רע"א 3169/17 פלוני נ. קצין התגמולים

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"ו 5266-11-16, כבוד השופטת ח' וינבאום וולצקי ), במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית עליונה בענייננו.

המבקש, יליד 1948, הוכר בשנת 1970 כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים ). ב שנת 1971, החליטה ועדה מחוזית להקטין את שיעור אחוזי הנכות שהוקנו למבקש מ-30% ל-10%. בשנת 2015, פנה המערער בבקשה לבדיקה מחדש, בטענה להחמרת נכותו המוכרת. ועדה רפואית מחוזית קבעה כי אכן קיימת החמרה במצבו, בשיעור 10%. הוועדה ייחסה את מחצית ההחמרה, בשיעור 5%, לפגיעה בתקופת שירות הצבאי – כך שאחוז נכותו הכולל של המבקש הועמד על 15%. המערער ערער על החלטה זו בפני ועדה רפואית עליונה, שלא מצאה לשנות מהחלטת הוועדה המחוזית.

בית המשפט המחוזי, בפסק דינו מושא הבקשה שבפניי, דחה את ערעור המבקש על הכרעת הוועדה הרפואית העליונה. נקבע כי ההחלטה לייחס חלק מההחמרה לפגיעה המוכרת הנה החלטה רפואית טהורה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות. כן הוכרע, כי העובדה שהמערער לא נשלח לבדיקת MRI

אינה מהווה פגם משפטי. במסגרת החלטתו, הוסיף והתייחס בית המשפט קמא גם לטענות המבקש שהועלו ביחס להחלטת הוועדה הרפואית משנת 1971, להוריד את אחוזי נכותו. נקבע כי ביחס להחלטה זו חלה התיישנות. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה לא חלה התיישנות באשר לא היה באפשרותו לדעת מהם נימוקי הוועדה. נקבע כי המבקש לא פעל לאורך השנים לקבלת פרוטוקול הוועדה, אלא "התעורר" רק בשנת 2015, בשל מצוקה כלכלית שפקדה אותו.

2.

במוקד הבקשה שבפניי, ניצבת טענת המבקש, המייצג את עצמו, לפיה אין הלימה בין פגיעותיו לבין שיעור הנכות שנקבע. לשיטתו, יש להשיב על כנו את שיעור אחוז הנכות בסך 30% שנקבע מלכתחילה, ולהוסיף אליו 20% נוספים בגין החמרה – כך שייקבעו לו אחוז נכות על סך 50%. בהקשר זה, שב המבקש על טיעונים שהעלה בפני בית משפט קמא, לפיהם יש לזקוף את מלוא ההחמרה במצבו לפגיעה בשירותו הצבאי, ולא לגילו. עוד טען, כי נדרשה בדיקת MRI

לשם הכרעה – ובהיעדרה נפל פגם מהותי בהליך, וכן כי היה על הוועדה להתייחס גם לנכות בגין הקרנה לגפיים התחתונות.

לצד האמור, המבקש שב והתייחס להחלטת הוועדה הרפואית משנת 1971. לטענתו, לא חלה התיישנות ביחס להחלטה, לנוכח הוראות סעיף 7 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות ), העוסק ב השעיית מרוץ תקופת ההתיישנות עקב התנהגות פסולה של הנתבע. בענייננו, כך נטען, המשיב העלים ממנו את נימוקי הוועדה עד שהמבקש גילה אותם בשנת 2015.

עוד טען המבקש, כי לא נקט בהליכים להגדלת אחוזי הנכות מאז שנת 1971, משום שהאמין כי עליו להיאבק במגבלות הפגיעה, אך בעקבות שינוי קיצוני במצבו הכלכלי והליכי פשיטת רגל נגדו, החליט להגיש את התביעה.

3.

דעתי היא כי דין הבקשה להידחות.

עוסקים אנו בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. בבקשות מסוג זו, מעבר להרמת הנטל הנדרשת בבקשות רשות ערעור באופן כללי, מתווספת העובדה שמדובר ברשות ערעור בנושא החוסה תחת צלו של חוק הנכים. סעיף 12(א) לחוק זה קובע כי ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדה רפואית עליונה יהיה "בנקודה משפטית בלבד". סעיף 34(א) קובע הוראה דומה בנוגע לערעור על החלטת ועדת ערעור. קל וחומר שרשות ערעור לבית משפט זה תוגבל בהתאם לאותו הסייג (ראו למשל: רע"א 7965/15

פלוני נ' קצין התגמולים (17.12.2015); רע"א 2563/14

קידר נ' קצין התגמולים ( 18.8.2014 ); רע"א 2107/15

בכר נ' קצין התגמולים (26.4.2015)).

