רע"א 2760/15 פלוני נ. מדינת ישראל קצין התגמולים משרד הביטחון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים נועם, מוסק וברעם) בע"ו 40191-04-14 מיום 22.3.15, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט-1959 (השופט (בדימוס) צור, פרופ' שטרן ועו"ד לנמן) בע"נ 43825-02-11 מיום 9.3.14. ענייננו בבקשה להכיר באופן רטרואקטיבי בנכותו הנפשית של המבקש, ולהורות על תשלומי תגמולים החל מיום 25.2.74, המועד הימנו הוכרה לראשונה נכותו הנפשית.

רקע

ב.

המבקש, יליד 1947, התגייס לשירות צבאי בשנת 1965, אך שוחרר לאחר שמונה חודשים בשל אי התאמה, בפרופיל 31. לאחר מלחמת ששת הימים זומן לועדה רפואית, וזו העלתה את הפרופיל ל-97. במלחמת יום הכיפורים שירת במילואים במשך שמונה חודשים, ולאחר שחרורו סבל מסיוטים וממחשבות טורדניות וטופל מספר שנים במרפאה לבריאות הנפש. המבקש הגיש תביעה לפי חוק הנכים. בהחלטה מיום 16.6.75 קבעה ועדה רפואית למבקש נכות בשיעור 30%; 20% מתוכם יוחסו לשירותו הצבאי ו-10% למצב קודם, זאת החל מיום 25.2.74. בהחלטה מיום 21.1.79 שינתה הועדה הרפואית את החלטתה הקודמת וקבעה למבקש 10% נכות בשל השירות הצבאי ו-20% בגין מצב קודם. ערעור שהגיש המבקש לועדה הרפואית העליונה נדחה ב-20.3.79, והיחס האמור בין אחוזי הנכות נשמר גם בהחלטות נוספות, לרבות בהחלטה מיום 29.4.07, אשר גם ערעור עליה בפני הועדה הרפואית העליונה נדחה. ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל), לא נתקבל גם הוא (ע"א 2216/08 מיום 22.7.08), עם זאת, בית המשפט הביע תמיהה על השינוי שחל בשנת 1979 ביחס שבין הנכות הקשורה לשירות ליתרתה, והציע כי הנושא יבורר. בעקבות זאת פנה המבקש למשיב ביום 7.10.08, והופנה לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית. בחוות הדעת מיום 14.10.09 אובחן המבקש כסובל מהפרעת-דחק בתר חבלתית ( PTSD ), והומלץ להכיר בנכותו כפגיעה הנובעת כולה מן השירות.

ג.

בהמשך לכך, ביום 25.11.09 החליט קצין התגמולים לקבוע למבקש נכות רפואית בגובה 30% בגין השירות הצבאי, ונמסר לו כי תוקפה של ההחלטה הוא מיום 7.10.07 –שנה בטרם הגשת הבקשה ב- 7.10.08 – וזאת לנוכח קביעת סעיף 35 לחוק הנכים. נביא כבר עתה את לשון הסעיף:

"(א) קצין-תגמולים רשאי לתת החלטה חדשה בכל בקשה, אף אם ניתנה בה כבר החלטה סופית לפי סעיף 33, 34, אם הוכח, כי ההחלטה הושגה על ידי מעשה או חדלה המהווים עבירה פלילית, או אם נתגלה על סמך ראיות חדשות שלא היו בפני נותן ההחלטה הקודמת, כי אותה החלטה בטעות יסודה.

(ב) ניתנה החלטה חדשה המזכה נכה בתשלום תגמולים או תגמולים מוגדלים, ישולמו התגמולים או התגמולים המוגדלים החל מהמועד של הגשת הראיות החדשות שעל פיהן ניתנה ההחלטה החדשה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שישולמו החל ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם יותר משנה אחת להגשת הראיות החדשות".

ד.

המבקש פנה בבקשה לתשלום התגמולים החל מיום 25.2.74. בהחלטה מיום 30.1.11 דחה קצין התגמולים את בקשתו. ביום 9.3.14 נדחה על-ידי ועדת הערעור ערעורו של המבקש על ההחלטה. צוין, כי לקראת החלטתו של המשיב מיום 25.11.09 הונחה לפניו לראשונה חוות דעת פסיכיאטרית המייחסת את כל נכותו של המבקש לשירותו הצבאי. הוסבר, כי חוות הדעת היא ראיה חדשה, שלא הובאה קודם לכן, וכי בדין הוחלה דרגת הנכות העדכנית אך

מיום 7.10.07. לא נתקבלה בקשתו החלופית של המבקש להורות על תשלום רטרואקטיבי לפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים, אשר קובע כי " לנכה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו לא הגיש תביעה לתגמולים אלא כעבור הזמן הקבוע בסעיף קטן (א) ולאחר שנתמנה לו אפוטרופוס - ישולמו התגמולים החל מיום שחרורו של הנכה משירותו הצבאי אם הגיש האפוטרופוס את התביעה תוך שנה מיום שנתמנה; בכל מקרה אחר ישולמו התגמולים מיום שהגיש האפוטרופוס את התביעה, אולם רשאי קצין התגמולים להורות שהתגמולים ישולמו ממועד מוקדם יותר ובלבד שלא יקדם למועד השחרור ...".

ה.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה. צוין, כי חרף האהדה למבקש, לשון החוק ברורה ומפורשת ומאפשרת החלה רטרואקטיבית של ההחלטה החדשה לתקופה של שנה בלבד "באופן שמבטא את האיזון שערך המחוקק בין מטרותיו הסוציאליות של החוק, מחד גיסא, לבין מסגרת תקציבית נתונה, מאידך גיסא; ולא ניתן לחרוג מכך". עוד הוסבר, כי טענתו החלופית של המבקש, שלפיה שגתה ועדת הערעורים בהחלטתה שלא להחיל את סעיף 18(ו) לחוק הנכים, מתמקדת בשאלה עובדתית: האם מפאת מחלתו לא היה מסוגל המבקש להגיש תביעה כאמור, ואולם סעיף 34(א) לחוק הנכים קובע כי ניתן לערער לבית המשפט המחוזי אך על שאלה משפטית. יתר על כן, המבקש לא הביא כל תימוכין לטענה כי נבצר ממנו לפנות למשיב בעבר פעם נוספת, ומכל מקום, מכתבי הטענות עולה כי שהה מרבית הזמן בחו"ל.

הבקשה

ו.

בבקשה נטען, כי מדובר במקרה חריג שבו אירעו מספר טעויות של אגף השיקום, ובכך ייחודו. נטען, כי ההחלטה מיום 25.11.09 לא נתקבלה על בסיס ראיות חדשות שלא עמדו בפני מקבל ההחלטה, ועל כן אין ענייננו בסעיף 35 לחוק הנכים. הוסף, כי בית המשפט המחוזי לא דן בטעות שבעקבותיה שונתה דרגת הנכות המוכרת של המבקש באורח חד צדדי ובהעדר סיבה רפואית. עוד נטען, כי יש להבחין בין ענייננו למקרה ברע"א 2563/03 פלוני נ' קצין התגמולים, פ"ד סא (1) 444

(2006) (להלן עניין פלוני ), שבו נקבע, בעקבות חוות דעת חדשה, כי יש לייחס את נכותו של המבקש דשם לשירות הצבאי ממועד חוות הדעת החדשה; זאת שכן בנידון דידן אין מדובר בהחלטה על בסיס ראיות חדשות, אלא בסדרה של תקלות.

הכרעה

ז.

אין בידי להיעתר למבוקש,

בכל ההבנה והאהדה למצבו של המבקש כעולה מן החומר שבתיק. ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית ציבורית החורגת מדל"ת אמות הצדדים להליך (רע"א 2480/06

מידר נ' קצין התגמולים ( 2006) ; רע"א 7698/07

פלוני נ' קצין התגמולים (2007); רע"א

4573/13

בר יהודה נ' קצין התגמולים (2013)).

המקרה שלפנינו אינו בא בקהלם של אלה. ואולם, וזו עיקר, לגופם של דברים אין בידי להיעתר למבוקש. סעיף 35 לחוק הנכים מבקש לערוך איזון בין התכלית הסוציאלית שביסוד החוק לבין אילוצים תקציביים (רע"א 4302/14 פלוני נ' קצין התגמולים ( 2014)) , ומטיל מגבלה על האפשרות לקבלת תגמולים באופן רטרואקטיבי. יתר על כן, נקבע כי אי ההכרה בתשלום רטרואקטיבי של תגמולים תחול גם במצבים של החלטה המבוססת על טעות חמורה ואף נפשעת ר"ל (רע"א 1357/06

גזית נ' קצין התגמולים (2008 ), פסקה 11; ראו גם רע"א 7097/10

זכאי נ' משרד הביטחון אגף השיקום (2012), פסקה 14 :

"הגבלת האפשרות לקבל תגמולים באופן רטרואקטיבי אינה בכדי... בשל כך, נקבעו הסדרים מיוחדים המיטיבים עם נכי צה"ל, לעומת תובע רגיל בנזיקין. כך למשל, מדיניות 'התיק הפתוח' המאפשרת לנכי צה"ל לפנות לקצין התגמולים בבקשה לבחון מחדש את זכאותם, בניגוד לעקרון הכללי של סופיות הדיון (ראו סעיף 35 לחוק הנכים). בצד האמור, קבע המחוקק מגבלות מסוימות על מימוש הזכויות כאמור, על רקע האיזון בין התכלית הסוציאלית שבבסיס החוק, לבין האילוצים התקציביים והדיוניים ליישום אותם הסדרים ...בגדר אלה, נקבע העיקרון ש'לפיו לא ישולמו תגמולים רטרואקטיבית, גם אם נמצא כי החלטתו המקורית של קצין התגמולים יסודה בטעות ואפילו אם אותה 'טעות' נגרמה בשל מעשה או מחדל המהווים עבירה פלילית', כי אז יחול ההסדר המיוחד שנקבע בחוק הנכים לעניין זה..." (השופט פוגלמן).

