רע"א 685/09 פנחס בילו נ. קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעש"א 540/08 (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה להותיר את דרגת הנכות שנקבעה לו בוועדות הרפואיות על 1%.

1.

המבקש, בן 74, נפגע לטענתו בגפה הימנית במסגרת שירותו הצבאי בשנת 1953 במהלך מסע רגלי מפרך. בעקבות פגיעתו זו אושפז המבקש, ובבדיקה קלינית ואלקטרו-דיאגנוסטית נמצא כי הוא סובל מחולשה ניכרת של הגף העליון הימני ופגיעה בעצבים של המקלעת הבריכאלית העליונה. בשנת 1974 קבע קצין התגמולים את נכותו של המבקש על 20% בגין "פגיעה בקבוצת השורשים הבריכיאליים באופן חלקי ובצורה קלה בכתף הימנית". בשנת 1982 אושרה קביעה זו על-ידי הועדה הרפואית מחוזית. בחלוף מספר שנים, פנה המבקש בבקשה כי תידון טענתו בדבר החמרה במצב ידו, ודיון כאמור נערך בשנת 1992 על-ידי הוועדה המחוזית, אשר ערכה בדיקה מקיפה וקבעה, בהיעדר ממצאים אובייקטיבים, כי יש להוריד את דרגת הנכות של המבקש ל-1%. מנקודה זו החלה מסכת ארוכה במיוחד של הליכים בין המבקש לבין הגורמים המחליטים, ויהיו אלו הועדות הרפואיות או בית המשפט, במסגרת ניסיונותיו של המבקש לשנות את רוע הגזירה מבחינתו, להעלות את דרגת הנכות שנקבעה לו ולזכות להכרה בנכותו הנפשית. ניסיונות אלו שכללו פניות חוזרות ונשנות ומספר ערעורים לא הצליחו לשנות, בסופו של דבר, את מסקנות הוועדה, שניתנו לאחר בדיקות דקדקניות ולפי שיקול דעתן המקצועי, בנוגע לדרגת נכותו. במסגרת ההחלטות אמנם נמצאה החמרה במצבו של המבקש, אך יותר מפעם אחת נמצא על ידי הגורמים המחליטים כי החמרה זו אינה קשורה לנזק שנגרם למבקש במהלך שירותו הצבאי בשנת 1953. על החלטתה האחרונה של הועדה הרפואית העליונה, שנתכנסה בהרכב חדש לאחר שהמבקש טען נגד אחד החברים כי זה בדק אותו בטרם השתתפותו בוועדה, להותיר את דרגת הנכות על כנה, ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה כאמור את הערעור בקובעו כי זה אינו כולל טענות משפטיות וכי העניינים בהם הכריעו הוועדות הם עניינים מקצועיים המצויים במתחם שיקול דעתן. מכאן הבקשה שבפניי.

2.

במסגרת בקשתו טוען המבקש שלל טענות נגד החלטותיו של המשיב ודרך קבלתן. לדבריו, חרף ההחמרה הברורה במצבו, המשיב מתבצר בעמדתו שלא להגדיל את דרגת נכותו, עקב שיקולים זרים, ותוך התבססות על החלטותיהן של הוועדות הקודמות ואי בחינה עניינית של טענותיו. עוד טוען הוא כי הוועדות הרפואיות שבדקוהו פעלו באופן מגמתי, נקמני ובלתי מקצועי. לצד זה טוען המבקש, כי לאור החשש הממשי למשוא פנים הנוגע לוועדה האחרונה שבדקה אותו, טעה בית המשפט משלא החזיר את עניינו לוועדה רפואית בהרכב שונה. לדבריו, המבחן שראוי היה להחיל בעניין זה הוא מבחן "החשד הסביר" ולא מבחן "האפשרות הממשית" שנקבע בפסיקה לעניין פסלות שופט, זאת על רקע היותם של חברי הוועדות הרפואיות כאלה שאינם שופטים מקצועיים. לטענת המבקש, החלתו של מבחן זה תביא לפסילת חברי הוועדה שדנה בעניינו ולהחלפתם באחרים שיקבלו החלטה עניינית. לחילופין מבקש המבקש כי בית משפט זה יורה על מינוי מומחים רפואיים מטעמו, אשר יבדקו את מכלול פגיעותיו ויקבעו את דרגת נכותו, כעולה מחוות הדעת הרפואיות.

3.

דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק בהימצא שאלה משפטית שחשיבותה כללית, החורגת מעניינם המיידי של הצדדים לדיון המשפטי הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שאלה שכזו אינה עולה מבקשתו של המבקש. השאלות שמציג המבקש בדבר סוג המבחן שצריך שיינקט לצורך פסלות חברים בוועדה רפואית, אינה נדרשת לדיון הנוכחי, משלא עלה בידי המבקש, שלא חסך במילים עוצמתיות וזועמות, להראות כי אמנם קיים לחשש למשוא פנים במקרה דנן. שלל ועדות בדרגות שונות, וכשם שצוין, לא תמיד באותו ההרכב, בחנו את עניינו של המבקש. ועדות אלו מצאו ברובן כי אין להעלות את דרגת נכותו של המבקש וכי אין מקום להכיר בנכות נפשית. החלטות אלו נתקבלו לאחר עיון בחוות דעת שונות, חלקן סותרות, לאחר דיון ותוך הפעלת שיקול דעת מקצועי, שלו ניתן ביטוי בהחלטות מפורטות ובהירות. כלל ידוע הוא כי בית המשפט יימנע מלהתערב בקביעות עובדתיות-רפואיות שנקבעו על ידי הגורמים המקצועיים המוסמכים לכך, אלא במקרים חריגים (( רע"א 10561/08

פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 2.4.09); רע"א 10561/08 רע"א 2658/08 ויזל נ' משרד הביטחון

(לא פורסמה, 23.6.2008) ; רע"א 4353/08 גולדברג נ' קצין התגמולים (לא פורסמה, 4.11.2008)). מקרה זה אינו מקיים מאפיינים אלה, ומכאן שדין הבקשה להידחות.