רע"א 2480/06 אורי (יורי) מידר (מארדר) נ. קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' טימור – סגן נשיא (אב"ד), השופט - כתארו אז -

נ' הנדל, השופטת ו' מרוז) בע"א 1096/04 מיום 20.9.05, בגדרו התקבל ערעור המשיב ונדחה ערעור שכנגד מטעם המבקש על החלטת ועדת הערעור בבאר שבע (להלן הועדה) לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט – 1959 [נוסח משולב] (להלן החוק) (השופט י' גנן (אב"ד), פרופ' א' להמן ומר י' שילת) מיום 17.2.2004 בתיק ענ 1133/99. הועדה דחתה את ערעור המבקש על החלטת קצין התגמולים מיום 24.6.98, על פיה לא נמצא קשר סיבתי בין כאבי הגב התחתון מהם סובל המבקש ובין תנאי שירותו הצבאי. בנוסף קבעה הועדה כי הבעיות מהן סובל המבקש בשלפוחית השתן, ובכללן בעיית ה"שלפוחית העצבנית" ( NEUROGENIC BLADDER ), הוחמרו בשיעור של 70% עקב שירותו הצבאי של המבקש.

ב.(1) המבקש הוא עתודאי אשר גוייס לשירות חובה בצה"ל בחודש אוגוסט 1981 בפרופיל 64, ושירת כאחראי בדרגת סגן על מערכת מחשוב בחיל הים. בתום שירות החובה המשיך המבקש את שירותו בצבא הקבע (בשני המשכים) והגיע לדרגת רב-סרן, בתפקידים בתחום המחשוב. בהחלטות המשיב מיום 31.3.97 ומיום 31.5.99, הוכר המבקש כנכה על פי החוק בשיעור כולל של 11% בגין חבלה אקוסטית וטנטון שאירעו לו במהלך שירותו הצבאי ועקב השירות, ובגין מחלת הפסוריאזיס שהחמירה חלקית במהלך ועקב שירותו הצבאי.

(2) ביום 2.3.98 פנה המבקש למשיב פעם נוספת, בתביעה כי יכיר בקשר בין כאבי גב תחתון מהם סובל המבקש לבין תנאי שירותו הצבאי. המבקש טען, כי במשך כל שירותו אופיינו התפקידים אותם מילא בישיבה ממושכת ובנסיעות ממושכות. כתוצאה מכך התפתחה אצלו לטענתו, ועל-פי חוות דעת רפואית שהמציא, עקמת גב (סקוליאוסיס), הגורמת לכאבים חזקים בגב התחתון. המבקש טען כי מצבו הוחמר בעקבות אירוע מיום 20.11.97, בו נשא למרחק של עשרות מטרים ציוד מחשוב במשקל מצטבר של שלושים ושלושה ק"ג. בשל כך נזקק לטענתו לאשפוז ולטיפולים במשככי כאבים, ולבסוף נקבע לו פרופיל רפואי 21, בעקבותיו שוחרר משירותו הצבאי. ביום 24.6.98 דחה המשיב את התביעה בקבעו, כי אין קשר בין כאבי הגב התחתון לבין שירותו הצבאי של המבקש. עוד קבע, כי גם אם חלה החמרה במצבו של המבקש בעקבות האירוע הנזכר, הייתה זו זמנית וחלפה מבלי להשאיר נכות הקשורה לשירות.

(3)

בבדיקות רפואיות מאוחרות יותר שנעשו למבקש, אובחן לטענתו כסובל מפריצת דיסק בגבו ומ"שלפוחית עצבנית" כאמור; הוא פנה אל המשיב – במסגרת אותו תיק - ביום 21.3.99 בבקשה לעיין מחדש בעניינו. ביום 25.7.99 הודיע המשיב למבקש כי בבדיקה נוספת של תביעתו ובהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות דעת רפואית נוספת ועדכנית, לא מצא מקום לשינוי החלטתו לפיה אין קשר בין כאבי הגב התחתון לשירותו הצבאי של המבקש.

ג. (1)

על החלטה זו עירער המבקש לועדה (ענ 1133/99). נשמעו ראיות ונחקרו מומחים בעקבות חוות דעת רפואיות עדכניות שהוגשו מטעם שני הצדדים, הן בעניין הפגימה הקשורה לפריצת דיסק בגינה סובל המבקש מכאבים בגב התחתון, והן בעניין הפגימה בשלפוחית השתן– עניין אשר הועדה ציינה כי לא נדון על-ידי קצין התגמולים, וסמכותה לדון בו נקנתה מאחר שהצדדים הרחיבו את היריעה בפניה לעניין זה.

