנה 2 לתקנות הנכים קובעת כי יש לקבוע את דרגת נכותו של נכה בהתאם למבחן החל על אותו נכה קונקרטי ולא על פי מה שמקובל לטענתה בוועדות רפואיות בעבר באשר לנכים אחרים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ראשית, הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים למחלוקת, ומשכך אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: רע"א 54/08 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים (לא פורסם, 8.4.2008; רע"א 1057/08

אשל נ' מדינת ישראל קצין התגמולים (לא פורסם, 4.11.2008)].

שנית, לגופו של עניין, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי טענותיו של המבקש מתמקדות באופן קביעת אחוזי הנכות, עניין המצוי בלב שיקול דעתה של הוועדה, וככלל אינו מעורר שאלה משפטית [השוו: רע"א 7481/08

פלוני נ' משרד הביטחון, קצין התגמולים (לא פורסם, 24.9.2008); רע"א 906/08 שררה נ' קצין התגמולים משרד הבטחון (לא פורסם, 23.11.2008)]. משאין בתוספת לתקנות הנכים מבחן המתאים לפגימה של הנכה שעניינו עומד לפני הוועדה, עליה "להתאים" לו מבחן אחר המצוי בתוספת, בהתאם לכללים שנקבעו בתקנה 11 לתקנות הנכים, וכך עשתה הוועדה בענייננו. אין בידי לקבל את טענת המבקש כי הוועדה קבעה למבקש דרגת נכות הפחותה מהפגימה שממנה הוא סובל, וממילא הדבר נתון לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. אשר לטענתו כי הוועדה הסתמכה על קביעות של וועדות קודמות בקביעת סעיף הפגימה המתאים במקרה כזה, מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בעובדה מחזקת להחלטתה של הוועדה כי זהו סעיף הפגימה המתאים. כמו כן, יצויין, כי הסתמכות על החלטות וועדות קודמות תורמת לאחידות ולשוויון [השוו: ע"א 2488/01 בן שימול נ' קצין התגמולים , פ"ד נז(2) 825, 832 (2003)].

6.

נוכח כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.