במקרה דומה הביאה השופטת ע' ארבל את הדברים הבאים, אשר הולמים ביותר אף את ענייננו:

"הלכה היא מלפני בית משפט זה כי לא תינתן זכות לערעור בגלגול שלישי, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). ביתר שאת נכונים הדברים כאשר עסקינן בבקשות ליתן רשות לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור על הוועדה הרפואית העליונה, שכן כאמור, עצם הערעור לבית המשפט המחוזי מוגבל לשאלה משפטית בלבד לפי סעיף 12א(א) לחוק הנכים" (רע"א 4353/08 גולדברג נ' קצין התגמולים , פס' 5 (4.11.2008)).

בענייננו, השאלה המתעוררת היא בעיקרה עובדתית ולא משפטית. משכך, ברי כי המבקש לא עמד במשוכה של בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. ואבהיר.

4.

המבקש טוען לפגמים בבדיקות הוועדות הרפואיות, עקב אי ביצוע בדיקת MRI , אשר לגישתו הינה בדיקה נחוצה בעניינו. מדובר בשאלה מקצועית-רפואית גרידא, אשר ככלל בית משפט לא יתערב בה. גם אם ייתכן חריג לכך, אין זה המצב בענייננו. המבקש טוען כי חברי הוועדה הרפואית הודו כי לצורך ניתוח גב תידרש בדיקת MRI

– אולם אין להסיק מכך שלצורך אבחון וקביעת אחוזי נכות בהכרח נדרשת גם כן בדיקת MRI . טענה עובדתית מסוג דומה היא טענתו בדבר התעלמות הוועדות הרפואיות מהשלכות הנכות בעמוד שדרה מותני לצורך קביעת אחוזי הנכות – גם טענה זו עוסקת בשאלה מקצועית-רפואית מובהקת.

המבקש הציג את חוות דעת המומחה מטעמו על מנת לתמוך בטענותיו, אולם כפי שנפסק בעבר – בגדר כלל אי ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים – נכללת גם העדפת חוות דעת מומחה אחת על פני השנייה:

"הלכה פסוקה היא כי ככלל בית המשפט לערעורים אינו מתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית. כלל זה טומן בחובו ממצאים שנקבעו על סמך העדפת חוות דעת של מומחה על פני חוות דעת של מומחה אחר

[...]

בית המשפט שלערעור יתערב רק כאשר מסקנותיה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את הראיות אינן מבוססות על פניהן וכשהתשתית העובדתית מופרכת או בלתי סבירה בעליל" ( ע"א 1411/11

שירותי בריאות כללית נ' מאיר אברמוביץ , פס' 4 לפסק דיני (6.5.2013)).

כך אף בהקשר הספציפי של עבודת הוועדות הרפואיות לפי חוק הנכים, ולשיקול דעתן בנוגע לסוג הבדיקות עליהן הן מסתמכות בקביעת אחוזי הנכות:

"כן מקובלת עלי העמדה שהוועדה רשאית לבצע בדיקות תפקודיות, ולהעדיף את תוצאותיהן על פני תוצאותיה של בדיקת הדמיה (דוגמת EMG ). החלטות כגון אלו הן במסגרת שיקול הדעת הרפואי של הוועדה. העדפת חוות דעת מומחה אחת על רעותה על ידי הוועדה - הינו בגדר קביעה עובדתית, שאיננה עונה על הדרישה לקיומה של נקודה משפטית שסוללת את הדרך לקיומה של זכות ערעור" ( רע"א 8233/11

כהן נ' מדינת ישראל , פס' 5 (27.9.2012)).

5.

מצאתי לנכון להתייחס גם לטענת אי-ההתיישנות שהעלה המבקש. המבקש טוען כי על החלטת הוועדה המחוזית משנת 1971 חל סעיף 7 לחוק ההתיישנות, הקובע כי מרוץ תקופת ההתיישנות יושעה במצב של הטעיית התובע על ידי הנתבע או מי מטעמו. לטענת המבקש, המשיב העלים ממנו את פרוטוקול הוועדה הרפואית ומאחר שהמבקש לא נחשף לנימוקי הוועדה, החליט שלא לערער על החלטתה בנוגע לאחוזי הנכות.

