רע"א 2934/14 פלוני נ. משרד הביטחון קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"ו 16039-07-13, השופטת ח' וינבאום וולצקי ) מיום 7.4.14, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה בדבר דרגת הנכות שבגינה הוא זכאי לפיצוי.

רקע והליכים קודמים

ב.

ביום 1.3.04 התקבלה תביעת המבקש להכיר בו כנכה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959 בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי. תביעתו להכרה בשתי פגימות נוספות – כאבים בגב התחתון ונכות נוירולוגית – נדחתה. בגין הפגימה האורתופדית המוכרת נקבעה למבקש נכות בשיעור של 12% . ביום 14.5.08 נדחה ערעור המבקש על החלטת קצין התגמולים בו"ע (ב"ש) 1058/04).

לא למותר לציין, כי טענות דומות לאלה שיפורטו להלן, שעניינן הכרה בנכות הנוירולוגית הנטענת נידונו גם בע"ו (ת"א) 1752-01-11 (הערעור נדחה, 1.6.11) ובע"ו (ת"א) 1079-04-12 (הערעור נמשך בהמלצת בית המשפט, 23.10.12).

ג.

ביום 22.8.12 החליטה ועדה רפואית מדרג ראשון להוסיף לנכותו המוכרת בשיעור של 12% של המבקש הכרה בנכות נפשית מוסבת בשיעור של 10% וזאת בהתאם לסעיף 34(ב) בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969.

ביום 31.1.13 דחתה ועדה רפואית מדרג ראשון את בקשת המבקש להכרה בנכות נוירולוגית נפרדת. בהחלטה מיום 13.6.13 דחתה הועדה הרפואית העליונה את ערעורו של המבקש בכל הנוגע להכרה ב נכות נוירולוגית נפרדת בגין הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי, לבד מן הנכות האורתופדית המוכרת. מפרוטוקול הועדה מיום 27.5.13 עולה כי חברי הועדה הרפואית העליונה עיינו בחוות הדעת של ד"ר לאה פרי מיום 8.11.12 שהגיש המבקש, אך קבעו כי "ד"ר פרי לוקה בחסר בבדיקתה כשלא מתארת בדיקה נוירולוגית של הגפיים העליונים אלא התייחסות לתנועות הצוואר בלבד. לגבי הפקת החזרים הועדה קיבלה החזרים תקינים והיא מדווחת על החזרים חלשים, דבר שלא תואם את בדיקתנו היום ... מבחינה נוירולוגית הוועדה בדעה שהאחוזים שקיבל משקפים את מצבו " (הדגשות הוספו – א"ר).

ד.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, על החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 13.6.13 נדחה ביום 7.4.14 (ע"ו 16039-07-13, השופטת ח' וינבאום וולצקי ). בית המשפט קמא קבע, כי הכרת הועדה הרפואית מדרג ראשון ביום 22.8.12 בנכות מוסבת בתחום הנפשי נעשתה בגין "הפרעה הסתגלותית קלה לפגיעה הגופנית ממנה סובל המערער שאותה כינתה תסמונת כאב גופני ... נכותו המוסבת בתחום הנפשי נקבעה בהסתמך על הנכות הגופנית שהוכרה (האורתופדית – א"ר)", ולא בגין תסמונת צליפת שוט כנטען על ידי המבקש.

עוד נקבע, כי אין מקום להחיל את ההלכה שנקבעה בבג"ץ 1634/09 פנקס נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (2011) (להלן הלכת פנקס ) בעניינו של המבקש. נומק, כי הלכה זו חלה רק מקום בו הוכרה למבקש הן נכות נוירולוגית והן נכות אורתופדית, ואילו למבקש לא הוכרה נכות נוירולוגית "זולת זו שנקבעה על ידי וועדות קודמות ואשר באה לידי ביטוי בפרסטזיות בגפיים העליונות" (סעיף 14 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

כן נפסק, כי בסמכות הועדה הרפואית העליונה להעדיף את ממצאי הבדיקה הקלינית על פני ממצאי ההדמיה בבואה לקבוע את שיעור הנכות ולפיכך אין מקום להתערב בקביעה רפואית זו. נקבע, כי הועדה הרפואית העליונה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר פרי, ואף נימקה מדוע אין בכוחה לקבלה, לפיכך גם דין טענות המבקש בעניין זה להידחות. ערעור המבקש נדחה, והוא חויב בהוצאות בסך 2,000 ש"ח.