בדיון בועדת הכנסת לקראת תיקון החוק (חוק הנכים (תיקון מס' 6) תשל"א-1971), שבו נוסף לסעיף 35 ס"ק (ב), נומקו הדברים:

"מ. ניסים (חבר הכנסת – א"ר): אם מדובר בהכרה בסיסית בזכות, מדוע הוא לא יקבל את התגמול מהיום שנוצרה הזכות, היינו מיום השחרור?

באיזה מידה זה מתבטא בסכומים ניכרים?

א.

פינק (ראש אגף השיקום – א"ר): קשה להעריך זאת, אבל זה יכול להתבטא בסכומים רציניים

מ.גלס (ממונה על החקיקה במשרד המשפטים – א"ר): כאן המקום להחיל כללים דומים לענייני מזונות. מזונות פוסקים מיום הגשת התביעה" (ישיבת ועדת העבודה מיום 1.3.71, עמ' 7).

וניתן אל לבנו, כי סעיף 35 (א), שהסמכות המוענקת בו היא הן לחומרה הן לקולה כעולה גם מסעיף 35 (ב), מדבר, בין השאר, בהחלטה ש"בטעות יסודה".

ח.

ויודגש, אף אם נפלה בשנת 1979 טעות טכנית, ואין ענייננו בראיות חדשות, כנטען, הנה סעיף 35 הוא המנגנון היחיד בחוק הנכים המאפשר שינוי החלטה חלוטה של קצין התגמולים במקרה שבו הוברר שיסודה בטעות ( עניין פלוני, פסקה 12 ). לא אכחד, יתכן שישנם מקרים בהם ניתן היה לאפשר מרווח גדול יותר במובן האנושי, אולם זהו איזון שבחר המחוקק לערוך בין –מזה – מטרתו הסוציאלית-חברתית של חוק הנכים, המשקף יחד עם חוקים נוספים "את הכרת החברה הישראלית בחוב שהיא חבה כלפי בניה ובנותיה הנקראים לשרת בכוחות הביטחון ונפגעים בזמן השירות ועקב השירות" (עע"מ 7335/10 משרד הבטחון נ' לופו (2013), פסקה י"ב), והמאפשר לנכה להשיג על ההחלטה בעניינו גם בחלוף זמן רב בשל גילויין של ראיות חדשות, ולאחר מתן החלטה סופית; ובין –מזה –האילוצים

התקציביים והדיוניים המוגבלים, שאותם ניתן להעמיד לצורך יישום מטרה זו ( שם , פסקה 18); ראו גם רע"א 3807/14 פלוני נ' קצין התגמולים (2014), פסקה 5.

ט.

חוששני, כי אף סעיף 18 (ו) לחוק הנכים, אין בו כדי לסייע למבקש; סעיף זה עניינו במצבים שבהם הלוקה במחלת נפש לא תבע את זכויותיו, ואילו בנדון דידן עמד המבקש על זכויותיו במועד, ואף המשיך והשיג על ההחלטות שנתקבלו בעניינו. כך גם לא נמצא להתערב בקביעה, כי לא הובאו ראיות לכך שמצבו הנפשי של המבקש לא איפשר לו להגיש תביעה לתגמולים באופן רטרואקטיבי. יפים לכך דברי השופט פוגלמן ברע"א 3807/14 הנזכרת ( שם ), אף הוא מקרה בו חוה המבקש סבל וקשיים, אך נאמר "אולם התשובה לשאלה אם המבקש זכאי לתגמולים רטרואקטיביים לפי סעיף 18(ו) לחוק אם לאו נעוצה בממצאים העובדתיים שנקבעו על בסיס התרשמותה הבלתי אמצעית של ועדת הערעורים". ראו והשוו גם פסק הדין ברע"א 4248/14 קצין התגמולים נ' פלוני (2015), אשר דן במקרה שבו שולמו תגמולים לפי סעיף 18(ו) לחוק הנכים רטרואקטיבית מיום שחרורו של המשיב דשם מצה"ל, בנסיבותיו המיוחדות.

י.אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.