אומנם, ייתכן שכפי שטוען המבקש, לו היה יודע מהם הנימוקים שהביאו לקביעת אותם אחוזים, היה בוחר לערער על ההחלטה. אולם, משלא הגיש תובענה, והמבקש אף לא פנה לקבלת נימוקי הוועדה – הטענה כאילו הוסתרו ממנו בכוונה אותם נימוקים אינה עומדת. לו סבר המבקש בזמנו שנימוקי הוועדה עשויים להשפיע על החלטתו האם להגיש תובענה – היה צריך לבקש להיחשף אליהם. עצם העובדה שהמשיב לא מסר את הנימוקים מיוזמתו, אינה מספיקה במקרה זה כדי להקים את טענת ההטעיה, הדרושה לשם השהיית מרוץ תקופת ההתיישנות לפי סעיף 7 (לעיון נוסף בסוגית ההתיישנות בהקשר זה ראו גם ספרו של אילן לוי זכויות נכים, נפגעים ומשפחותיהם במשפט הישראלי , בעמ' 176 (2016)). אין בכך לבקר את המבקש, אלא להסביר מדוע טענת ההתיישנות שהיא חלק משיטתנו המשפטית, מעוררת קושי בבקשתו.

6.

לבסוף אתייחס לטענת המבקש בדבר אי סמכותה של הוועדה לפצל פגימה מוכרת אחת למספר סעיפי ליקוי זהים, ובדבר שינוי הקשר הסיבתי. המערער טוען שבכך שהוועדה זקפה חלק מהשינוי באחוזי הנכות להזדקנותו של המבקש – שינתה למעשה את הקשר הסיבתי בניגוד לסמכותה. מקובלת עלי בעניין זה עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה מדובר בקביעה רפואית, אשר אף בהתחשב בגילו של המבקש אינה חורגת ממתחם הסבירות. לא הוכח כי נפלה טעות בקביעה לפיה חלק מההחמרה במצבו של המבקש אינה נובעת מפגיעתו בזמן שירותו, אלא כתוצאה מגילו.

במישור הנורמטיבי נאמר כי הכלל על פי תקנה 8 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 מאפשר קביעה כזו של הוועדה הרפואית. על מנת לטפל במצבים בהם התפתחות בפגימה אינה נובעת מהחמרת הבעיה הרפואית שנגרמה לנכה בזמן שירותו, תקנה 8 יוצרת הבחנה בין החמרה שיש לייחס לפגימה המוכרת, הקשורה לשירות הצבאי, לבין החמרה שאין לייחס לפגימה המוכרת. תכלית זו של תקנה 8 הובהרה כבר בעבר על ידי בית משפט זה בדברים הבאים:

"הגדלת אחוזי הנכות עקב הרעה במצבו של הנכה ועקב התפתחות מחלתו איננה מחייבת בהכרח הגדלת שיעור ההחמרה שיש לזקוף על חשבון השירות הצבאי. ישנן התפתחויות, שהן פועל יוצא של מהלכה הטבעי של המחלה, ואשר אין קשר סיבתי בינן לבין החמרת המחלה על-ידי השירות" (ע"א 140/89 קצין התגמולים נ' צבי גולומבק , פס' 5 לפסק דינו של הנשיא מ' שמגר , פ"מ מה(3) 023 (1991)).

תקנה 8 מתייחסת למצב של היפגמות המערבת גם חלק הקשור לפגיעה המוכרת אשר מזכה את הנכה בתגמולים, וגם חלק שאינו, כדוגמת כזה הנגרם מהזדקנות הנכה. במקרים בהם לא ניתן להבדיל באופן מתקבל על הדעת בין חלקים האמורים – ניתן, על פי שיקול דעת, לקבוע דרגת נכות השווה לחלק מסוים מתוך אחוזי הנכות. השאלה האם ניתן לבצע הפרדה זו הינה שאלה מקצועית-רפואית, אשר מטבע הדברים לעיתים תוכרע לטובת הנכה, ולעיתים לרעתו. בהחלטה מקצועית זו של הוועדה לא מצאתי מקום להתערב מבחינה משפטית.

7.

דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות.