רע"א 7965/15 פלוני נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיאה י'

ענבר , השופטת י' שבח ו ש' שוחט ) בע"ו 15011-04-15 מיום 22.10.15, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (השופטת ע' רביד – יו"ר, ד"ר ע' כץ ועו"ד ד' יערי ) בע"נ 27350-09-10 מיום 12.3.15. ועדת הערעור קבעה, כי התסמונת הפוסט טראומתית ממנה הוא סובל היא בשיעור של 30% מסך כל נכותו הנפשית – שהיקפה טרם הובהר.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקש, יליד 1957, התגייס לצה"ל בשנת 1974 ושירת בחיל החימוש כבוחן תחמושת. בשנת 1977, חודש לפני שחרורו, נסע המבקש במלגזה שהובילה תחמושת, לרבות פצצות. מסיבה לא ברורה, התהפכה המלגזה והמבקש נלכד למרבה הצער תחת ערימת התחמושת עד שחולץ. ביום 10.12.09 הגיש המבקש תביעה לקצין התגמולים להכיר בו כסובל מבתר-חבלה (פוסט טראומה), בעקבות התאונה שעבר. המבקש הופנה לפרופ' מסטר, וזה הגיש חוות דעת בעניינו ביום 30.6.10. ביום 30.8.10 החליט המשיב, כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין התסמונת הבתר-חבלתית ממנה סובל המבקש, וכי אותה תסמונת מהוה 30% מסך נכותו הנפשית הכוללת.

א.

המבקש עירער על החלטת המשיב בועדת הערעור. במסגרת זו הוגשו שתי חוות דעת של מומחים מטעמו – חוות דעתו של פרופ' קנובלר מיום 26.10.09 וחוות דעתו של ד"ר לנדא מיום 30.1.11; שני המומחים סברו, כי יש להכיר בתסמונת הבתר-חבלתית כאחראית ל-100% מהנכות הנפשית, שכן אין אפשרות להפריד בין תסמונת זו לנכות הנפשית הכוללת. המשיב, מצידו, הגיש שלוש חוות דעת של פרופ' מסטר – מימים 30.6.10, 20.6.11 ו-4.1.12 – בהן נאמר, כי התסמונת הבתר-חבלתית מהוה 30% מן הנכות הנפשית הכוללת. ביום 12.7.12 דחתה ועדת הערעור את ערעור המבקש. בפסק-הדין נכתב, כי "המערער משיקוליו הוא טרם הסכים לעמוד בפני ועדה רפואית לצורך קביעת נכותו הנפשית, ולכן טרם נקבע שיעור הנכות ממנה הוא סובל על-ידי ועדה רפואית". ככל שניתן להבין מהבקשה שבפנינו, דומה כי כך המצב גם כיום. המבקש עירער על פסק-הדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ביום 31.10.13 החזיר בית המשפט המחוזי את התיק לועדת הערעור שתמנה מומחה מטעמה, אשר יחוה דעתו באשר למשקלה של התסמונת הבתר-חבלתית במכלול הנכות הנפשית של המערער – שליש, 100% או כל שיעור אחר שבין אלה.

ב.

הועדה הרפואית מינתה את ד"ר חלבן כמומחה רפואי מטעמה, וחוות דעתו הוגשה ביום 8.5.14. בחוות הדעת צוין, כי "אני קובע לפי מיטב שיפוטי הקליני שהחלק בתמונה הקלינית שיש לייחס להפרעה הפוסט טראומטית הינו שליש לכל היותר" (עמוד 15 לחוות הדעת). יצוין, כי קביעת המומחה הסתמכה בעיקר על הזמן הרב שחלף מבלי שהמבקש יתלונן על בעיה נפשית – זאת חרף הקשר שקיים עם גורמים טיפוליים. ביום 12.3.15 חזרה ועדת הערעור ודחתה בפסק דין מפורט את ערעור המבקש; זאת תוך שנקבע, בין היתר, כי (1) המבקש החל לסבול מהפרעות הסתגלות עם מות אביו בשנת 2000; (2) התפרצויות הזעם מהן סובל המבקש אינן תוצאה של ההפרעה הבתר-חבלתית ממנה הוא סובל, אלא יש ליחס זאת – בין היתר – לצריכה מוגברת של אלכוהול ותרופות ללא מרשם. ערעור המבקש בבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא ביום

22.10.15, משנמצא כי אין עילה להתערבות בממצאי ועדת הערעור; מכאן בקשת רשות הערעור.

הבקשה

ג.

נטען, כי לא הוכח כדבעי קיומן של הפרעות נפשיות עובר לגיוס המבקש – וממילא אין אפשרות לקבוע שהתאונה החמירה את מצבו הנפשי, ולא יצרה אותו במלואו. לשיטת המבקש, חוות דעתו של המומחה מטעם הועדה הרפואית, ד"ר חלבן,

מבוססת על ספקולציות ולא על ראיות. כן הועלו כנגד המומחה טענות שונות בדבר דרך פעולתו. עוד הוסיף המבקש וטען, כי שגה ד"ר חלבן כשקבע שחלק מתסמיניו (לדוגמה פרצי אלימות) אינם אופניים להפרעה בתר-חבלתית. המבקש טוען, כי הספרות המקצועית קובעת שהפרעת אישיות מתועדת עד הילדות המאוחרות, דבר שלא קיים בעניינו – וממילא אין אפשרות לקבוע כי סבל מהפרעות נפשיות עובר לגיוסו. לחלופין נטען, כי מצבו הנפשי של המבקש עובר לגיוסו מהוה "גולגולת דקה"; קרי, הפרעותיו הנפשיות הקיימות של המבקש אמנם החמירו את הפגיעה הנפשית שנגרמה עקב התאונה, אך על המשיב לשאת באחריות לכך.

הכרעה

ד.

עיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, וסבורני שאין מקום להיעתר לה. בית משפט זה ישקול בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי כאשר היא מעלה שאלה משפטית עקרונית החורגת ממחלוקת הצדדים, או כאשר ההכרעה בבקשה נדרשת לשם מניעת עיוות דין חמור. בקשה זו אינה מסוג הבקשות הללו. נזכור, כי סעיף 34(א) לחוק הנכים אף מסייג מפורשות ערעור לבית המשפט ל"נקודה משפטית בלבד" (ראו למשל רע"א 2563/14 קידר נ' קצין התגמולים (2014); רע"א 2107/15 בכר נ' קצין התגמולים , פסקה י' (2015)); ואנו ענייננו בשאלה רפואית בעיקרה.

ה.

בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בהכרעות של ערכאות קודמות אשר העדיפו חוות דעת מקצועית אחת על פני אחרת – ובמיוחד כך כשעסקינן בעניין רפואי (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(2) 142, 171, פסקה 1 לפסק-דינו של השופט בייסקי (1991); ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ , פסקה 4 לפסק-דינו של השופט הנדל (2013)). כמובן לא כל שכן כך כאשר מדובר במומחה מטעם בית המשפט, ולעניין זה רוב מלים אך למותר (ראו ע"א 8939/01

אביצור נ' חפציבה בע"מ , פ"ד נז(6) 83, 94, פסקה 10 לפסק-דינו של השופט ג'ובראן (2003)). כאמור, חלק מטיעוני המבקש מופנים כנגד חוות דעתו של ד"ר חלבן במישור המקצועי. כך, לדוגמה, המבקש מפנה לציטוט מספר פסיכיאטרי כדי לטעון נגד קביעת המומחה, לפיה סבל מהפרעות נפשיות עובר לגיוסו. חוששני, כי אין להלום טענות אלה. דעת לנבון נקל, כי התערבותו של בית משפט שלערעור בכגון דא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים מובהקים בלבד, לא כל שכן בגלגול שלישי, ואין מקום לחרוג מכך בענייננו. ד"ר חלבן הסביר בחוות דעתו, כי חלק מתסמיני המבקש מתאימים להפרעת אישיות ולא לתסמונת בתר-חבלתית; עוד הסביר המומחה, כי יתכן שתסמינים אלה יופיעו לראשונה בשלבים מתקדמים בחיים, בהם האדם אינו נמצא במסגרת מסודרת כמו בית ספר או צבא. ויודגש, הערכתו של ד"ר חלבן מבוססת, בין היתר, על שתי פגישות שערך עם המבקש ועל נסיונו המקצועי רב השנים . אין לקבל איפוא את טענת המבקש, לפיה המומחה הסתמך על ספקולציה בלבד. עוד אוסיף בהקשר זה, כי – עם כל ההבנה למצב הרפואי ולרגישות הבאה עמו – מיטיב היה המבקש לעשות אילו נמנע מהעלאת טענות חסרות ביסוס בנוגע לחוסר תום לב ושיקולים זרים מצד המומחה, שאין בהן אלא פגיעה לשווא בשמו הטוב של המומחה; ראו בהקשר זה את מעשה "זיגוד וטוביה" המופיע בתלמוד הבבלי, מסכת פסחים , דף קי"ג ע"ב, שם מתואר עונשו של זיגוד – אשר העיד כעד יחיד כנגד טוביה – ונענש על כך שהעלה טענות שאינן מבוססות (שכן רק "עַל-פִּי שְׁנֵי עֵדִים, אוֹ עַל-פִּי שְׁלֹשָׁה-עֵדִים--יָקוּם דָּבָר" ( דברים

י"ט, ט"ו)), אשר אין בהן אלא פגיעה בשמו הטוב. כאמור, איני רואה במקרה דנא מקום ובסיס משפטי להתערבות בהערכתו המקצועית של ד"ר חלבן.

