רע"א 9258/16 רע"א 9258/16

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו (המתוקן) של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ר' שמולביץ ), מיום 18.10.16, בע"ו 13802-03-16, בגדרו נדחה ערעור על החלטת הועדה הרפואית העליונה בענין דרגת הנכות שבגינה זכאי המבקש לפיצוי בגין כתמי פיגמנטציה בעורו.

רקע והליכים קודמים

ב.המבקש, יליד 1951, שירת בצה"ל משנת 1970, במשך למעלה מ-20 שנה (עם הפסקה של כשנה ב-1974), ומילא מגוון תפקידים; משנת 1983 שימש קצין בטיחות בתעבורה. במהלך שירותו פרצו אצל המבקש מספר מחלות. חלק מהן הוכרו כמחלות שנגרמו תוך ועקב שירותו הצבאי, וחלקן הוכרו כמחלות שהוחמרו, בשיעורים שונים, על רקע תנאי שירותו. דרגת נכותו הכוללת של המבקש עומדת, נכון להיום, על 49%. בין היתר, מוכר המבקש כלוקה במחלת הזאבת, כמחלה שהוחמרה עקב שירותו בשיעור של 75%.

ג.בשנת 2011 פנה המבקש לועדה רפואית בקשר לשינויי צבע שחלו באמות ידיו. ביום 1.7.12 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי כתמי היפר-פיגמנטציה אלה הם תולדה של טיפול תרופתי שקיבל המבקש במחלת הזאבת. על כן, הכירה בהם כנכות מוסבת, על פי הוראות תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969 (להלן התקנות ). דרגת נכותו של המבקש הועמדה על 1% לפי סעיף 76ב1 לתוספת לתקנות. המבקש ערער על החלטה זו לועדה הרפואית העליונה. ביום 30.10.12 קבעה הועדה הרפואית העליונה:

"בדיקת העור: על פני אמות הידיים, מספר מקולות היפר פיגמטריות. כתמי היפר פיגמנטציה גם בחלקן הדיסטלי של הירכיים. הכתמים אינם מכאיבים ואינם מכערים".

הסעיף בגינו נקבעה הנכות בשיעור של 1% – לצמיתות, שונה לסעיף 75(א)(1) לתוספת לתקנות (מתוך זה 0.66% על חשבון השירות). המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"ו 14354-02-13). ביום 8.5.13 הגיעו בעלי הדין להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שלפיו יוחזר הדיון בעניינו של המבקש לועדה הרפואית העליונה, כדי שתשוב ותבחן את טענת המבקש לענין סעיף הליקוי המתאים לשינוים שחלו בצבע עורו. ביום 3.9.13 התקיים דיון חוזר בועדה הרפואית העליונה, וכך נאמר בהחלטתה:

"הוועדה בחנה את הנכות בהתאם לתקנות המעודכנות שתוקנו בשנת 2007. כפי שצוין בוועדה הקודמת וגם היום מדובר בכתמים של היפר-פיגמנטציה על גב אמות הידיים ואין מדובר בכתמים נרחבים, כואבים או מכערים. ולכן סעיף הליקוי המתאר מצב של כתם עור שאינו מפריע ואינו מכער, סעיף 75 א' 1 תואם לחלוטין את מצבו. ז"א (זאת אומרת – א"ר) הועדה משאירה את נכותו בשיעור 1% נכות".

ד.המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (ע"ו 31102-10-13). בית המשפט המחוזי קבע ביום 27.3.14 כי הועדה הרפואית העליונה לא פעלה כמצוות סעיף 75 רישא לתוספת לתקנות, המורה כי יש למדוד את גודל הכתמים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לועדה הרפואית העליונה כדי שזו תשוב ותבדוק את היקף הכתמים וגודלם, ותתאים סעיף נכות שעונה על ממצאיה. בית המשפט הנחה את הועדה להביא בחשבון כי נפסק לא אחת שגודל הצלקות, יש בו כדי להוות גורם לבחינת שיעור כיעורם, והוא הדין בכתמי פיגמנטציה. נפסק, כי ככל שתעמוד הועדה הרפואית העליונה בדעתה שלפיה אין מדובר בכתמי פיגמנטציה נרחבים או מכערים, תנמק את החלטתה.

ה.ביני לביני הגיש המבקש ביום 18.12.13 בקשה לבדיקת נכות מוסבת בגין כתמי צבע בשתי ירכיו. הדיון בבקשה זו התקיים בפני ועדה רפואית מדרג ראשון ביום 30.9.14. הועדה קבעה כי מדובר ב"כתמי היפר פיגמנטציה לא סדירים הגולשים מדיאלית למרכז הירך ולטרלית בצד הירך דו"צ סימטרי", וכי מדובר ב"החמרה בהקף הפיגמנטציה ולפיכך נכותו תשונה לפי סעיף 76ב(2) ל-5% לצמיתות 2/3 ע"ח השרות".

ו.המבקש ערער על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון. במסגרת ערעורו טען המבקש כי הועדה לא מדדה את שטח הכתמים בירכיים, וכי יש לקבוע לו 20% נכות בגינם לפי סעיף 75(א)(3) לתוספת לתקנות או 18% בגין שני חצאי רגליים – לפי "שיטת התשיעיות", המוכרת גם היא על פי התוספת לתקנות. כן השיג המבקש על שיעור הקשר הסיבתי שנקבע. ביום 21.5.15 בדקה הועדה הרפואית העליונה את המבקש, מדדה את הכתמים על ירכיו וקבעה כי

"על פני הירכיים הקדמיות כתמים היפרפיגמנטריים. בירך ימין באורך 20 ס"מ X 20 ס"מ. בירך שמאל 20 ס"מ X 17 ס"מ. אורך הירך 42 ס"מ. השינוי מוגבל לשטח הקדמי של הירך".

הועדה הרפואית העליונה ציינה כי טרם התכנסה ועדה בנושא דרגת הנכות בגין הכתמים בידיים, והוסיפה כי

"מאחר ודרגת הנכות לפי ספר התקנות מתייחסת לחלקי הגוף יחד, בלי הפנים, כלומר יד ורגל בפגימה אחת, נראה לוועדה הגיוני לדחות את ההחלטה לוועדה הבאה על מנת שתקבע דרגת נכות בפגימה אחת, יד ורגל".

הועדה הרפואית קיבלה את טענת המבקש בעניין שיעור הקשר הסיבתי, וקבעה כי יש להעניק לו דרגת נכות של 3.75% מתוך 5%, ולא כפי שנקבע.

ז.ביום 5.1.16 התקיים דיון נוסף בועדה הרפואית העליונה בעניינו של המבקש, כמצוות פסק הדין שניתן בע"ו 31102-10-13. הועדה נדרשה לבחינת הכתמים שבידיו של המבקש כמו גם לכתמים שבירכיו, בהמשך לדיון ולהנחיית הועדה שהתכנסה ביום 21.5.15. לאחר שמיעת טענות המבקש ובדיקתו ציינה הועדה הרפואית העליונה:

"בבדיקת העור בידיים פיגמנטציה קלה. בקדמת הירכיים מעט יובש והתעבות קלה של העור בלבד. שטח הצלקות בירכיים לא נמדד היום מאחר ונמדד בוועדה הקודמת מיום 21.5.15 בה נכתב 20/20 ס"מ מצד ימין ו20/17 ס"מ מצד שמאל. בידיים אין גבול ברור על מנת לבצע מדידה מדויקת.

הועדה מציינת שהשינויים הן בידיים והן ברגליים הם קלים, עם שינוי צבע קל ביותר, לא מלווים באודם או בגרד. הם כה קלים שאינם גורמים לכיעור".

בסיכום הדיון צוין:

"יש לציין שהסעיפים החדשים בספר התקנות לקביעת דרגת נכות על צלקות משנת 2013: דרגת הנכות לא נקבעת לפי שטח הצלקת אלא לפי התכונה של הצלקת כגון כאב, גרד, כיעור ועוד.

אצל המערער מדובר בפיגמנטציה קלה שלא גורמת לכאב, גרד או לכיעור ובעצם לפי ההיגיון הרפואי הם לא מהווים נכות רפואית. מאחר ומדובר בקביעת דרגת נכות לפי ספר התקנות, הוועדה קובעת דרגת נכות ביניים שכוללת את הידיים והרגליים 5% לפי סעיף 75, א, 1. הוועדה קבעה דרגת נכות זו ולא דרגת נכות יותר נמוכה בגלל שמדובר בארבעה גפיים. מאחר ומוכר 3/4 על חשבון השירות ומאחר והפגימה העיקרית מוכרת 3/4 על חשבון השירות, הוועדה קובעת 3.75% על חשבון השירות ו1.25% לא על חשבון השירות. הוועדה מדגישה כי דרגת הנכות שנקבעה כוללת את הידיים והרגליים".

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בין היתר, טען המבקש כי בבדיקת ירכיו חרגה הועדה הרפואית העליונה מסמכותה.

פסק הדין המתוקן של בית המשפט המחוזי

ח.בית המשפט המחוזי (השופטת ר' שמולביץ ) דחה את הערעור. נפסק, כי הדיון הוחזר לועדה הרפואית העליונה כדי שתקבע את היקף הכתמים וגודלם ותתאים סעיף נכות שעונה על הממצאים שתמצא. נקבע, כי אמנם נכון שנושא הערעור היה ההחלטה בנוגע לכתמים ב ידיים . ואולם – כך נפסק – אין פסול בכך שהועדה הרפואית העליונה, אשר התכנסה בעקבות פסק הדין, נדרשה גם לכתמים ב ירכיים . זאת, שכן כפי שהסבירו הועדות בהחלטותיהן מיום 21.5.15 ומיום 5.1.16, מדובר בקביעת נכות לפי ספר התקנות המתייחסת למכלול כתמי הפיגמנטציה בגוף. לפיכך, נקבע כי הועדה הרפואית העליונה היתה רשאית ואף חייבת להתייחס גם לכתמים בירכיים, וכי בעשותה כן לא חרגה מסמכותה. בית המשפט ציין כי המבקש עצמו התייחס לכתמים ברגליו בדיון לפני הועדה מיום 5.1.16. בית המשפט קבע, כי כפי טענת המשיב, מדובר בממצאים עובדתיים רפואיים מובהקים אשר היה על הועדה להתייחס אליהם לצורך קביעת דרגת הנכות המתאימה, בהתאם להוראות פסק הדין בע"ו 31102-10-13, וכי המבקש לא הצביע על פגיעה בזכויותיו בגין התנהלות הועדה הרפואית העליונה בהקשר זה.

טענת המבקש שלפיה כשמדובר בצלקות נרחבות, אין להתייחס לתכונות כגון צבע, גרד או כאב נדחתה, שכן נקבע כי אין היא מתיישבת עם מטרת התקנות וההיגיון. נפסק, כי במקרה שבו צלקות, למרות שטחן הרחב, נראות בקושי, אינן מפריעות ואינן מכערות, אין מדובר בנכות. בית המשפט הוסיף כי קביעת דרגת נכות ביניים של 5% לפי סעיף 75(א)(1) לתוספת לתקנות היא עניין רפואי שבשיקול דעתה המקצועי של הועדה, וכי אין לבית המשפט סמכות להתערב בו. כאמור, הערעור נדחה. לפנים משורת הדין, לא חויב המבקש בהוצאות.

מכאן הבקשה הנוכחית.

טענות המבקש

ט.המבקש, עורך-דין במקצועו, מציין בראשית בקשתו כי על פי סעיף 76 לתוספת לתקנות, שינויים בצבע בחלקי גוף גלויים, דינם כדין צלקות. הוא מפנה גם לסעיף 75 לתוספת לתקנות, על פיו מתחלקות הצלקות לשני סוגים: מקומיות ונרחבות. לדברי המבקש, תיקון התקנות בשנת 2007 בנושא הצלקות נועד להיטיב עם הנכים, באופן שמאז קיימות שתי שיטות לקביעת דרגות נכות ביחס לצלקות נרחבות: " שיטת התשיעיות " – שעל פיה חולק גופו של האדם ל-11 אזורים, חלקם רגילים וחלקם כפולים; ו" צלקות נרחבות באזורים מרובים " – 20% נכות; במלים אחרות, יש לדבריו, שתי אפשרויות לחישוב אחוזי הנכות: האחת, אותה כינה " בית הלל ", שלפיה רואים כל צלקת כנכות נפרדת ולכן יש להעניק בגינה אחוזי נכות בנפרד; השניה, " בית שמאי " כדבריו, שלפיה יש לחשב את הצלקות בידיים ובירכיים כצלקת אחת, בגינן יש להעניק לו דרגת נכות של 20%; בהתאם לאמור בתוספת, יש לבחור את האפשרות המעניקה דרגת נכות גבוהה יותר.

י.לטענת המבקש, טעה בית המשפט המחוזי כשקבע כי הועדה הרפואית העליונה היתה רשאית לבדוק אותו מחדש בירכיים, וכן בקביעה כי כשמדובר בצלקות מרחיבות יש לבדוק האם מדובר בצלקות מפריעות או מכערות. זאת, משום שלטעמו של המבקש, הדרישה לצלקות מפריעות או מכערות אינה מופיעה כתנאי כשעסקינן בצלקות נרחבות. לדעת המבקש, פרשנותו של בית המשפט, שלפיה גם בצלקות נרחבות יש צורך שתהיינה גם מפריעות וגם מכוערות, מרעה את מצבם של הנכים. לפיכך, עותר המבקש להכריע בשאלה האם היתה רשאית הועדה הרפואית העליונה לשנות ממצאים רפואיים שנקבעו בועדה קודמת, ובשאלה מהו גבול ההתערבות של שתי ועדות רפואיות באותו דרג בממצאים רפואיים האחת אצל רעותה. כן מבוקש לקבוע האם על פי המבחנים לקביעת דרגת נכות בצלקות נרחבות יש הכרח שהללו תהיינה גם מכוערות, או שגודלה של הצלקת היא חזקה לכיעורה. בנוסף, מבקש העותר להכריע בשאלה האם כשישנן צלקות בארבע הגפיים, יש לראות בכל צלקת נכות נפרדת וממילא לחשב את אחוזי הנכות בכל אחת מן הגפיים בנפרד, או שיש לראותן כנכות אחת ולחשב את כל הצלקות בגפיים בחישוב אחד.

תשובת המשיב

יא.בהתאם להחלטותיי מיום 21.12.16 ומיום 11.1.17 השיב המשיב לבקשה. המשיב סבור כי דין הבקשה להידחות שכן אין היא מגלה עילה למתן רשות ערעור. לטענת המשיב, מדובר בערעור בגלגול רביעי, וכל עניינה של הבקשה במקרה הפרטי של המבקש, העותר להעלות את דרגת נכותו בגין שינויי הפיגמנטציה שבגופו. לדברי המשיב, השאלות שבמחלוקת לובנו לעומק על ידי מספר ועדות רפואיות ובשני גלגולים בבית המשפט המחוזי; אין מדובר בשאלה משפטית, אלא בקביעות רפואיות מובהקות הנתונות לשיקול דעתה של הועדה הרפואית ולא ניתן לערער עליהן על פי דין.

יב.גם לגופו של עניין, סבור המשיב כי אין ממש בטענותיו של המבקש. המשיב מבהיר כי חרף השימוש שעושה המבקש במונח "צלקות", אין מדובר בצלקות שנגרמו למשל, מכויות או בשל פציעות בעור, אלא בשינויי פיגמנטציה קלים בעורו של המבקש, אשר אינם מכאיבים ואין להם השלכה תפקודית. אמנם נכון כי סעיף 76 לתוספת לתקנות קובע שדינם של שינויים בצבע בחלקי גוף גלויים כדין צלקות, והנכות מוענקת לפי סעיפי המבחן של צלקות, אך לדעת המשיב יש לראות כתמים שאינם צלקות כצלקות ברמה הנמוכה ביותר. לדבריו, שינויי צבע בעור הנגרמים מטיפול תרופתי אינם הנכות אליה כונה ההגדרה שבסעיף 76 לתוספת לתקנות. בנוסף, סעיף 75(א)(3) לתוספת לתקנות, בו תולה המבקש את יהבו, יועד לפגועי כויות בשטח נרחב, שלהן השלכה אסתטית ותפקודית. לדעת המשיב, אפילו נלך לשיטתו של המבקש, הכתמים בעורו מהוים פחות מ-4% משטח העור הכללי, ופיזורם במספר מקומות אינו שווה ערך לכתמים או לצלקות בשטחים נרחבים, כך שסעיף 75(א)(3) אינו מתאים למצבו.

יג.המשיב טוען כי אף אין לקבל את טענת המבקש שלפיה "גודלה של צלקת הינו חזקה לכיעורה", משאין כל בסיס לטענה, ומאחר שכלל לא מדובר בצלקת, אלא בשינויים קלים ביותר בצבע העור שאינם מלווים באודם או בגרד. המשיב מזכיר בהקשר זה את קביעת הועדה הרפואית העליונה מיום 5.1.16 שלפיה השינויים "הם כה קלים שאינם גורמים לכיעור". לפיכך, טוען המשיב כי אפילו היתה קיימת חזקה כאמור, הרי הופרכה זו מבחינה עובדתית במקרה דנא. לדעת המשיב, רצונו של המבקש לקבוע כי יש לראות בכל צלקת נכות נפרדת ולחשב את אחוזי הנכות בכל אחת מן הגפיים בנפרד, סותר את נוסחן המפורש והברור של התקנות המבחינות בין צלקות בגוף ובגפיים, אשר מחושבות כמכלול אחד (סעיף 75(א) לתוספת לתקנות), לבין צלקות בפנים, בצוואר ובראש, המחושבות כמכלולים נפרדים (סעיף 75(ב) לתוספת לתקנות). לפיכך טוען המשיב, כי צדקה הועדה הרפואית העליונה כשבדקה ביום 5.1.16 גם את ירכיו של המבקש, אף שלא נתבקשה לעשות כן במפורש. זאת, שכן הנכות אליה מתייחס סעיף 75 לתוספת לתקנות מגלמת את כל השטח הנגוע כמכלול; לדברי המשיב, אין כל היגיון בכך ששתי ועדות רפואיות שונות תבדוקנה את אותו נכה בגין אותן תלונות – בנפרד – רק משום שהתלונות מתייחסות לאזורים שונים בגוף, מקום שיש להעניק את דרגת הנכות בגין כל הכתמים בגוף יחד. לכן, לדעת המשיב, לא נפל כל פגם בהתנהלות הועדה הרפואית העליונה מיום 5.1.16 – היא פעלה בסמכות, רשאית היתה להתערב בממצאים רפואיים של הועדה מדרג ראשון, ואף נימקה זאת כדין.

בשולי התשובה, מסתייג המשיב מן הלשון בה השתמש המבקש נגד התנהלות הועדות הרפואיות שדנו בעניינו.

הכרעה

יד.לאחר עיון בבקשה ובתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה שאין להיעתר לה. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (השוו רע"א 7100/16 פלוני נ' מדינת ישראל-קצין התגמולים , פסקה ט' (25.12.16)). בסופו של יום עסקינן בקביעת דרגת נכות, שאלה רפואית על פי קביעת המחוקק בעניינו הקונקרטי של המבקש ( השוו רע"א 4573/13 בר יהודה נ' קצין התגמולים , פסקה ט' (2013)). על כן, אין הבקשה באה בקהלם של המקרים החריגים בהם תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), ובנידון דידן עסקינן במספר גלגולים כפי שפורט מעלה . יתרה מכך, כנודע, על פי האמור בסעיף 12א(א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)[נוסח משולב], התשי"ט-1959, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת ועדה רפואית עליונה היא ב נקודה משפטית בלבד . בבקשה דנא טוען המבקש כי הועדות הרפואית שגו בקביעת דרגת נכותו בגין כתמי הפיגמנטציה שבעורו; טענות אלו הן רפואיות במובהק , כך שמעיקרא לא היה מקום לערעור לבית המשפט המחוזי ולא כל שכן לבית משפט זה הדן בטענות כעת בגלגול רביעי (השוו רע"א 7358/16 פלוני נ' קצין התגמולים אגף שיקום נכים היחידה לתביעות וקביעת זכאות משרד הביטחון , פסקה 8 (8.12.16)); רע"א 2934/14 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים , פסקה ו' (2014)); ויודגש: שאלת בחירתו של סעיף הפגימה לצורך קביעת דרגת הנכות נמנית על אלה מצויות בלב שיקול הדעת המקצועי של הועדה הרפואית העליונה שבו תמעט ערכאת הערעור להתערב (השוו רע"א 9029/15 פלוני נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין תגמולים , פסקה 5 (9.2.16)). די בכך להצדיק אי-היענות לבקשת רשות הערעור שלפניי. אכן, ניתן לעתים "לצבוע" שאלות רפואיות בגוון משפטי, שתיתכן השגה מסוימת, ואולם יש להביט אל מול הטענות ולשאול עצמנו מהו החלק הדומיננטי בהן, והיכן המומחיות ביסודה. ובמקרה דנא היא ב"מסלול" הרפואי.

טו.גם לגופם של דברים לא נמצא מקום להתערבות, באין פגם בפסק דינו של בית המשפט קמא. החלטת הועדה הרפואית העליונה מיום 5.1.16 בדין יסודה, ואכן היתה היא רשאית, ואף חייבת, בנסיבות שתוארו מעלה, להידרש לכתמים בעורו של המבקש – הן לכתמים ב ידיים והן לכתמים ב ירכיים . זאת, בהתאם לאמור בפסק הדין שניתן בע"ו 31102-10-13, נוכח הנחיית הועדה שהתכנסה ביום 21.5.15, וכן לאור מצוותו של מחוקק המשנה כאמור בסעיף 75 לתוספת לתקנות, שלפיה על דרגת הנכות לגלם את כל השטח הנגוע כמכלול. מפאת חשיבות הדברים אביא את נוסח סעיף 75 לתוספת לתקנות בשלמותו:

"75. * הערה – בהליך קביעת דרגת הנכות יימדד שטח הצלקת ויירשם בפרוטוקול.

(א) צלקות בגוף ובגפיים

(1) צלקות שאינן מפריעות ואינן מכערות 1%

(2) צלקות מכאיבות או מכערות 10%

(3) צלקות נרחבות באזורים מרובים, לפי הגבוה מבין אלה:

(א) 20%

(ב) על פי שיטת התשיעיות THE RULE OF NINE ייקבע שטח הצלקות ביחס לשטח הכולל של הגוף (בהתאם לציור); לדוגמה: צלקות על גפה תחתונה בשלמותה ובנוסף על מחצית קדמת הגוו (חזה כולו או בטן) מקנות 27% (9%+18%).

הערה: לגבי צלקות המחוברות לרקמות או לאיברים וגורמות להפרעה בתפקוד האיבר, תיקבע דרגת הנכות על פי חומרת הפגיעה באותו איבר ובהתאם לתקנות המתייחסות לאותו איבר, וזאת נוסף על דרגת הנכות בשל הצלקת.

הערה לציור: 100% שטח גוף – 2 מטרים רבועים.

(ב) צלקות בפנים, בצוואר ובראש

(1) צלקות שטחיות שאינן מכערות 1%

(2) צלקות מכערות או הגורמות לשינוי בצורה של אחד מאברוני הפנים (אף, אוזן, עפעף, שפה) 10%

הערה : היתה פגיעה כאמור ביותר מאברון פנים אחד, תיקבע דרגת הנכות לפי פסקאות (3) עד (5).

(3) צלקות נרחבות עם כיעור ניכר 20%

(4) צלקות הגורמות לשינויים בולטים בצורת הפנים 30%

(5) צלקות הגורמות לשינויים בצורת הפנים המעוררים דחייה 50%

הערה : לגבי צלקות המחוברות לרקמות או לאיברים וגורמות להפרעה בתיפקוד האיבר, תיקבע דרגת הנכות על פי חומרת הפגיעה באותו איבר ובהתאם לתקנות המתייחסות לאותו איבר, וזאת נוסף על דרגת הנכות בשל הצלקת".

עינינו הרואות כי על פי הוראות סעיף 75 לשאלה האם הצלקות מפריעות או מכערות יש השלכה על קביעת דרגת הנכות (ראו סעיף 75(א)(1) וכן סעיף 75(ב)(1)). עוד נמצאנו למדים כי ישנה הבחנה בין "צלקות בגוף ובגפיים" (סעיף 75(א)) לבין "צלקות בפנים, בצוואר ובראש", המחושבות כמכלול נפרד (סעיף 75(ב)) לבין "צלקות נרחבות באזורים מרובים" (סעיף 75(א)(3)). מחוקק המשנה נתן איפוא דעתו הן לקטגוריות של הפרעה, כאב וכיעור וכן לרוחב הצלקות, לרבות – בפנים בצוואר ובראש – "צלקות נרחבות עם כיעור ניכר" (סעיף 75(ב)(3), קרי, מקרה שבו ניתנים נכות לשילוב בין רוחב לכיעור. מכלל זה נלמד בבירור שלא בהכרח רוחב צלקות הוא חזקה לכיעור כפי שסבר המבקש, גם אם ההיגיון אומר, כי צלקות נרחבות באזורים שעשויים להיות חשופים בלבוש רגיל (זרועות ורגליים, למשל, בנוסף לפנים וצוואר כמובן) עלולות להיראות – ברוחבן – מכוערות. הדבר תלוי כמובן באופי הצלקות, תוך בחינת כל מקרה לגופו, ויש להותיר שיקול דעת של שכל ישר לועדות הרפואיות.

אכן לפי סעיף 76 לתוספת לתקנות "שינויים בצבע בחלקי גוף גלויים – דינם כדין צלקות ודרגת נכות תיקבע בהתאם לפרטים 75(א) ו-75(ב); לא תיקבע נכות נוספת לשינוי צבע בתוך הצלקת". מבלי לטעת מסמרות בשאלה היש לראות כתמים שאינם צלקות כצלקות ברמה הנמוכה ביותר, כטענת המשיב, ובלא שאדרש לשאלה האם שינויי צבע בעור הנגרמים מטיפול תרופתי אינם הנכות אליה כוונה ההגדרה שבסעיף 76, ברי כי מהות הצלקות ומראן נבחנים בכל מקרה לגופו, ולא "על בסיס אוניברסלי", והדבר נתון לשיקול דעת הועדות הרפואיות, ולא בהכרח הרי צלקות כויה כהרי כתמי עור. ובאשר להיקף הבדיקות, אציין כי אך הגיוני הוא, שועדה רפואית עליונה תידרש למכלול הנעשה בגוף האדם הבא לפניה, כדי לעשות מלאכתה נאמנה. לכן היה על הועדה הרפואית העליונה להתייחס למכלול כתמי הפיגמנטציה בעורו של המבקש לשם קביעת דרגת נכותו, הנה כי כן, החלטת הועדה הרפואית העליונה לדון גם בכתמים שעל ירכיו של המבקש, בדין יסודה.

טז.אשר לדרגת הנכות שנקבעה למבקש, כאמור, קביעת דרגת נכות היא שאלה רפואית על פי קביעת המחוקק, שכן עסקינן בנושא רפואי במהותו. במקרה דנא חזרו הועדות הרפואיות ושנו כי בעניינו של המבקש מדובר בפיגמנטציה קלה – הן בידיים והן בירכיים, ונקבע שוב ושוב כי השינויים בצבע באזורים אלה – וטוב שכך כמובן – הם קלים ביותר, ואינם מלווים באודם או בגרד. כן נפסק כי השינויים בצבע הם "כה קלים שאינם גורמים לכיעור". מסקנות רפואיות אלה מצויות במובהק בתחום מומחיותה של הועדה הרפואית העליונה. אכן, גודל הצלקות (וכתמי הפיגמנטציה), יש בו כדי להוות במקרים מסוימים, כאמור, גורם לבחינת שיעור כיעורן. ואולם, במקרה דנא קבעו הועדות הרפואיות כי הכתמים שבעורו של המבקש אינם גורמים לכיעור (השוו למקרה דומה שבו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש מבקש שלקה במחלת הבהרת וביקש להשיג על אופן חישוב דרגת הנכות שלו בשל שינויים בצבע עורו – רע"א 7752/15 פלוני נ' קצין התגמולים , פסקה 18 (15.3.16)). אוסיף, כי לגבי סוגית אופן חישובה של דרגת הנכות מקום שלנכה צלקות בארבע הגפיים – היש לראות בכל צלקת נכות נפרדת ולכן חישוב אחוזי הנכות צריך להיות בנפרד, או שיש לראותן כנכות אחת ולחשב את כל הצלקות בגפיים בחישוב אחד – דומה, כי יש להותיר גם שאלה זו לשיקול דעתן של הועדות הרפואיות בהתאם לנסיבות כל מקרה; אך נראה כי על דרך הכלל, יחושב חישוב אחד, למעט מקרים שבהם אופי הצלקות וחומרתן יצדיקו חריגה מכך.

יז.אכן, "אשר לחוקי הנכים – ובהם חוק התגמולים – גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה – בענייננו: עם נכי צה"ל – להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו"

­ (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732, 743 (השופט כתארו אז מ' חשין )). ואולם, בענייננו, מתבקש בית משפט זה להתערב בנושא רפואי מובהק, כאמור, שאינו בתחום סמכותו ומומחיותו (השוו רע"א 475/07 פלוני נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון/אגף השיקום, קצין התגמולים , פסקה ה(4) (2007)).

כללם של דברים

יח.נוכח האמור מעלה, אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה. אין צו להוצאות, אף כאן לפנים משורת הדין. מאחל אני כל טוב למבקש. הדלת אינה נעולה כמובן לעיון מחודש על פי דין ככל שתהא החמרה באיזה מן הנושאים, וכמובן יש לקוות כי החמרה לא תהיה.