הבקשה

ה.

בבקשה נטען כי שגה בית המשפט קמא משלא החיל את הלכת פנקס בעניינו של המבקש, שכן יש גם ממצאים אובייקטיביים שלא נסתרו ולא נשללו על ידי הועדה הרפואית העליונה. נטען, כי בועדה הרפואית העליונה לא נסתרו ממצאי ההדמיה ( E.M.G ) ותלונות המבקש בגין כאבים, וכן לא היתה התייחסות לסוגיית צליפת השוט ושיעור הנכות שהמבקש זכאי לו בגינה. עוד נטען, כי הועדה הרפואית העליונה וכן בית המשפט קמא לא נימקו את החלטתם שלא להכיר באחוזי נכות בגין הממצאים האובייקטיביים עליהם התלונן המבקש.

הכרעה

ו.

על פי האמור בסעיף 12א(א) לחוק הנכים, ערעור לבית משפט על החלטת הועדות הרפואיות תחום לנקודה משפטית בלבד . בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי הועדות הרפואית שגו בכך שלא הכירו בנכותו הנוירולוגית הנטענת של המבקש; טענות אלו הן רפואיות במובהק , כך שלכתחילה לא היה מקום לערעור לבית המשפט המחוזי ולא כל שכן לבית משפט זה הדן בטענות כעת בגלגול רביעי (רע"א 7044/09 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה ה' (2009)). די בכך להצדיק אי-היענות לבקשת רשות הערעור שלפניי.

עוד נזכיר כי ככלל, רשות ערעור בגלגול שלישי –ולמעשה עסקינן בגלגול רביעי וזאת משנידון עניינו של המבקש בפני שתי ועדות רפואית ובית המשפט המחוזי, שלא לדבר על הליכים קודמים שהוזכרו למעלה – ניתנת במשורה, רק במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית ציבורית החורגת מדל"ת אמות הצדדים להליך (רע"א 2480/06 מידר נ' קצין התגמולים

(2006) ; רע"א 7698/07 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים

(2007); רע"א 4573/13 בר יהודה נ' קצין התגמולים (2013)). לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שאין להיעתר לה.

ז.

אשר להנמקה, אכן ברע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים , פסקה 5 (2005) עמדה השופטת פרוקצ'יה על חשיבות ההנמקה על-ידי הועדות הרפואיות, כדי לאפשר לערער על קביעותיהן להעמידן במבחן הביקורת השיפוטית (וראו גם רע"א 7919/06 חגאי נ' קצין התגמולים , פסקה 4 להחלטת השופטת ארבל (2007)). אולם עיון בהחלטת הועדה הרפואית העליונה ובפרוטוקול המצורף מיום 27.5.13 מגלה כי הועדה נימקה – אם גם בתמצית, אך תמצית בהירה – את החלטתה שלא להכיר בנכותו הנוירולוגית של המבקש.

ח.

לגופו של עניין לא נמצא פגם בהחלטת בית המשפט קמא. בית המשפט קבע ובצדק כי אין להחיל את הלכת פנקס בנסיבות העניין, בהיעדר קביעה מצד הועדות הרפואיות כי המבקש אכן סובל מנכות נוירולוגית. בועדה הרפואית העליונה ישבו מומחים רפואיים מתחומים שונים (נוירולוג אחד ושני אורתופדים), אשר הכריעו הן על סמך בדיקות המבקש על ידיה והן על סמך עיון בבדיקות קודמות ובחוות הדעת של ד"ר פרי ואין מקום להתערבות במסקנות הרפואיות אליהן הגיעה הועדה הרפואית העליונה, המצויות במובהק בתחום מומחיותה, ושאינן בתחום מומחיותו של בית המשפט הזה ( רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית , פסקה ד(3) ( 2007 ); רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים ( 2002 ) ).

ט.

איני נעתר איפוא לבקשה.