(2)

הועדה קבעה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומן של נסיבות או אירועים בשירותו הצבאי אשר גרמו לפריצת הדיסק. הועדה ציינה תחילה, כי המבקש סבל מליקויים בגבו עוד במועד גיוסו לצה"ל ובכללם עקמת מולדת (דיסקופתיה), וכן סבל מכאבים כרוניים בגב התחתון במשך שנים מספר עובר לאירוע. לפיכך, כמו גם על-פי אופי החבלה שנחבל המערער באירוע, נקבע כי לא ניתן להסיק שהאירוע הוא שגרם או אפילו החמיר את הכאבים להם טוען המבקש בגב התחתון, ולא שינויים ניווניים שמקורם בדיסקופתיה. הועדה קבעה עוד, כי רק בשנת 2001 התגלתה פריצת הדיסק בבדיקת הדמייה, ולפיכך לא ניתן להסיק כי היא תוצאה של האירוע הנטען. לבסוף קבעה הועדה כי, נוכח התשתית הראייתית הבלתי מספקת שפרש המבקש, אין קשר סיבתי בין פריצת הדיסק ובין תנאי שירותו הצבאי של המבקש.

(3)

לעניין הפגימה בשלפוחית השתן קבעה הועדה, לאור ההסכמה בין המומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים, כי השינויים הניווניים אינם הגורם ל"שלפוחית העצבנית" אלא, ככל הנראה, פריצת הדיסק. הלכה למעשה, קבעה הועדה כי הפגימה בשלפוחית השתן ממנה סובל המבקש קשורה קשר של החמרה לאירוע מיום 20.11.97 בשיעור של 70%, והיא תוצאה של החמרת מחלת עמוד השדרה המולדת ממנה סבל המבקש, וזאת עקב שירותו הצבאי.

ד.

(1)

ערעורו של המשיב לבית המשפט המחוזי (ע"א 1096/04) באשר לקביעות הועדה בעניין הפגימה בשלפוחית השתן התקבל. בפסק דינו מיום 20.9.05 ציין תחילה בית המשפט, כי על-פי סעיף 33(א) לחוק נתונה לועדה סמכות לדון אך בהחלטות שנתנו על-ידי המשיב, בעוד שעניין הפגימה בשלפוחית השתן לא נדון על ידי המשיב. אף לא הוגשה תביעה עצמאית לעניין פגימה זו, וזו נטענה רק כראיה לכך שהאירוע הנזכר אכן גרם לפריצת דיסק. זאת, שעה שהועדה דחתה את תביעת המבקש בעניין זה משלא פרש תשתית ראייתית מספקת לכך, כאמור. נוכח כל זאת בוטלה קביעתה של הועדה בכל הנוגע לקיום קשר סיבתי בין תנאי השירות לפגימה בשלפוחית השתן. בהמשך לכך נדחה בפסק הדין הערעור שכנגד שהגיש המבקש באשר לקביעות הועדה בעניין פריצת הדיסק, בנימוק כי לא נמצאה עילה להתערבות בקביעותיה העובדתיות של הועדה אשר התבססו על חוות הדעת הרפואיות. המבקש חוייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 5,000 ₪.

(2) מכאן הבקשה הנוכחית. כן הגיש המבקש ביום 6.11.06 לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע להוצאות שהושתו על המבקש.

ה.(1) בבקשה נטען, כי הועדה לא שקלה כראוי את חומר הראיות שהובא בפניה, ובכללו חוות דעתם של מומחים שונים התומכים בקשר הסיבתי בין פריצת הדיסק לשירותו הצבאי של המבקש. נטען עוד, כי עניין הפגימה בשלפוחית השתן עמד במרכזן של פניות המבקש לקצין התגמולים לעיין מחדש בהחלטה בעניינו, לרבות חוות הדעת הרפואיות העדכניות הרבות שצורפו להן, ואף במרכזם של דיוני הועדה, גם אם לא נכלל בכתב הערעור. זאת, שכן המבקש, שאינו עורך-דין, ניסח את תביעתו ופניותיו בעצמו. לפיכך, ומשהתייחסה החלטתו של קצין התגמולים מיום 25.7.99 למעשה גם לעניין הפגימה בשלפוחית השתן, נתונה הייתה לועדה סמכות לדון בעניין כדין.

(2)

לגופם של דברים נטען, כי קביעת הועדה לעניין קיומו של קשר סיבתי של החמרה בין הפגימה בשלפוחית השתן שמקורה בפריצת הדיסק ובין השירות הצבאי, מעידה בהכרח על כך שפריצת הדיסק נגרמה אף היא עקב השירות הצבאי. נטען עוד, כי בית המשפט קמא לא התייחס לקביעת ועדה רפואית מוסמכת מטעם משרד הביטחון, על פיה נמצא קשר סיבתי בין הפגימה בשלפוחית השתן לבין האירוע. לבסוף טוען המבקש כי הבקשה דנן מעלה שאלות עקרוניות בעלות חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים למחלוקת, שכן, נדרשת בחינתן של סמכויות הועדה כדין, ובחינת מידתו של נטל השכנוע המוטל על נכה בהוכחת הקשר הסיבתי בין פגימה לשירות צבאי.

ו.

(1) בתשובתו טוען המשיב כי דין הבקשה דנן להידחות. לטענתו, סעיף 34(א) לחוק הנכים

מעניק זכות ערעור על החלטות הועדה בנקודות משפטיות בלבד, ואילו הבקשה דנן אינה מעוררת כל שאלה משפטית, או שאלה עקרונית וציבורית שבירורה מצדיק מתן רשות ערעור. המשיב טוען לעניין הפגימה האורטופדית, כי המבקש משיג על קביעותיהן העובדתיות של הערכאות דלמטה; אך שלוש בדיקות הדמייה שונות שערך המבקש סמוך לאחר האירוע לא הצביעו על פריצת דיסק אלא על שינויים ניווניים בלבד, שמקורם בליקויים בגב מהם סבל המבקש במשך שנים רבות עובר לגיוסו. פריצת הדיסק התגלתה רק כארבע שנים לאחר האירוע. לפיכך טוען המשיב כי בצדק נקבע בערכאות קמא, שהפגימה האורטופדית לא נגרמה כתוצאה מהאירוע או מנסיעות ממושכות, אלא כתוצאה מהשינויים הניווניים בגבו של המבקש עקב מחלת עמוד השדרה ממנה סבל עובר לגיוסו.

(2)

לעניין הפגימה בשלפוחית השתן, מוגבלת הועדה לדון אך בעניינים שהוכרעו על-ידי המשיב, ומשכך ניתנה החלטתה - כך נטען - בחוסר סמכות. סוגיית הקשר הסיבתי בין הפגימה בשלפוחית השתן ובין השירות הצבאי של המבקש לא עמדה בפני עצמה להכרעת המשיב או הועדה, מאחר שלא הוגשה תביעה עצמאית להכרה בפגימה זו כנכות על-פי חוק הנכים. טענות המבקש בעניין זה הועלו לראשונה בבקשתו לעיון חוזר בהחלטת המשיב מיום 24.6.98, ורק אגב הטענות ביחס לפגימה האורטופדית. לגופם של דברים, קיימת סתירה פנימית בהחלטת הוועדה, שכן, קבעה כי האירוע מ-20.11.97 לא גרם או החמיר את הפגימה האורטופדית, ובד בבד קבעה כי האירוע ההוא והפגימה האורטופדית הם שהחמירו את הפגימה בשלפוחית השתן בשיעור של 70%. על כן, לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה דנן, אף שעומדת למבקש הזכות להגיש תביעה עצמאית להכרה בפגימה בשלפוחית השתן כנכות כדין.

ז.(1) לאחר עיון בבקשה, בהחלטות השיפוטיות ובחומר שצורף לא מצאתי מקום להתערבותו של בית משפט זה בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. בעיקרה של בקשה זו, חפץ המבקש להביא לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות לעניין השירות הצבאי כגורם לפריצת הדיסק שאירעה בגבו, שכן הוא טוען כאמור כי פריצת הדיסק היא אף הגורם לפגימה בשלפוחית השתן. קביעות אלה, הוכרעו על ידי קצין התגמולים, ונדונו על ידי ועדת הערעור ולאחר מכן על ידי בית המשפט המחוזי בהגיעם לאותה מסקנה בנקודה זו. הן מצויות במישור העובדתי-הרפואי ואינן מעלות שאלה משפטית, ובפרט כזו החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/ 82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה)

בע"מ, פד"י לו(3) 123, 128 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)).

בית משפט זה חזר לא אחת על מדיניות שיפוטית זו גם בהקשרים של תביעות להכרה בנכות, וראו לאחרונה רע"א 10133/05

פלוני נ' שר הבטחון (השופטת ארבל); רע"א 2168/06 פלונית נ' משרד הבטחון (טרם פורסם).

