רע"א 475/07 פלוני נ. מדינת ישראל-משרד הבטחון/אגף השיקום קצין התגמולים

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ) סגן הנשיא ש' ברלינר) בע"ש 930/06 מיום 18.12.06, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (להלן: חוק הנכים ) מיום 30.5.06.

ב.

המבקש התגייס לצה"ל ביום 14.3.02 בפרופיל 72, והוצב בחיל השריון. לטענת המבקש, כחודשיים לאחר תחילת הטירונות החלו להופיע על עורו כתמים אדומה וקילופים, שאובחנו עד מהרה כמחלת הספחת – פסוריאזיס. המבקש מתאר מסכת ארוכה של בדיקות וטיפולים אינטנסיביים שעבר, נוכח החמרה שחלה במחלתו במהלך שירותו הצבאי. כנמסר, גם עתה, לאחר שהשתחרר מצה"ל ביום 14.3.05, מטופל המבקש בטיפול מונע בכדי למנוע התפרצות נוספת של המחלה. לא למותר לציין כי

המבקש גילה מוטיבציה לשירות בצה"ל חרף מחלתו.

ג.

(1) ביום 22.5.05 הודיע המשיב למבקש כי בהסתמך על חוות דעת רפואית נקבע, שמחלת הספחת בה לקה החמירה בתקופת שירותו הצבאי ועקב השירות, וזאת בשיעור של רבע מדרגת הנכות הכוללת. עוד נקבע כי לאור החלטת הועדה הרפואית מיום 17.4.05 (בהחלטתה עיינתי לאחר שנתבקשה מבאת כוח המבקש, שכן לא צורפה מתחילה). דרגת נכותו היא 1.25% מתוך דרגת נכות כוללת של 5% בעבור: "פסוריאזיס בצורה קלה".

(2) לשלמות התמונה יצוין כאן, כי הועדה הרפואית כללה את ד"ר ראובן ברגמן, רופא עור, וד"ר אלינור גרושקה, מומחית למחלות פנימיות. היא עיינה בחוות דעתה של פרופ' פרידמן-בירנבוים מטעם המשיב (מיום 10.2.05). הועדה מצאה "על פני המרפקים רבדים קטנים של פסוריאזיס בנסיגה, וכן בקדמת השוקיים ובירכיים מספר רבדים אדומים מכוסים קשקש לבן המתאימים לרבדים של פסוריאזיס. פרט לכך אין מה לציין". והסיכום: "פסוריאזיס בצורה קלה יחסית ומטופלת. לפי החלטת קת"ג (קצין תגמולים) רבע מהנכות הכוללת על חשבון השירות". הנכות נקבעה ל-5%, קרי 1.25% על חשבון השירות כאמור.

(3) המבקש עירער בפני הועדה הרפואית העליונה על דרגת הנכות שנקבעה לו, ובמקביל עירער בפני ועדת הערעורים לפי חוק הנכים על קביעת קצין התגמולים, לפיה מחלתו לא נגרמה עקב שירותו הצבאי אלא אך החמירה. ההליך האחרון עודו מתנהל וכנמסר קבוע הדיון הבא ליום 19.3.07.

הבקשה הנוכחית עניינה בדרגת הנכות. המערער הסתייע בפני הועדה העליונה בחוות דעת מאת ד"ר לי-און גלעד.

(4) ביום 30.5.06 אישרה הועדה הרפואית העליונה (להלן הועדה) – בהרכב פרופ' יחזקאל סמרה (פנימאי), פרופ' ישראל יוסט (אימונולוג), פרופ' טור (רופא עור) ופרופ' ר' שפיר (פלסטיקאי) את קביעת הועדה הרפואית מיום 17.4.05. מסיכומי הועדה עולה, כי באת כוחו של המבקש פרסה בפירוט את טיעוניה בדיון, תוך שהיא מתבססת על חוות דעת רפואיות של ד"ר גלעד המסתמכות, בין היתר, על טבלת העזר לבחינת מחלת הספחת הקבועה בסעיף 89 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל – 1969 (להלן טבלת העזר ). הנה החלטת הועדה הרפואית העליונה במלואה:

"בבדיקת העזר: רבדים פסוריאטיים עדינים בודדים בברכיים ובשוקיים. אין נגעים באזורים אחרים בגוף. לדעת הוועדה אחוזי הנכות שנקבעו לו על ידי הועדה המחוזית משקפים את מצבו. במקרה של החמרה יש לזמנו שנית לבדיקה בועדה מחוזית".

(5) המבקש עירער על החלטת הועדה בפני בית המשפט המחוזי. בפסק דינו מיום 18.12.06 קבע בית המשפט, כי נכון הייתה עושה הועדה אילו התייחסה לכל אמות המידה שנקבעו בטבלת העזר, דהיינו חומרת ההפרעה; תגובה לטיפול; שטח; מראה; תיפקוד יומיומי; זיהום משני; גירוד ורגישות. עם זאת, בית המשפט לא שוכנע כי קביעתה של הועדה מקפחת את המבקש, למצער בעת בדיקתו, שכן "משמצאה הועדה כי מדובר אך ברבדים עדינים בודדים וכי אין נגעים באזורים אחרים של הגוף, עולה מזה כי היא הסיקה וראתה שגם מבחינת שאר הפרמטרים, אין ככל הנראה הצדקה לראות במחלתו של המערער מחלה הפוגעת בו בצורה בינונית" (להבדיל מפסוריאזיס בצורה קלה).

עוד נקבע, כי אם תחול החמרה במצבו הרפואי של המבקש, עליו לפנות לבדיקה מיידית נוספת בפני הועדה, ועל הועדה "לבדוק אותו ללא שהות על מנת לקחת גם מצב זה בחשבון". זאת, בנוסף לכך שאם יחול שינוי בנושא הגרימה או ההחמרה יוכל המבקש להביא עניינו שוב באשר לשיעור הנכות.

(6) מכאן בקשת רשות הערעור.

ד.

הבקשה נסבה בעיקרה על טענות רפואיות - מקצועיות. נטען, כי שגתה הועדה הרפואית בקבעה את דרגת נכותו של המבקש על פי מצבו בשעה שהמחלה התייצבה, דבר שלטענת המבקש נעוץ בטיפולים שעבר ובשימושו האינטנסיבי בתרופות, ואינו משקף את מצבו בשירותו הצבאי שעה שהמחלה התלקחה. נטען עוד, כי שגה בית המשפט ביישום טבלת העזר, וכי היה על הועדה לנמק את החלטתה ולהיעזר בטבלת העזר – ומשלא עשתה כן, היה על בית המשפט לבטל את החלטתה. בנוסף נטען, כי טעה בית המשפט בהתעלמו ממגמת הפסיקה הנוטה להיטיב עם התובע על פי חוק הנכים.

ה.

(1) לאחר בחינת הבקשה ונספחיה, סבורני, כי אין מקום להתערבות ערעורית נוספת. המקרה דנא אינו מעורר שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול נוסף (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה)

בע"מ, פד"י לו(3) 128,123(מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). בפועל חפץ המבקש להביא לבחינה מחודשת בגלגול רביעי לאחר הועדה הרפואית, הועדה הרפואית העליונה ובית המשפט המחוזי קביעות מקצועיות - רפואיות מובהקות באשר למצבו הרפואי, המצויות ברובן במישור העובדה, אשר הוכרעו בכל הגלגולים הקודמים. כנודע, סעיף 12(א)א לחוק הנכים מגביל את אפשרות הערעור על החלטת הועדה לנקודה משפטית בלבד, אשר על כן בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור ועל אחת כמה וכמה בית משפט זה, נדרשים על פי דין אך להיבטים המשפטיים הכרוכים מטבע הדברים בעבודת הועדה - ואשר בענייננו מקומם בטיעוני המבקש שולי (ראו רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים , פ"ד נו(1) 649, 655 (השופטת דורנר); רע"א 6540/04 שיבלי מוקטרן נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)). דברים אלה מעוגנים בהיגיון; המדובר ביסודו של דבר בהכרעות רפואיות מובהקות, מנינו לעיל את חברי הועדות הרפואיות ומומחיותם, והדברים מדברים בעדם. גם לעיצומם של עניינים, כמותי כבית המשפט המחוזי, מצאתי כי הועדה נדרשה לאשר לפניה ונימקה את החלטתה, גם אם לא בפירוט רב, וכך גם הועדה הרפואית קודמתה. עניין לנו בנושא רפואי במובנו הבסיסי, ואיני רואה מקום לשינוי באשר קבע בית המשפט המחוזי.

(2) אוסיף, ברוח דבריו של סגן הנשיא המלומד בבית המשפט המחוזי, שיש מקום להנחות את הועדות הרפואיות, גם אם התיקים שלפניהן רבים, לנמק את החלטותיהן בהתייחסות ספציפית לפרמטרים של טבלת העזר. במקרה דנן נעשה הדבר בסופו של יום בתמצית תוך התייחסות לפרמטרים עיקריים ואין סיבה להניח, על פי הנאמר בהחלטה והרכב הועדות, כי המבקש קופח באיזו מן הועדות. להחלטות ניתנה גם הסכמת הרופאים הבכירים הממונים על הועדות. הועדות הרפואיות כפופות לכללי המשפט המנהלי בהיותן גופים מעין שיפוטיים הפועל מכוח סמכות סטטוטורית (רע"א 6846/03 רואי נ' משרד הבטחון - קצין תגמולים , פ"ד נט(5) 178, 181 (השופט טירקל); רע"א 5258/90 קצין התגמולים נ' אינגבר , פ"ד מה(3) 593, 596 (הנשיא שמגר)), ומכאן חובת ההנמקה (רע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה)), אשר נועדה, בין היתר, לאפשר לממונים על הועדות לבקר אותן כדבעי ולוודא כי אכן הן מפעילות את סמכויותיהן בהתאם לנהלים הקבועים ולהנחיות; לאפשר לצדדים לשקול להעמיד את ההחלטה לביקורת שיפוטית; וכן לתרום למערכת היחסים בין המדינה לאזרחים שנפגעו בזמן שמילאו את חובתם האזרחית, ובכך להקהות את תחושת השרירות השלטונית (ראו: י' זמיר, הסמכות המינהלית

(תשנ"ו), 897 – 898). חשובה איפוא ההנמקה המתייחסת לטבלת העזר. אולם, כאמור, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא נגרם עוול למבקש. החומר הרפואי ובו גם חוות הדעת משני הצדדים (לרבות חוות דעת משלימות), אשר בחלקן הסתמכו על טבלת העזר, נפרס באריכות בפני הועדות, והן עצמן בחנו את מצבו הרפואי של המבקש. נוכח זאת, יש יסוד לומר כי הועדה הרפואית העליונה שיקללה בהחלטתה את מכלול אמות המידה שבטבלה בטרם סמכה את ידיה על קביעת הועדה הרפואית לפיה לוקה המבקש בספחת קלה. בכך שונה הדבר מפרשת אזולאי הנזכר למעלה.

(3) הועדה קבעה את דרגת נכותו של המשיב בהתאם למצבו בפניה ולא כפי שהיה מצבו בזמן שהתלקחה מחלתו בשירותו הצבאי. ככלל אין מנוס מכך. חוק הנכים, בהיותו חוק סוציאלי, מטרתו להבטיח קיום לנכה אשר נפגע תוך מילוי חובתו האזרחית החיונית לקיומה של המדינה (ע"א 2934/93 סורוקה נ' הבאבו , פ"ד נ(1), 675, 692) (השופט - כתארו אז – אור)); "זכות זו, שנתגבשה תוך עמידה בתנאים מסוימים שהחוק מגדיר מותנית בכך שהתנאים המזכים אדם בתגמולים ימשיכו להתקיים. הוא הדין לגבי שיעורה של דרגת הנכות. הסדר החקיקה חותר להתאים את היקף הגמול הניתן לנכה לנתונים המשתנים מעת לעת, כדי שיהיה תואם במידת האפשר למצב הדברים האמיתי ולצרכים האמיתיים של האדם " (רע"א 7678/98 קצין התגמולים ואח' נ' דוקטורי (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה); הדגשה הוספה), זאת תוך בחינת מצב בריאותו המשתנה של הנכה, שינויים בדרכי הטיפול, תרופות חדשות, ועוד. רוצה לומר: הנכות ועמה התגמול ניתנים על פי מצבו של הנכה בכל עת נתונה. שוברה של הקביעה – כבענייננו – בדבר הנכות בעת הבדיקה מצוי בצדה, ובית המשפט המחוזי היה ער לכך. ככל שחלילה יחול שינוי לרעה, על המבקש להתייצב לבדיקה ויש לבדקו ללא שהות.

(4) אכן, "אשר לחוקי הנכים - בהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז -ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה - בענייננו: עם נכי צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם" (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן , פ"ד נו(5) 732, 746 (השופט – כתארו אז - חשין)). ואולם, בענייננו מתבקש בית המשפט להתערב בנושא רפואי מובהק, כאמור, שאינו לא בתחום סמכותו ולא בתחום מומחיותו. וכפי שציין בית המשפט המחוזי וכאמור מעלה, במקרה הצורך ישוב המבקש וייבדק. זאת, בנוסף להליך – שאיני מביע לגביו כמובן דעה – באשר לגרימה או החמרה, המתנהל במקביל, ושהזכיר בית המשפט המחוזי.

(5) אגב אורחא אעיר לתיק זה ולאחרים, כי המכתבים החתומים בידי קצין התגמולים כוללים בחתימה מודפסת "קצין תגמולים", בלא ציון מודפס של שם קצין התגמולים הכותב, בצירוף חתימה בכתב יד שלעתים ניתן לפענח ממנה את שם הכותב ולעתים הדבר אינו אפשרי. מתבקש, כמקובל בשירות המדינה, כי שמו המלא של קצין התגמולים יצוין במודפס בנוסף לחתימה.

נוכח כל האמור מעלה, אין בידי להיעתר לבקשה.