ו.

עתה – לטענת הגולגולת הדקה. על טענה זו נאמר, כי "הרעיון הוא שהמזיק אחראי גם לנזקים שנבעו ממצבו הגופני יוצא הדופן של הניזוק. תכונותיו של האדם הנפגע, כגון מצבו הפיזי הירוד או כושרו להרוויח יותר מאחרים, אינן עשויות בעיני החוק 'להרחיק' את הנזק ממעשה העוול הנדון, אף אם בפועל יש להן משום השפעה מסוימת בקשר להגדלת אותו הנזק" (אמנון כרמי בריאות ומשפט , 312-311 (2003); ראו גם ד"נ 12/63 ליאון נ' רינגר , פ"ד יח(4) 726 (1964)). בע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח מנחם אלברט ז"ל , פ"ד סב(1) 330, פסקה 12 לפסק-דינו של השופט – כתארו אז – גרוניס (2006), נכתב:

"הסוגיה עימה מתמודד בית המשפט בסיטואציה של 'גולגולת דקה' עניינה השפעת נתוניו של התובע על תוצאות העוולה (ההדגשה במקור – א"ר). בהקשר זה לא מתעוררת שאלת הקשר הסיבתי העובדתי, שכן ברור כי העוולה הינה 'גורם בלעדיו אין' לנזק אף אם הוא בלתי צפוי. במילים אחרות, בסיטואציה של 'גולגולת דקה' אין האדם המעורב סובל מנזק כלשהו, אלא שמעשה העוולה מביא לנזק גדול מאשר אצל אחר שאינו בעל 'גולגולת דקה'. לעומת זאת, במקרה של החמרת מצב קיים סובל האדם המעורב מנזק מוקדם שאין מקורו בהכרח בעוולה. ואולם, העוולה גורמת להגדלתו של נזק זה. הבעייתיות שמציב מקרה כגון זה נוגעת להבחנה בין הנזק שנגרם כתוצאה מהעוולה לזה שהיה קיים אף טרם ביצועה"

כאמור, המבקש מעלה טענת "גולגולת דקה" כמענה לקביעת המומחה, לפיו סבל מהפרעת אישיות שאינה קשורה לתאונה שעבר בעת שירותו הצבאי. קרי, לשיטת המבקש, היקף הנזק הנפשי שנגרם לו הושפע ממצבו הנפשי הקיים ויש לפצותו על כך. חוששני, כי הטענה אינה מבוססת כדבעי. מעיון בחוות הדעת הרפואיות שצורפו לבקשה

– כולל אלה שהוגשו על-ידי מומחים מטעם המבקש – עולה, כי אין הן מתייחסות לממשק בין ההפרעה הבתר-חבלתית לבין ההפרעות האחרות, וממילא אין הן מציינות שההפרעות הנפשיות הקיימות שימשו כ"מכפיל נזק" להפרעה הבתר-חבלתית. דומה, כי המבקש מסתמך על משפט אחד בחוות דעתו של ד"ר חלבן שציין, כי "רק לאחר השחרור הוא עמד בפני הצורך להסתגל למצב בו הוא נדרש לתפקד כבוגר עצמאי; ומכאן באו לידי ביטוי למיטב הערכתי הקווים האישיותיים הבעייתיים שיחד עם ההפרעה הפוסט טראומתית וההפרעות האחרות שמניתי הביאו להתפתחות התמונה הקלינית הקשה" (עמוד 14 לחוות דעתו). אם כן, ד"ר חלבן מציין שמצבו הנוכחי של המבקש הושפע ממספר גורמים – אך קשה לקרוא את חוות דעתו ככזאת המצביעה על קשר סיבתי חד-כיווני בין מצבו הנפשי של המבקש עובר לגיוסו לבין ההפרעה הבתר-חבלתית. בהיעדר קשר סיבתי, אין מקום לדון בשאלות קיומה של גולגולת דקה והחמרה בגינה.

ז.

איני נעתר איפוא לבקשה.