(2) אוסיף: ועדת הערעור מציינת בהחלטתה כי "המצב הלא ברור", כלשונה, בכל הנוגע לקביעתה בנושא הפגימה בשלפוחית השתן, מקורו בכך ש"כבר קבענו לא אחת, כי מכוח סעיף 33(א) לחוק הנכים מוסמכים אנו לדון אך ורק על החלטת קצין התגמולים", ואילו החלטת קצין התגמולים נשוא הערעור התייחסה לפגימה אורטופדית בלבד ולהשפעתה על כאבי הגב התחתון מהם סובל המבקש. למרות זאת קנתה הועדה לשיטתה את סמכותה לדון בעניין הפגימה בשלפוחית השתן, מאחר שהצדדים הרחיבו את היריעה לעניין זה. אוסיף לאחר העיון, כי לטעמי החלטתו הנוספת של המשיב מיום 25.7.99 שעניינה בקשת המבקש לעיון נוסף בתיקו, התייחסה אף היא לפגימה האורטופדית בלבד, למרות חוות הדעת הרפואיות שצורפו לבקשה בעניין הפגימה בשלפוחית השתן; המשיב קבע שוב, ובאותה לשון, כי "הגעתי למסקנה כי אין מקום לשנות החלטתנו הקודמת לפיה אין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם הינך סובל ובין תנאי שירותך הצבאי". שוכנעתי אפוא כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה המבקש לא הגיש למעשה תביעה עצמאית לעניין הפגימה בשלפוחית השתן, וזו נטענה רק כראייה לפריצת דיסק באירוע הנדון.

(3)

זאת ועוד. השאלה שבמחלוקת היא הקשר הסיבתי בין הפגימות מהן סובל המבקש לבין שירותו הצבאי. הפכתי בפסק דינה של הועדה ולא מצאתי הכיצד הגיעה למסקנה לפיה הפגימה בשלפוחית השתן קשורה קשר של החמרה עם המחלה בעמוד השדרה - ממנה סבל המבקש עקב השירות הצבאי. תמיהה דומה הובעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו "מעולם לא נטען להחמרה בפגימה זו של שלפוחית ניאורוגנית בשל מחלת עמוד שדרה קודמת". בהחלטתה נדרשה הועדה בפירוט לתנאי שירותו של המבקש, לבחינת ההשפעה האפשרית של האירוע מ-20.11.97 על מצבו הרפואי, ולחוות הדעת הרבות של המומחים הרפואיים שהובאו ואף עדויותיהם נשמעו בפניה. לאחר שנשקלו הראיות נקבע, כי לא עלה בידי המבקש להוכיח קיומם של נסיבות או אירועים בשירותו אשר גרמו לפריצת הדיסק, אשר ככל הנראה עומדת ברקע הפגימה בשלפוחית.

הועדה דחתה אם כן בבירור קיומו של קשר סיבתי במקרה דנא בין פריצת הדיסק לבין האירוע לו טען המבקש. משקבעה כך הועדה, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי לפיה לקתה קביעתה הנוספת של הועדה, לפיה האירוע או תנאי שירותו של המבקש החמירו את הפגימה בשלפוחית השתן.

(4) אציין, כי יש מקום להקפדה על הסדר הדיוני הראוי. קצין התגמולים, מטבע הדברים, מצווה לגלות אנושיות כלפי הפונים; אך הוא מופקד על כספי ציבור, והכרה בנכות על משמעויותיה מצדיקה יסודיות ובדיקה ראויה. לכן אין דופי בכך שהוא מבקש את יומו – דבר דבור על אופניו – באשר לטענה משמעותית, גם אם זו הוזכרה בעבר. הדלת לא ננעלה בפני המבקש להידרש לנושא השלפוחית, ועמדה זו גם ביטא המשיב בעבר וגם בתשובתו דהאידנא, בה צוין כי החלטתו של בית המשפט המחוזי "אין משמעותה ביטול זכותו של המבקש להגיש תביעה להכרה בפגימה זו".

(5)

סוף דבר: כשלעצמי שוכנעתי אפוא, כי אין מקום להתערבות בדרך שבה הלך בית המשפט המחוזי בהתייחסו לתיק בהקשר העובדתי והמשפטי, שעה שאימץ את ממצאי העובדה שנקבעו בועדה, לפיהם לא

הוכח – כאמור – כי פריצת הדיסק ממנה סובל המבקש נגרמה או הוחמרה עקב תנאי שירות, ואילו קביעתה של הועדה בכל הנוגע לקיומו של קשר החמרה בין תנאי שירותו של המבקש לבין הפגימה בשלפוחית השתן ראויה להידון שוב. איני נעתר איפוא לבקשה, ומשכך מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע בעניין ההוצאות.

(6) בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות בערכאה זו.